לא מצדיקה את המיילדת. כן רוצה להאיר נקודה
קודם כל, מזל טוב יקירתי, שתגדלי בנחת ובכיף גדול ושיהיה לך פוסט קסום.
שנית, מי ששאלה - אפשר לבקש להחליף מיילדת במידה ואין כימיה. אבל, צריך לקחת בחשבון שזה יתבצע בכפוף למצב בחדר לידה. אם יש עומס גדול, או בעיה כלשהי בחדר לידה, לא יחליפו, כי האילוצים המערכתיים (כמו בהרבה מקרים בחדר לידה) מנצחים את הצרכים של כל יולדת פרטנית.
עצוב, נכון?
לגבי המיילדת עצמה - תמיד עצוב לי לשמוע על מיילדות לא סבלניות, שלא מדברות עם היולדות שלהן, שלא מחייכות, שלא מסבירות את מעשיהן, שלא זוכרות שמולן עומדת אישה שזו לה חוויה מיוחדת וייחודית, ולא "עוד לידה במשמרת". זה עצוב, זה מעיד על שחיקה וזה נורא מתסכל, גם מהצד של היולדת, ואני יכולה להגיד שגם מהצד של המיילדות האחרות - נורא קשה לעבוד עם מיילדות שחוקות. באמת.
אבל, וזה אבל גדול - ניטור לא תקין לא מנתקים. נכון, מחקרית יש כל מיני טענות שאומרות שזה לא משנה אם יש ניטור רציף או לסירוגין, אבל בסופו של יום - למיילדת יש אחריות ומיילדת צריכה לתת דיון וחשבון לאחר מעשה. אין שום מצב בעולם שבו מיילדת שתנתק מוניטור לא תקין על דעת עצמה תוכל להצדיק את זה - מול ועדת משמעות בית חולימית, או גרוע מזה - בבית משפט מול תביעת נזיקין.
אותה מיילדת הייתה צריכה לקרוא לרופא ולהתייעץ איתו, כי בסופו של דבר, הסמכות העליונה בחדר לידה היא סמכות רפואית.
היא גם הייתה צריכה להסביר לך למה היא לוחצת לכיוון פקיעת המים - הפקיעה מחד יכלה לקדם ענינים ולזרז את הלידה (דבר רצוי במקרה של מצוקה עוברית) וכן לרמוז גם האם באמת ישנה בעיה כלשהיא עם העובר (מים מקוניאליים שיכולים להעיד על מצוקה, או מים דמיים, שעשויים להעיד על הפרדות שליה).
אז שוב, יש דרך לעשות את הדברים, אבל אני מודה שאני לא בטוחה שהייתי פועלת (מבחינת פרוטוקול עשיה - להשאיר מחוברת למוניטור + פקיעת מים) בעצמי. כן אפשר היה לעשות את זה יותר בנעימות, כן אפשר היה לערב רופא בתמונה (והיה צריך להיות מעורב רופא) , כן לנסות ניטור רצוף מחוץ למיטה או לחילופין - להציע פקיעת מים וניטור עוברי פנימי.
בקיצור - היו עוד אופציות לפעול, ובטוח שהיה צריך לעשות את הכל בצורה נעימה וחייכנית יותר, ועל כך אני מצטערת בשבילך מאד.
קודם כל, מזל טוב יקירתי, שתגדלי בנחת ובכיף גדול ושיהיה לך פוסט קסום.
שנית, מי ששאלה - אפשר לבקש להחליף מיילדת במידה ואין כימיה. אבל, צריך לקחת בחשבון שזה יתבצע בכפוף למצב בחדר לידה. אם יש עומס גדול, או בעיה כלשהי בחדר לידה, לא יחליפו, כי האילוצים המערכתיים (כמו בהרבה מקרים בחדר לידה) מנצחים את הצרכים של כל יולדת פרטנית.
עצוב, נכון?
לגבי המיילדת עצמה - תמיד עצוב לי לשמוע על מיילדות לא סבלניות, שלא מדברות עם היולדות שלהן, שלא מחייכות, שלא מסבירות את מעשיהן, שלא זוכרות שמולן עומדת אישה שזו לה חוויה מיוחדת וייחודית, ולא "עוד לידה במשמרת". זה עצוב, זה מעיד על שחיקה וזה נורא מתסכל, גם מהצד של היולדת, ואני יכולה להגיד שגם מהצד של המיילדות האחרות - נורא קשה לעבוד עם מיילדות שחוקות. באמת.
אבל, וזה אבל גדול - ניטור לא תקין לא מנתקים. נכון, מחקרית יש כל מיני טענות שאומרות שזה לא משנה אם יש ניטור רציף או לסירוגין, אבל בסופו של יום - למיילדת יש אחריות ומיילדת צריכה לתת דיון וחשבון לאחר מעשה. אין שום מצב בעולם שבו מיילדת שתנתק מוניטור לא תקין על דעת עצמה תוכל להצדיק את זה - מול ועדת משמעות בית חולימית, או גרוע מזה - בבית משפט מול תביעת נזיקין.
אותה מיילדת הייתה צריכה לקרוא לרופא ולהתייעץ איתו, כי בסופו של דבר, הסמכות העליונה בחדר לידה היא סמכות רפואית.
היא גם הייתה צריכה להסביר לך למה היא לוחצת לכיוון פקיעת המים - הפקיעה מחד יכלה לקדם ענינים ולזרז את הלידה (דבר רצוי במקרה של מצוקה עוברית) וכן לרמוז גם האם באמת ישנה בעיה כלשהיא עם העובר (מים מקוניאליים שיכולים להעיד על מצוקה, או מים דמיים, שעשויים להעיד על הפרדות שליה).
אז שוב, יש דרך לעשות את הדברים, אבל אני מודה שאני לא בטוחה שהייתי פועלת (מבחינת פרוטוקול עשיה - להשאיר מחוברת למוניטור + פקיעת מים) בעצמי. כן אפשר היה לעשות את זה יותר בנעימות, כן אפשר היה לערב רופא בתמונה (והיה צריך להיות מעורב רופא) , כן לנסות ניטור רצוף מחוץ למיטה או לחילופין - להציע פקיעת מים וניטור עוברי פנימי.
בקיצור - היו עוד אופציות לפעול, ובטוח שהיה צריך לעשות את הכל בצורה נעימה וחייכנית יותר, ועל כך אני מצטערת בשבילך מאד.
