../images/Emo24.gif מיכל היקרה
כואב ועצוב לשמוע את סיפורה של סבתך. עברתי עם סבתי סיפור דומה לפני כשנתיים.. אכן, הנשמה בצינור המוכנס דרך הפה אינה אפשרית לאורך זמן, עקב הנזקים ובעיות המתפתחות בחלל הפה בהשפעת הצינור. כמו כן, כל הכנסה והוצאה של הצינור (אינטובציה ואקסטובציה) גורמות נזקים נוספים. לכן לאחר כשבועיים- שלושה של הנשמה, כשמסתמן שלא מצליחים לגמול מהממכונת ההנשמה, נהוג לבצע טרכאוסטומה, פתיחת פתח לצינור ההנשמה בצוואר, ואז משחררים את חלל הפה (מאפשר, במקרים מסויימים, גם חזרה לתזונה דרך הפה, שאינה אפשרית עם הצינור. כפי שציינת, לרוב חולים במצב הזה נהוג להעביר לבתי חולים סיעודיים, רצוי כאלה שיש בהם מחלקה לשיקום נשימתי (כמו זו ששרון מאושפז / היה מאושפז בה). למחלקות אלה יש יתרון בכך שהן מכירות היטב ומקצועיות יותר בתהליך הגמילה מהנשמה, ולכן סיכויי ההצלחה בהן גבוהים יותר (אם כי זה תלוי במקרה ובסיבות שהובילו להנשמה, צריך להתייעץ עם מומחה לנושא כדי לדעת במקרה של סבתך. ממה שאני זוכרת עם סבתי, בהחלט היו יתרונות להנשמה דרך הצוואר, וגם הניתוח לפתיחת הפתח הזה הוא פשוט יחסית. עם זאת, זה עדיין לא פשוט, ובעיקר מהווה הכרה בכך שהיא תהיה מונשמת לזמן רב. עניין אחר שהעלית הוא הרצון של סבתך. האם סבתך נמצאת בהכרה? האם הוא צלולה ומבינה את מצבה? אם זה המצב,
אף אחד, ללא יוצא מן הכלל, לא יכול להכריח אותה לקבל טיפול רפואי שהיא איננה רוצה בו
על פי חוק זכויות החולה, להכריח אדם לקבל טיפול שאיננו מעוניין בו הינו מעשה תקיפה
לא פחות. אתם ודאי יודעים שכדי שתעבור את הניתוח המדובר היא צריכה לחתום על הסכמה לניתוח (ואם מצבה איננו מאפשר זאת, על מישהו מבני משפחתך לחתום על כך. כאשר נמצאים בבית חולים, והמוות כל כך קרוב, מתקבלת לעתים התחושה שכל שהרופאים אומרים הוא אמת שאין בלתה, ואסור להמרות את פיהם במאום. אך את ואני יודעות היטב שזה לא בדיוק כך. הרופאים מחוייבים בהצלת חיי אדם בכל מחיר, כפשוטו. רק החולה יכול לקבוע, כי במצב בו הוא נמצא הוא רוצה לוותר, וללכת בשקט לעולמו. סבתי לאחר למעלה מחודש בבית החולים פשוט בחרה למות. היא נפטרה בלילה מדום לב, הגם שלא היתה חולת לב. זה היה לאחר טריגר מסויים שהיה באותו יום. לדעתי היא הבינה שמבית החולים כבר לא תחזור הביתה, ובחרה למות. אני עצובה שהיא מתה, וכואבת עד היום את לכתה. אך אני שמחה בשבילה, שכשהחליטה שהיא לא רוצה את זה יותר, היא הצליחה לממש את חירותה האחרונה, ובחרה במוות. ידוע לי שיש בני משפחה שחושבים אחרת ממני, ועד היום כועסים על הרופאים, שלא השגיחו עליה מספיק טוב. וזו אחת הבעיות הגדולות במצב הזה. קיומן של דעות שונות בין בני משפחה. זו אחת הסיבות לכך שלעמדת בני המשפחה יש חשיבות פחותה בחוק, ויש מקרים בהם אינם יכולים לקבוע כלל. עם זאת, אם אתם בטוחים ברצונה של סבתך, וישנה הסכמה על כך בין כל בני המשפחה, הייתי מציעה לכם להיוועץ עם עורך דין המבין בנושאים אלה, אולי דרך עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד)
http://www.lilach.org.il/about.htm , ולבדוק מה ניתן לעשות בנושא. חשוב מאוד, לדעתי, שגם במצב הזה תהיה לסבתך תחושה של אחריות על גופה ועל מה שקורה לה, וכך גם לך ולבני משפחתך.
ומאחלת לך ולכם שהסבל יהיה קצר וקל ככל הניתן.
