סיני

[Kalla]

זה שונה.

אנחנו חיים כאן כי זו תרבותנו, זה עמנו, זו משפחתנו, זו מדינתנו (אמנם גם מפה היו רוצים לגרש אותנו, אך בניגוד למקומות אחרים פה אנחנו לפחות מרגישים בבית) ולאמיתו של דבר זה עולמנו וממנו אין לנו לאן לברוח. וגם בתוך המדינה שלי, אם אני שומעת הזהרה לגבי מקום ספציפי במועד מסוים אני לא אסכן את עצמי (שלא לדבר על ילדיי) על ידי זה שאביא אותם דווקא למקום הזה מכל המקומות דווקא במועד הזה (בין אם זו עיר ספציפית, קניון וכו'). החיים שלנו מלאים בסכנות שלא ניתן להימנע מהן מכורח הנסיבות, אז למה להגדיל את הסיכון בכניסה גם לסכנות שלשם שינוי כן ניתן להימנע מהן?

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo45.gif

 

[צימעס]

ולהסיע את הילדים

בכל יום 20 דקות לבית הספר ועוד 20 בחזרה, אינה סיכון חייהם? סיכון, וסיכון שניתן להמנע ממנו (באמצעות בחירת מקום המגורים/העבודה/הלימודים) אבל סיכון שאיננו מעלים בדעתנו להתיחס אליו כאל "החלטה הורית שמסכנת את הילדים". למה? כי ככה אנחנו רגילים. איך ליליה קוראת לזה? תכתיבים של חברה. זה הכל.

 

[Kalla]

זו דוגמא לחלוטין לא רלוונטית.

גם אם הולכים עם הילד לבית הספר ברגל וחוצים כבישים הוא עלול להידרס. כפי שכתבתי בתגובה להילה, החיים הם מסוכנים מטבעם ולרוב אין אפשרות להימנע מהסיכונים, אך כשיש סיכון מפורש וספציפי שיש אפשרות להימנע ממנו נראה לי קצת מוזר לא לעשות זאת.

 

[צימעס]

איכשהו מתיחסים לסיכונים שונים

בצורה לא רציונלית - לא מחשבים תוחלת. למשל - מה הסיכוי להפגע מפיגוע בסיני לעומת *ההפרש* בין הסיכון לפגיעה בתאונת דרכים בין גן מעבר לכביש ובין גן במרחק רבע שעה נסיעה? בבחירת גן, קורה שבוחרים בגן הרחוק כי הוא טוב יותר (לנפשו והתפתחותו של הילד), או זול יותר, או עם החברים שלו. למה בבחירת מקום נופש לא לעשות שיקול כזה?

 

[Kalla]

כי כפי שציינתי במקום אחר

אין להשוות את חשיבות ומהותיות הבחירה בגן לעומת מקום נופש.

 

[ליליה והגמדים]

הסיכוי להפגע בסיני היה תמיד גבוה

הרבה מעבר לממוצע, כי כל דימום קל שם הוא סכנת מוות בהיעדר שירותים רפואיים, איטיות בטיפול וחסימת אפשרות סיוע מהארץ. וההשוואה היא הסיכוי להפגע בסיני מול הסיכוי להפגע באילת או בחופי יוון. עם כל הכבוד, כשמשווים - צריך להשוות "תפוחים לתפוחים". אחרת זו דמגוגיה לשמה. אם הדמגוגיה מרגיעה אותך - תאמרי ותקבלי את מלוא התמיכה. אותי היא לא מרגיעה, אגב.

 

[צימעס]

על כמה מקרים של "כל דימום שהוא"

שמעת? אני נורא נורא מבינה את הפחד מ"להלכד" מעבר לגבול בלי יכולת לתת לילד שלך את הטיפול הראוי. אבל האם דאגה זו רציונלית (מבחינת הסיכוי שיחלה דווקא שם)? דמגוגיה מרגיעה? להפך: דמגוגיה לא מצליחה להפחיד: אני לא רואה טיעון רציונלי (שמשכנע אותי) למה בסיני מסוכן יותר מאשר במקומות אחרים. ולמה החלטה לנסוע לסיני מסכנת את הילדים יותר מהחלטות הוריות אחרות. אם אני מנסה לעשות חישובי תוחלת, אז הסיכוי להפגע בסיני מאוד מאוד נמוך, אבל, במקרה שנפגעים, הפגיעה עלולה להיות גדולה במיוחד (בגלל התנאים שם). תכלס? אני משערת שהטיעונים הלא-רציונליים היו משאירים גם אותי בבית [לא שקלתי לנסוע לסיני מאז שאני אמא], אבל אני לא מתיחסת למי שכן נוסע כאל חסר-אחריות.

 

[Kalla]

אבל לא מדובר בנסיעה בכל זמן שהוא

שאז אני יכולה להסכים גם אם אישית הייתי חוששת. מדובר בנסיעה בדיוק בזמן שיש התראה חמה וממוקדת דווקא למקום הזה. זה מה שמפריע לי.

 

[ליליה והגמדים]

הדאגה רציונלית לחלוטין

היו דיווחי עיתונות על כמה עשרות כאלו במרוצת השנים. תאונות דרכים, פציעות. לא מתו, אז זה לא נשאר לך בזכרון. מה לעשות שלי נשארים בזכרון גם מקרים של "כמעט מוות".

 

[Kalla]

ופרט לכך לא ניתן להשוות

בחירת בית ספר, שזו החלטה מהותית (לפעמים אף מכרעת) בחיים, שמשפיעה לטווח רחוק על חיי המשפחה והילד ולכן חשובה מספיק בשביל לסבול אי נוחות וסיכון מסוימים בגינה, לבין בחירת מקום לנופש, שעם כל הכבוד, אינה החלטה קריטית ובעלת השפעה ארוכת טווח על החיים.

 

[Kalla]

אה, ויש כמובן את עניין המורכבות.

פרט לכך שעניין כמו בחירת בית ספר הוא, כפי שכבר טענתי, מהותי, זהוא גם מורכב וכולל מספר הבטים. נגיד שעוברים לגור ליד בית הספר, אבל בדיוק אין גן בסביבה ואת האח הקטן צריך להסיע לגן. מה אם בית הספר שליד הבית הוא חרא של בית ספר וממילא צריך לחצות כביש כדי להגיע אליו (כמו ברוב המקרים)? ואפשר להמשיך כך בלי סוף, כי בהחלטה כה מהותית ומורכבת יש הרבה שיקולים בעד ונגד שמאוד קשים להכרעה ובסופו של דבר חייבים להתפשר ולמצוא את מה שנראה כ"רע במיעוטו". לעומת זאת, עם סיני ההחלטה היא הרבה יותר פשוטה, "בו זמנית" ונקודתית - כוחות הבטחון אמרו שבחג הספציפי הזה מסוכן שם ויש התראות קונקרטיות (ואני כבר לא מדברת על מצב התברואה והבטיחות הכללי גם בימים כתיקונם) - אז פשוט לא נוסעים לשם ומקסימום בוחרים יעד אחר. זו בסך הכל נסיעה קצרה, יציאה זמנית מהשגרה שבסופה חוזרים לחיים האמיתיים, חיי הקבע. זו לא החלטה מהותית או מורכבת, קובעת עתידות ומכריעה גורלות, שבשבילה שווה לקחת את הסיכון או להתפשר על בטחון.

 

[ליליה והגמדים]

אני מחזירה אותך להבדל

שבין סכנה לסיכון. ואם בהסעת ילדים עסקינן, אז כן, אני בהחלט חושבת שלגור מרחק שאינו מרחק הליכה מבי"ס, הוא סכנה לילדים, לא סתם סיכון. ושלא ניפול חו"ח על אף אחת מהסטטיסטיקות, אבל גם כדאי לא לעזור לנו ליפול עליהן ע"י התחכחות מיותרת בגבוהה מביניהן.

 

[Kalla]

לדעתי זה פשטני מדי.

לא תמיד ניתן, אם מסיבה כלכלית ואם מסיבות אחרות, לגור בדיוק במררחק הליכה מבית ספר טוב. במיוחד כשיש לך משפחה גדולה ויש מיליון שיקולים שמשפיעים על מקום המגורים, ויש לך ילדים שהולכים למסגרות שונות בהתאם לגיל. זה כמעט בלתי אפשרי למצוא בית שיתאים גם מבחינת גודל ומחיר, גם מבחינת קרבה לכל מוסדות החינוך הרלוונטיים, גם למתנ"ס, גם לסבתא שהילד מבלה אצלה הרבה וכו' (ניתן להוסיף בהתאם לצרכיה של כל משפחה). לכן השיקול כאן הרבה יותר מורכב, מושפע מהרבה יותר דברים וגם משפיע עליהם ומאוד לא חד משמעי מה עדיף (וזאת בניגוד לנסיעה לסיני לנופש של שבוע כשבדיוק כרגע יש התראה חמה). מה שכן - במסגרת הסיכונים שנאלצתי לקחת, ניסיתי לצמצם את הנזקים האפשריים כמה שניתן. במשך זמן רב דאגתי להסיע את הילד לבית ספר וחזרה בעצמי למרות אי הנוחות הרבה הכרוכה בכך. כשהתחלנו עם הסעות, בגיל 9 בלבד, וידאתי שהן בטיחותיות עד כמה שניתן, שהנהג הוא מישהו שמכירים אותו כבר שונים ושניתן, לפחות עד כמה שידוע לנו, לסמוך עליו. למרות שאני בגיל הזה כבר השתמשתי חופשי בתחבורה ציבורית, אין מצב שבני יעלה על אוטובוס וכד'. כך שאת הסיכונים שאני לוקחת - אני לוקחת מחוסר ברירה, וכל הזמן מודעת לצמצם אותם עד למינימום שבשליטתי. ואני בטח לא אלך ואגביר ביודעין את הסיכונים האלה כשיש ביכולתי להימנע מכך.

 

[Kalla]

ובמילים אחרות וקצרות יותר

זה ההבדל בין אילוץ לבחירה.

 

[ליליה והגמדים]

אני מסכימה שיש אילוצים

זה לא הופך בעיני את שליחת ילדים בהסעות לחשיפה פחותה שלהם לסיכון וסכנה פוטנציאלית. זה רק אומר שאין לך ברירה אלא לחשוף אותם. האם הורי ה"אין ברירה" מאוגדים לפחות בנושא קידום החקיקה להגברת הבטיחות בהסעות? עושים משהו בנדון? כי יש לי הרגשה שהחקיקה הזו בתרדמת. היא נוגעת לכל הילדים, בהבט אחד - טיולים.

 

[Kalla]

זה בדיוק מה שאמרתי.

היה לי הרבה יותר נעים ונוח אם היו לי כאן בתי ספר וגנים ומתנ"סים (ורצוי גם אוניברסיטה

) נהדרים ליד הבית, באותו צד של המדרכה. לגבי בטיחות בהסעות - אני בהחלט דואגת לילדים שלי, בין אם אני מסיעה או מישהו אחר. לגבי חקיקה - את צודקת. אני לא טיפוס של מאבקים ציבוריים יזומים באופי, אך מוכנה לתמוך בכל דבר שמישהו אחר יוזם.

 

[אורן של איה]

אפילו רק בקשר לבריאות...

אם הילד שלך חולה שם וצריך עזרה מיידית- לא קל להשיג אותה... בנוגע להתרעות? אז כל יום יש התרעות למקומות אחרים. חלק זה פוליטיקה וחלק סתם להבהיל. מי כבר מאמין לילד שצועק "זאב זאב"? אז הנה, הפעם היה זאב...

 

[ליליה והגמדים]

לחלוטין מבינה

ולמרות שעברו הרבה שנים מאז שהייתי מבלה שם שלוש פעמים בשנה 10 ימים כל פעם (כל ילדותי ונעורי - עוד מאז שעצרנו לפני הפיורד והלכנו כמה ק"מ ברגל כדי לטעת אוהלים, כי לא היה כביש), הייתי מן הסתם נרגעת שם גם היום. לא עם ילדים. עוד לפני הטרור - רק נושא הפינוי במקרה של בעייה....

 

[justmom]

כשהייתי ילדה היינו נוסעים כל שנה

לסיני. אח"כ שירתי שם בצבא, ועוד יותר אחר-כך הייתי יורדת להיזרק שם בחופים למשך שבועות. מאז שנולדו לי ילדים לא דרכה שם כף רגלי, גם בלי פיגועים, מהשיקול הפשוט שאני לא מוכנה למצוא את עצמי עם ילד קודח בארבעים חום, חסרת אונים ומתחננת בפני קצין גבול מצרי כדי להגיע לבית-חולים או לרופא סבירים במרחק 10 דקות נסיעה מעבר לגבול. לא הייתי שם כבר 16 שנים.