סיני

[ליליה והגמדים]

אותו כנ'ל

שארם הוחזרה שלושה חודשים לפני שהתגייסתי, עם כל איזור סאנטה קטרינה (סוף 79'). שבוע לפני הגיוס נסעתי לשם לטיול עם הצוות של בי"ס שדה סאנטה. הטרמינל היפה של שארם היה מלא משפחות בדואיות. הן פינו את החול והצמחים מאגני הצמחיה ועשו בהם כביסה, בתוך הטרמינל. בדואי שעבד עם צוות ביה"ס וניגש לשוחח איתם, חטף מכות מהמצרים. בצבא עוד ביקרתי בנואייבה כמה פעמים. איך שהשתחררתי - כל סיני הוחזרה. בפעם הראשונה ששקלתי אולי לנסוע היה באוגוסט האחרון. ירד מהפרק די מהר. בכל מקרה - זה לא היה עם ילדים, שאין לי כוונה לקחת אותם ולחשוף אותם במכוון לךחוסר ביטחון, מלחמה או חוסר טיפול אפשריים (כדוגמת ילדי ההתנחלויות, שבכל חברה נורמלית היו מלקחים מהוריהם על בסיס סיכון מכוון).

 

[ענתש]

אני צעירה מכדי לזכור את הפינוי

והאמת גם לא ממש זוכרת את ראס בורקה (בצורה מאד מאד מטושטשת, הייתי בת 9 בערך...). אבל אני יודעת דבר אחד - שכשמתכוונים להזמין נופש בסיני באינטרנט (ולפני כשלושה שבועות התכוונתי להזמין, בדיוק לעכשיו) יש אזהרה בתחתית המסך, כמו שיש על קופסת סיגריות שמשרד החוץ מזהיר ישראלים לא לצאת לסיני בשל התרעות חמות לפיגועים. מבחינתי לוותר על זה (במיוחד עם ילדים) זו אחריות בסיסית. משרד החוץ (או הפנים) לא מפרסם אזהרות מלנסוע לירושלים או לתל אביב (ובתור פחדנית ידועה אני גם לא אלך לשבת עם נגה בבית קפה הומה בירושלים, זה ממש לא אותו דבר כמו לנסוע לבקר חברים בבית שלהם) אבל הוא כן מפרסם אזהרות לסיני. ולהתעלם מזה - זה פשוט חוסר אחריות. אבל יש לי תחושה שזה גם לא פייר להגיד את זה עכשיו... להגנתי אני יכולה לאמר שאמרתי את זה כל הזמן. כולל לגיסתי לפני שנסעה לסיני ביום רביעי והיתה שם בעת הפיגועים (הרחק מהם ברוך השם).

 

[She Dolphin]

../images/Emo41.gifומה דעתכן על לקיחת ילדים ../images/Emo160.gif

למדינות עולם שלישי? אני מתכוונת גם מעבר לטעם האישי של כל אחת ואחד מאיתנו, ובהקשרים שהובאו פה: סכנות ונושאים עקרוניים של זכויות אדם. אנחנו היינו בסיני כבר פעמיים (פעם אחרונה בפסח, לא הייתי נוסעת עכשיו, לאור ההתרעות האחרונות) ומתכננים בעתיד לנסוע עם הילדים להודו, כשכולנו מחוסנים כמובן, ותוך כדי לקיחה בחשבון של סיכונים שונים - שמירה על בטיחות והתרחקות ממקומות מועדים לפורענות מבחינה פוליטית וצבאית. עד כמה לדעתכן צריך להצטמצם בבחירת היעדים שנוסעים אליהם לאור הסיכוי להפגע מול ההנאה הרבה שעשויה להגרם מהנסיעה? ובכלל - מה הן מדינות עולם שלישי? ברור שהודו נכללת ברשימה, אבל מה עם טורקיה, למשל? או מדינות מזרח אירופה (ואני מתכוונת לגוש הקומוניסטי לשעבר), או לדוגמה - ברזיל? מה דעתכן? אשמח להרחיב את הדיון ולשמוע גם על חויות אישיות אם יש, מאנשים שטיילו או גרים עם ילדים במדינות כאלה.

 

[Kalla]

זה מאוד תלוי.

לי יש ידיד בריא כמו שור, בחור ספורטיבי שרגיל לתנאי שדה ועובד כמדריך טיולים. אני לא רוצה לתאר באיזה מצב הוא חזר מהודו - הוא שלשל חודשים, נעשה רזה כמו מקל ולקח לו חודשים לחזור לעצמו וגם זה בחודש. וגם הוא עשה את כל החיסונים ונזהר מאוד. כמובן שהכל תלוי גם בתנאים שבהם מתגוררים בחו"ל (מלון 5 כוכבים לעומת איזה מוטל דרכים או תנאי שטח וכו') ולאיזה מקומות הולכי, אך יש גם נתונים אובייקטיביים כמו איכות המים וההגיינה בכל מקום שקשה מאוד להימלט מהם. אני ילדים קטנים לא הייתי לוקחת לטיולים כאלה, אם כי הייתי בודקת כל מדינה לגופה.

 

[א אוהל]

אנחנו מתכוונים לנסוע עם הילדים

להודו - אבל זה יהיה בעוד כמה וכמה שנים כשהקטן בהם יהיה בן 3-4 (הקטן עוד בתכנון בכלל). קראתי ושמעתי כבר על כמה משפחות שעשו את זה ובמשפחה של בעלי כולם כבר היו בהודו - גם ולא רק כתרמילאים. גיסתי למשל גרה שם עכשיו ולומדת שם. דודים שלי גרו שנים באפריקה (ואף ביקרנו אותם לפני שנים כשגרו בניגריה ובדרך גם במצרים) והבעל של אמא שלי מבלה לפחות 4 חודשים בשנה בעבודה במזרח אירופה (בחלקים של בריה"מ לשעבר). תנאי תברואה הם לא שיקול כ"כ מבחינתי - אני מאמינה שאפשר להתמודד איתם. מקומות שלא אסע אליהם הם מקומות בלתי יציבים פוליטית בעליל שמתנהלת בהם מלחמה או שיש בהם אירועי טרור תכופים, את זה יש לי מספיק בבית

, או מקומות שיש בהם מגיפות פעילות. לגבי "עולם שלישי" אני יכולה רק לומר שבמקומות מסויימים בעולם גם ישראל נחשבת למדינת עולם שלישי בקרב אנשי רפואה

.

 

[sweetonit]

../images/Emo12.gifנראה לי נורא צעיר!

אני 'מתה' לנסוע עם הילדים וכל שנה אנחנו אןמרים שנחכה עוד שנה, אנחנו טיילנו בהודו ,ממש לא תרמילאים, וגם בבתי המלון הטובים,תנאי התברואה ממש לא 'מותאמים' לילדים-גם לא לכל מבוגרעם מערכת חיסונית סבירה. כל מי שאני מכירה -בלי יוצא מהכלל,ששהה בהודו, חטף איזו שהיא בעיה בקיבה לרוב דיזנטריות וכו. המחשבה שהילדים שלי ישכבו בבית מלון עם שלשולים מוציאה לי את כל החשק לנסוע. בנתיים. וכמו שאמא שלי תמיד אמרה לנו "מה הלחץ? הודו היתה שם הרבה לפניך והיא לא הולכת לשום מקום. חכי"

 

[ליליה והגמדים]

לאמא שלך יש גישה "הודית" מאוד ../images/Emo6.gif

 

[She Dolphin]

../images/Emo6.gif

 

[אלדורית]

אני נגד

חד וחלק. מקומות שבהם אין בתי חולים שאפשר לסמוך עליהם (והמבחן שלי הוא איפה אני רוצה לעבור ניתוח כמו אפנדיציט, למשל) אינם מקומות שאני רוצה להגיע אליהם בעצמי ובוודאי שלא עם ילדותיי. על זיהומים משתיית מים ואכילת פירות אני בכלל לא מדברת. כך שאם מזרח רחוק, אז יפן יכולה לבוא בחשבון, אבל תאילנד לא. כל הקסם שבעולם לא שווה לי את זה. (גילוי נאות: אף פעם לא הרגשתי שכדי למצוא את עצמי או משהו אחר שאבד לי אני צריכה לנסוע רחוק ואני תיירת די גרועה: אני מעדיפה לגור במקום מאשר לטייל בו). גם נגד טורקיה יש אזהרות לפחות כרגע, ולמרות שזה יעד פופולרי אני ממש לא מבינה את הנהירה למדינה מוסלמית שיש בה מן הסתם גם זרמים עוינים די מבוססים (זאת אומרת, אני כן מבינה את הנהירה: מחירים נמוכים תמורת נופש נהדר, אבל זה נראה לי שיקול משני). ברזיל גם נשמעת לי מסוכנת למדי (ויתרתי לא מזמן על כנס שם). לגבי הגוש הקומוניסטי: הייתי בסלובניה כשהגדולה עוד היתה קטנה (בת שנתיים; בכנס) והיה מעולה. לא יודעת איך זה עומד במבחן בתי החולים, ביחס למדינות עולם שלישי באסיה או אפריקה, אבל יש לי הרגשה יותר בטוחה שם.

 

[Tamo daleko]

אז בואי אני אספר לך ../images/Emo13.gif

לפי המבחן של ניתוח האפנדציט - לא היית רוצה להיות במקום בו אני גרה (מזרח אירופה). אבל אנחנו במרחק שעתיים מקריאה של פינוי אוירי מוינה, עם ביטוח טוב ומסוק קרוב, אז אני שקטה. נניח. ככה שמנסיון מאוד אישי, ההרגשה היותר בטוחה שלך במזרח אירופה, היא סוג של עצימת עינים. פה זה לא אירופה. במונחי רפואה פה זה עולם שלישי. ויש לנו חברים שהיו עם הילדה שלהם בכמה וכמה מקומות בעולם שלישי. לדעתי זה נורא. הסיפורים שלהם ממש, אבל ממש לא עושים חשק ליסוע לשם עם ילדים. התגובה של המקומיים כלפי ילדים טיילים (למשל, לדחוף ידיים בין הרגליים של תינוקת בת שנתיים כדי לראות אם היא בן או בת, כי החיתול לא מאפשר צפיה נוחה) היא עוד כאין וכאפס לעומת הסיכונים הרפואיים. ודוקא כאחת שגרה במקום בלי שירותי רפואה טובים, כמי שכל משהו מעבר ל"ויראלי" מקפיץ ומלחיץ (ובארץ אני ממש לא מהנלחצות..) - לא הייתי נוסעת עם הילדים שלי לשום מדינת עולם שלישי. ועוד לא דברנו על החיסונים שהילדים צריכים לקבל. והסיכונים שבחיסונים...

 

[irisgh]

רוצה אבל מפחדת

אני מאוד רוצה לנסוע למקומות הללו, בעוד כמה שנים, כשהילדים קצת יגדלו. (ולסיני, סביר, שהייתי נוסעת גם היום, חוששת אבל נוסעת, לולא היו מניעות אחרות). אבל מאז ההריון המחשבה לגבי הטיפול הרפואי הזמין, מעסיק אותי. אז לגבי הודו - הייתי רוצה, אבל תנאי התברואה לא טובים. אני מכירה זוג ישראלים שחיו בהודו עם ילד. אבל הם התקינו בביתם פילטר למים, ושכרו מבשלת שהכינה הכל באופן כזה שהכל יורתח. הקטן היה בן כשנתיים, ולפי הדיווחים לא חלה יותר מבארץ. כשמטיילים (אלא אם מאוד עשירים), קשה יותר לקבוע את התנאים בכל מקום. ובכל זאת, אני מאוד מקווה שאגיע לזה. מתכננת כשהקטן יהיה בן 7 בערך או יותר. היום, נראה לי, שלא יעניין אותם טיולי הנדודים שאני ובעלי אוהבים. טורקיה: כרגע יש התראות. אבל אם לא יהיו: לא נשמעת לי בעיה. לא נתקלתי שם בקילקולי קיבה או בעיות רפואיות מיוחדות. [טיילתי לפני תקופת הילדים, פעמיים קרוב לחודש]. יש שם שילוב די טוב (בנתיים, כל עוד לא הצטרפו לשוק האירופי) של מדינת עולם שלישי, עם שירותים סבירים וקרבה סבירה לארץ. בכל המקומות הללו, הנסיעה בתחבורה ציבורית, במקומות נידחים, דורשת סבלנות. זה נראה לי קשה עם הילדים, שאין להם כל כך הרבה סבלנות. [ואילו שכירת רכב, דווקא במקומות כאלו, היא יקרה יחסית. וגם 'מוזרה'. יש פחות שירותי גרירה וכיוב' אם נתקעים. במקומות הנידחים למקומיים אין רכבים ולכן בעיירות הקטנות אין הרבה מוסכים. והמרחקים גדולים]. בכל מקרה של נסיעה עם ילדים - הייתי כמובן לוקחת את הביטוח הרפואי הכי טוב שאפשר להשיג.

 

[מ א י ה ועוד3]

ראיתי אנשים עם תינוקות בטיול /ארוך

למזרח. לפי דעתי היו עם זה כמה בעיות: ילדים קטנים נוהגים להכניס דברים לפה, לא לשטוף טוב ידיים (באופן שפותר בעיות הגיינה), להתקשות להכנס לשירותים או להתקלח באופן הגייני (שזה בלי לגעת בקירות, ברוב המקומות). כלומר, ילדים לפני גיל 5-6 עלולים להיות בעייתים, גם מבחינת היכולת להתאפק ברכבות ארוכות. אני לא רוצה לומר שזה לא אפשרי, אבל זה בעייתי בעיני מבחינת ההנאה של הילד ושלכם. יש עם ילדים בעיה של דיווח על מחלות, בשלב מוקדם, לפני שהם יכולים להביע עצמם ורבלית באופן משביע רצון. מבחינת טיפול רפואי, חלק מהמקומות רחוקים מאד מבית חולים מערבי. עד כמה את מוכנה להסתכן עם רגל שבורה? עם חום גבוה למשך כמה ימים? עם שלשולים חזקים במשך 72 שעות? אני לא יודעת לענות לגבי הילדים, אבל לגבי עצמי אני יותר בטוחה שאוכל להחליט מתי אני חולה מאד ומתי "סתם" (מאשר כלפי ילדי או בן זוגי). היו לנו כמה ימים קשים מאד מהבחינות האלה, שהסתברו להיות אלרגיה חריפה לתבלין כלשהו. אחרי יומיים של שלשולים התעלפתי ברחוב, ואני בדרך כלל בעלת קיבת ברזל. על עצמי ידעתי שברגע שאוכל ארגיש יותר טוב, אבל לגבי ילד הייתי דואגת מאד אם הייתי באותו זמן שעות טיסה מבית החולים המערבי הקרוב. לעומת זאת, השכנים שלנו, בגילאי החמישים והשישים המאוחרים שלהם, לקחו את בת הזקונים לטיול של חודש בהודו. היא בת 14, וטיילת מנוסה בארץ, בחוגי הנוער של החברה להגנת הטבע. הם נהנו מכל רגע, וטיילו בצורה מאד אינטנסיבית שדורשת הרבה מאד מאמצים, כולל טרקים וכולל נסיעות ממושכות ליעדים לא קונבנציונלים בתוך הודו עצמה. הם טיילו כמעט כשלושה שווים, בעוד להורים הושאר רוב התכנון הכלכלי אבל הם תכננו ביחד את המסלול. אז איפה הגבול שזה אפשרי? לא יודעת. נראה לי גם תלוי בילדים, גם בסוג הטיול, גם בביטוח שאפשרי מבחינתך. חשוב להחליט עד כמה את רוצה לחסן את הילדים (לא מעט זריקות). חשוב איך הם מסתדרים בנסיעות, וכמה הם פתוחים לשינוי בסדרי החיים. ושאלה נוספת, שבטח מתאימה החל מגיל מסוים: האם הם רוצים?

 

[ליליה והגמדים]

נהרגו אמא ושני ילדים ../images/Emo16.gif ../images/Emo16.gif

המחיר של לא להשמע להתרעות הוא גבוה, לא פרופורציוני לכלום. ובלתי נסבל. חשוב לחשוב לפעמים על יחס העלות / תועלת של החלטות טריוויאליות לכאורה, כמו לצאת לחופש במקום שמראש הוגדר כמסוכן. גם אם לא מאמינים, עדיף לנטות לכיוונו של הספק.

 

[גאיה של זיו]

אני מזועזעת מהסיפור הזה.

האמת שהשנה החלטנו לא לנסוע עם הילדים לשום מקום עם אוכלוסיה עויינת (מוסלמית בעיקר) וזה כולל גם את טורקיה ויוון (כן, כן, יוון). לגבי סיני, יש לי שריטה קלה ולא ביקרתי שם מאז הפינוי ב-81. חייתי שם כשנתיים לפני הפינוי וגם במהלך החפיפה שנעשתה עם המצרים (הם קיבלו לידיהם בהדרגה את ניהול כפר הנופש נביעות). אמנם הייתי צעירה מאוד מכדי להיקשר למקום ולחוות טראומה ובכל זאת לא חזרתי לשם...קשה לי אפילו לראות שם מצרים במקום הישראלים הנהדרים שהקימו את המקום. ליליה, נראה לי שאנחנו מזקנות השבט.

 

[תּמר]

אני חושבת שמקום שמסוכן לילדי,

מסוכן גם לי. (טוב, אני לא מאלו שרודפים אחרי סכנות) אבל אותי זיעזע דווקא הסיפור על שני ההורים שנהרגו - והשאירו יתומים בבית. גם זה חומר למחשבה.