סיפור הלידה שלנו או יותר נכון
כוחה של מיילדת...
למרות היותי סמויה בפורום רציתי לשתף אתכן בסיפור הלידה שלי (ונא להתעלם ממילים מוזרות אני כותבת מהאייפד)
איפה הכל מתחיל? בעצם בלידה של הבכור- לידה טבעית קלה ומהירה- שיצאנו מבית החולים אמרתי שזה לא כזה נורא ללדת בלי אפידורל והלידה הייתה החלק הקל....
מאז עברו 4 שנים...
10.2 - פוגשת את הפקק הרירי- בפעם הקודמת שזה קרה ילדתי תוך 4 ימים... הפעם אני מבקשת מהעוברית הקטנה להתחשב ולחכות עוד יום כי ביום חמישי יש אזכרה לאבא שלי....
אור ליום ה׳ - 14.2- מתעוררת בלילה עם רטיבות בתחתונים- ניגשת לשירותים מריחה שום דבר לא נראה מוזר מחליפה תחתונים ותחתונים וחזרה למיטה
כעבור חצי שעה עוד הפעם- חוזרת שוב על התהליך וחוזרת לישון, בין לבין מתחילים כאבי מחזור קלים שבאים כל חצי שעה בינהם אני מנמנמת
בוקר יום חמישי- הבכור שישן איתי כל הלילה (כנראה הרגיש משהו) מתעורר ואנחנו מתחילים להתארגן, הגבר קם ורואה אותי מתזמנת צירים ( בשלב הזה הם באו כל 15-20 דקות), מסיימת לארגן את הילד ואומרת לגבר שלדעתי הוא יכול ללכת לעבודה (העבודה מרוחקת כשעה פלוס מהבית שלנו) - הוא מחליט להשאר ולראות איך מתפתח (אצל הבכור ילדתי תוך 3 שעות)
הגבר לוקח את הילד לגן ואני ממשיכה לתזמן- הצירים לא סדירים ולא ארוכים במיוחד ולכן אני לא מתרגשת
בינתיים הגבר דוחק שאני אתארגן ונצא לבית החולים אני מסרבת עד שמגיעים כמה צירים צפופים ואני מחליטה להתקלח ולצאת לבית החולים
השעה 9:15 ואנחנו מתייצבים במחלקת יולדת- שואלים אותי למה הגעתי, מסבירה שאני עם צירים והלידה הראשונה שלי הייתה מהירה- הם לא ממתינים ומכניסים אותי לחדר לידה בלי לבדוק כלום.....
שם אני פוגשת את המיילדת- טיפוס לא חייכם ולא נחמד, אני מודיעה לה שאני לא רוצה אפידורל
בינתיים מחברים אותי למוניטור- אני מבקשת להתנתק מה מוניטור כמה שיותר מהר ולאפשר לי להיות בתנועה, לעשות חוקן ומקלחת
המיילדת מודיעה שנבדוק את העניין אחרי חצי שעה של מוניטור
המשך כבר יגיע....
כוחה של מיילדת...
למרות היותי סמויה בפורום רציתי לשתף אתכן בסיפור הלידה שלי (ונא להתעלם ממילים מוזרות אני כותבת מהאייפד)
איפה הכל מתחיל? בעצם בלידה של הבכור- לידה טבעית קלה ומהירה- שיצאנו מבית החולים אמרתי שזה לא כזה נורא ללדת בלי אפידורל והלידה הייתה החלק הקל....
מאז עברו 4 שנים...
10.2 - פוגשת את הפקק הרירי- בפעם הקודמת שזה קרה ילדתי תוך 4 ימים... הפעם אני מבקשת מהעוברית הקטנה להתחשב ולחכות עוד יום כי ביום חמישי יש אזכרה לאבא שלי....
אור ליום ה׳ - 14.2- מתעוררת בלילה עם רטיבות בתחתונים- ניגשת לשירותים מריחה שום דבר לא נראה מוזר מחליפה תחתונים ותחתונים וחזרה למיטה
כעבור חצי שעה עוד הפעם- חוזרת שוב על התהליך וחוזרת לישון, בין לבין מתחילים כאבי מחזור קלים שבאים כל חצי שעה בינהם אני מנמנמת
בוקר יום חמישי- הבכור שישן איתי כל הלילה (כנראה הרגיש משהו) מתעורר ואנחנו מתחילים להתארגן, הגבר קם ורואה אותי מתזמנת צירים ( בשלב הזה הם באו כל 15-20 דקות), מסיימת לארגן את הילד ואומרת לגבר שלדעתי הוא יכול ללכת לעבודה (העבודה מרוחקת כשעה פלוס מהבית שלנו) - הוא מחליט להשאר ולראות איך מתפתח (אצל הבכור ילדתי תוך 3 שעות)
הגבר לוקח את הילד לגן ואני ממשיכה לתזמן- הצירים לא סדירים ולא ארוכים במיוחד ולכן אני לא מתרגשת
בינתיים הגבר דוחק שאני אתארגן ונצא לבית החולים אני מסרבת עד שמגיעים כמה צירים צפופים ואני מחליטה להתקלח ולצאת לבית החולים
השעה 9:15 ואנחנו מתייצבים במחלקת יולדת- שואלים אותי למה הגעתי, מסבירה שאני עם צירים והלידה הראשונה שלי הייתה מהירה- הם לא ממתינים ומכניסים אותי לחדר לידה בלי לבדוק כלום.....
שם אני פוגשת את המיילדת- טיפוס לא חייכם ולא נחמד, אני מודיעה לה שאני לא רוצה אפידורל
בינתיים מחברים אותי למוניטור- אני מבקשת להתנתק מה מוניטור כמה שיותר מהר ולאפשר לי להיות בתנועה, לעשות חוקן ומקלחת
המיילדת מודיעה שנבדוק את העניין אחרי חצי שעה של מוניטור
המשך כבר יגיע....