סטודנטית 87
New member
סיפור הלידה
ילדתי ב20.7 בבלינסון, מצרפת את הסיפור,
ב18.7 קמתי עם נפיחות בידיים וכאבי ראש ולא הרגשתי תנועות, הלכתי כרגיל ללימודים, ובערב למיון, הם כמובן אמרו שהכל בסדר ושחררו אותי ב1 בלילה, בחזור נהג המונית אמר שיש חפץ חשוד והוריד אותי באמצע הדרך, הלכתי כ20 דקות ברגל בחום של יולי, וכנראה זה מה שהוביל לכך שב5 בבוקר ירדו המים בבת אחת-
התרגשנו מאד לקחנו את התיק והלכנו לבית חולים- שם אמרו שבגלל ירידת ים יש להתאפשז 24 שעות ולקחת אנטיביוקטה אחרי 18 שעות, צחקנו כי לא האמנו שייקח 18 שעות, התאשפזתי במחלקה לסיכון גבוה, והתחלנו לחכות- בשלבב הזה היתה פתיחה 1 ומחיקה 80 שזה נשמע מאד מעודד.
חיכינו וחיכינו כל המשפחה התחילה להיות על קוצים, אבל עברו 24 שעות ולא קרה כלום,
למחרת בבוקר התחילו צירים ממש כואבים במשך שעתיים ואז בא רופא ובדק שיש פץיחה 3 והולכים לחדר לידה, עדכנתי את אמא שלי והיא אמרה שהיא בדרך. והיינו בטוחים שתוך כמה שעות אנחנו אחרי..
לקח שעתיים עד שהעבירו אותנו לחדר לידה, שם חיכינו שדברים יזוזו, הצירים נהיו יותר כואבים ובבשעה 13 שהם הין כאבי תופת והפתיחה רק 4- שמו את הפיטוצין וביקשתי אפידורל,
האפידורל גרם שלא הרגשתי כלום, הצירים נהיו במוניטור כל 2 דקות ואני מתלהבת אני לא מרגישה כלום, פטפנו וצחקנו וחיכינו בסבלנות, בשעה 16 אמא שלי התייאשה והלכה, ב16:30 בדקו שיש פתיחה מלאה,
שמחתי, ולא הבנתי מה זה אומר- האחות אומרת לי- פתיחה מלאה- תלחצי כשיש ציר- עניתי לה שאני לא מרגישה כלום הרגליים שלי כמו אבנים, ואין לי כוח כי מ7 בבוקר לא אכלתי כלום ובקושי ישנתי בלילה, ושאלתי אם אפשר לעשות משהו אחר כי ללחוץ אני לא יכולה- היא ענתה שאין שום אפשרות אחרת- ולפי הנהלים רק אחרי 3 שעות בפתיחה מלאה עושים פעולות, באין ברירה התחלתי ללחוץ, הלחיצות היו לא אפקטיביות כי לא הרגשתי כלום- התאמצתתי נורא ואחרי שעתיים הראש יצא, זה קצת עודד אותי וניסיתי יותר חזק ללחוץ, אבל הראש יצא ונכנס, התחלתי לבכות מייאוש,
הרופא נכנס והודיע שאין ברירה, המיילדת פתאום אמרה שכנראה המינון של האפיודרל היה מוגזם וניסתה לאתר את המרדים כדי להוריד במינון- אבל המרדים היה עסוק בניתוח ולא יכלו לקרוא לו,
בסופו של דבר הפסקתי לשתף פעולה והודעתי לאחות שאם הם רוצים לעשות ואקום או משהו כזה מבחינתי זה בסדר, היא התעקשה לחכות עד שיעברו בדיוק 3 שעות, ואז קראה לרופאים, הגיעו בערך 5 רופאים ורופא ילדים, המעמד היה מלחיץ, הם הסבירו לי שהולכים לעשו ואקום ושיש סיכון, הרגשתי שאני לא אוכל לחיות עם המחשבה שבגללי יגרם נזק לתינוקת, אבל הייתי מפורקת מעייפות והסכמתי, תוך 3 לחיצות ו10 דקות, נולדה ניצן, במשקל 3.434, בשעה 19:50 בערב, אחרי כמעט 10 שעות בחדר לידה,ואחרי 38 שעות בבית חולים,
היא בכתה לשנייה והניחו אותה עלי, היא פתחה את העינים והסתכלה עלי, ואני התחלתי לבכות..
מיד אחרי הלידה אמר הרופא שהמנת אפידורל השפיע עלי מידי חזק ושבפעם הבאה לא כדאי לי לקחת אפידורל.
הגענו למחלקה קידמה את פנינו אחות מרשעת- אין לי מילה אחרת שצרחה עלי שאני מתפנקת שלא מצליחה לקום ולעבור למיטה, הסברתי לה שאני לא מרגשיה את הרגליים והיא אמרה שההשפעה של האפידורל עוברת אחרי כמה שעות, מקסימום 12 שעות,
שכבתי במיטה בלי יכולת להזיז את הרגל ימינה ושמאלה ובלי יכולת לזוז או להתיישב, לפנות בוקר האחות המרשעת ציותה עלי לקום לשירותים, הסברתי לה שאני באמת לא יכולה לזוז, היא צרחה עלי והשפילה אותי ואמרה שאני בכיינית, וניסתה להקים אותי בכח, צרחתי מכאבים והיא צרחה עלי להפסיק לצרוח, ולהפסיק להתפנק, ושאם אני לא אקום היא תשים לי קטטר, ולא הבינה שאני באמת לא יכולה לזוז, בסוף היא הביאה קערה, לקח 10 דקות והמון כאבים להרים אותי, היא שמה את הקערה מתחתי ולחצה כמו- סליחה על הביטוי בהמה - על הבטן שלי כדי שיצא פיפי ואח"כ התלוננה שזה מסריח ושאני בכיינית ושהצעקות שלי מלחיצות אותה,
בבוקר הגיעה אחות אנושית יותר ניסתה להקים אותי-
וקראה לרופא- הרופא אמר שאני צודקת שכל השרירים נתפסו בגלל השעות שהיתי עם אפידורל ולא זזתי, הוא שם זריקת וולטרן, וקטטר, רק לאחר 12 שעות הצלתחי לקום, לקח חצי שעה להגיע למקלחת, כאבי תופת כדי ללכת, התעקשתי ללכת הרבה כדי להתאמן, 3 שבועות צלעתי, והיום חודש אחרי הלידה עדיין כואבת לי הרגל,
המטרה לא להלחיץ או למנוע קבלת אפידורל, אבל אני בפעם הבאה לא אקח אפידורל כי עלי ספציפית זה משפיע מידי חזק
תודה על כל התמיכה שקיבלתי פה בפורום- עזרתן לי המון
ילדתי ב20.7 בבלינסון, מצרפת את הסיפור,
ב18.7 קמתי עם נפיחות בידיים וכאבי ראש ולא הרגשתי תנועות, הלכתי כרגיל ללימודים, ובערב למיון, הם כמובן אמרו שהכל בסדר ושחררו אותי ב1 בלילה, בחזור נהג המונית אמר שיש חפץ חשוד והוריד אותי באמצע הדרך, הלכתי כ20 דקות ברגל בחום של יולי, וכנראה זה מה שהוביל לכך שב5 בבוקר ירדו המים בבת אחת-
התרגשנו מאד לקחנו את התיק והלכנו לבית חולים- שם אמרו שבגלל ירידת ים יש להתאפשז 24 שעות ולקחת אנטיביוקטה אחרי 18 שעות, צחקנו כי לא האמנו שייקח 18 שעות, התאשפזתי במחלקה לסיכון גבוה, והתחלנו לחכות- בשלבב הזה היתה פתיחה 1 ומחיקה 80 שזה נשמע מאד מעודד.
חיכינו וחיכינו כל המשפחה התחילה להיות על קוצים, אבל עברו 24 שעות ולא קרה כלום,
למחרת בבוקר התחילו צירים ממש כואבים במשך שעתיים ואז בא רופא ובדק שיש פץיחה 3 והולכים לחדר לידה, עדכנתי את אמא שלי והיא אמרה שהיא בדרך. והיינו בטוחים שתוך כמה שעות אנחנו אחרי..
לקח שעתיים עד שהעבירו אותנו לחדר לידה, שם חיכינו שדברים יזוזו, הצירים נהיו יותר כואבים ובבשעה 13 שהם הין כאבי תופת והפתיחה רק 4- שמו את הפיטוצין וביקשתי אפידורל,
האפידורל גרם שלא הרגשתי כלום, הצירים נהיו במוניטור כל 2 דקות ואני מתלהבת אני לא מרגישה כלום, פטפנו וצחקנו וחיכינו בסבלנות, בשעה 16 אמא שלי התייאשה והלכה, ב16:30 בדקו שיש פתיחה מלאה,
שמחתי, ולא הבנתי מה זה אומר- האחות אומרת לי- פתיחה מלאה- תלחצי כשיש ציר- עניתי לה שאני לא מרגישה כלום הרגליים שלי כמו אבנים, ואין לי כוח כי מ7 בבוקר לא אכלתי כלום ובקושי ישנתי בלילה, ושאלתי אם אפשר לעשות משהו אחר כי ללחוץ אני לא יכולה- היא ענתה שאין שום אפשרות אחרת- ולפי הנהלים רק אחרי 3 שעות בפתיחה מלאה עושים פעולות, באין ברירה התחלתי ללחוץ, הלחיצות היו לא אפקטיביות כי לא הרגשתי כלום- התאמצתתי נורא ואחרי שעתיים הראש יצא, זה קצת עודד אותי וניסיתי יותר חזק ללחוץ, אבל הראש יצא ונכנס, התחלתי לבכות מייאוש,
הרופא נכנס והודיע שאין ברירה, המיילדת פתאום אמרה שכנראה המינון של האפיודרל היה מוגזם וניסתה לאתר את המרדים כדי להוריד במינון- אבל המרדים היה עסוק בניתוח ולא יכלו לקרוא לו,
בסופו של דבר הפסקתי לשתף פעולה והודעתי לאחות שאם הם רוצים לעשות ואקום או משהו כזה מבחינתי זה בסדר, היא התעקשה לחכות עד שיעברו בדיוק 3 שעות, ואז קראה לרופאים, הגיעו בערך 5 רופאים ורופא ילדים, המעמד היה מלחיץ, הם הסבירו לי שהולכים לעשו ואקום ושיש סיכון, הרגשתי שאני לא אוכל לחיות עם המחשבה שבגללי יגרם נזק לתינוקת, אבל הייתי מפורקת מעייפות והסכמתי, תוך 3 לחיצות ו10 דקות, נולדה ניצן, במשקל 3.434, בשעה 19:50 בערב, אחרי כמעט 10 שעות בחדר לידה,ואחרי 38 שעות בבית חולים,
היא בכתה לשנייה והניחו אותה עלי, היא פתחה את העינים והסתכלה עלי, ואני התחלתי לבכות..
מיד אחרי הלידה אמר הרופא שהמנת אפידורל השפיע עלי מידי חזק ושבפעם הבאה לא כדאי לי לקחת אפידורל.
הגענו למחלקה קידמה את פנינו אחות מרשעת- אין לי מילה אחרת שצרחה עלי שאני מתפנקת שלא מצליחה לקום ולעבור למיטה, הסברתי לה שאני לא מרגשיה את הרגליים והיא אמרה שההשפעה של האפידורל עוברת אחרי כמה שעות, מקסימום 12 שעות,
שכבתי במיטה בלי יכולת להזיז את הרגל ימינה ושמאלה ובלי יכולת לזוז או להתיישב, לפנות בוקר האחות המרשעת ציותה עלי לקום לשירותים, הסברתי לה שאני באמת לא יכולה לזוז, היא צרחה עלי והשפילה אותי ואמרה שאני בכיינית, וניסתה להקים אותי בכח, צרחתי מכאבים והיא צרחה עלי להפסיק לצרוח, ולהפסיק להתפנק, ושאם אני לא אקום היא תשים לי קטטר, ולא הבינה שאני באמת לא יכולה לזוז, בסוף היא הביאה קערה, לקח 10 דקות והמון כאבים להרים אותי, היא שמה את הקערה מתחתי ולחצה כמו- סליחה על הביטוי בהמה - על הבטן שלי כדי שיצא פיפי ואח"כ התלוננה שזה מסריח ושאני בכיינית ושהצעקות שלי מלחיצות אותה,
בבוקר הגיעה אחות אנושית יותר ניסתה להקים אותי-
וקראה לרופא- הרופא אמר שאני צודקת שכל השרירים נתפסו בגלל השעות שהיתי עם אפידורל ולא זזתי, הוא שם זריקת וולטרן, וקטטר, רק לאחר 12 שעות הצלתחי לקום, לקח חצי שעה להגיע למקלחת, כאבי תופת כדי ללכת, התעקשתי ללכת הרבה כדי להתאמן, 3 שבועות צלעתי, והיום חודש אחרי הלידה עדיין כואבת לי הרגל,
המטרה לא להלחיץ או למנוע קבלת אפידורל, אבל אני בפעם הבאה לא אקח אפידורל כי עלי ספציפית זה משפיע מידי חזק
תודה על כל התמיכה שקיבלתי פה בפורום- עזרתן לי המון
