לאחר אנגל מדהים ב-19 בינואר ב-RAW, בו סטיב אוסטין, המתאבק הכי לוהט ב-WWF, ומייק טייסון, המתאגרף הכי גדול בעולם והמושעה, נלחמו, ה-WWF קיבלו המון פרסום. האנגל התחיל כשווינס מקמהן זכה לבוז והביא את טייסון לזירה, וגם הוא זכה לבוז. כשמקמהן עמד להכריז על מה יעשה ברסלמניה, אוסטין הגיע ואתגר את טייסון כשמקמהן ניסה להיראות מודאג. אוסטין נתן לטייסון אצבע משולשת, וטייסון דחף אותו, מה שהוביל לקטטה כשווינס מקמהן זועם על אוסטין ושיין מקמהן מונע ממנו לעשות משהו שיתחרט עליו. לאחר הפסקת הפרסומות, מקמהן התנצל בפני טייסון, שקרא לאוסטין "מתרומם" ואמר שהוא רוצה להילחם מולו.
ה-WWF פרסמו שטייסון אתגר את אוסטין ושה-WWF רוצים להיפגש עם הוועדה האתלטית של נבאדה, שהשעתה את טייסון על נשיכת האוזן של איוונדר הוליפילד, כדי לראות אם טייסון יוכל להילחם. ראש הוועדה שהוא מעריץ היאבקות כבר הכריז שטייסון יכול לעשות מה שהוא רוצה בהיאבקות כל עוד לא ילבש כפפות אגרוף, וטייסון יוכל לחזור להתאגרף ביולי. רבים אמרו שהקרב הזה יקרה, כי הוועדה אמרה שמבחינתה זה בסדר. אבל יש שאלה אם זה אכן יקרה ברסלמניה. אחרים אמרו שטייסון עדיין ישפוט ברסלמניה ושכל העניין הוא רק סטוריליין.
האנגל התפרסם מאוד, והמון עיתונים וחדשות ספורט דיברו עליו, כולל ב-ESPN ובפוקס. כולם ירדו על טייסון, כצפוי. הייתה כתבה שרמזה שמדובר בשוט, ושטייסון רצה לשפוט אבל אחרי העימות רצה להילחם מול אוסטין. ביפן, שם טייסון נחשב לשם ממש גדול והיאבקות חשובה יותר, הסיפור קיבל שער.
אבל כמה דברים ברורים. הראשון הוא שטייסון יגמור את התקופה ב-WWF כפייס, וזה לא יהיה קל בהתחשב במצבו בציבור, אבל בעולם ההיאבקות קל לעבוד על כולם. בראמבל וב-RAW טייסון קיבל מלא בוז. טייסון גם לא יוכל להסתכן בפציעה. היאבקות היא דבר מאוד קשה- אפשר לבצע קרב בטוח ומשעמם, למרות שעם שמות גדולים הקהל יסלח, או קרב מלהיב ומסוכן. ברור שהתכנית לרסלמניה היא שאוסטין ינצח את שון מייקלס על האליפות, אבל דבר כזה חשוב יותר. לקראת האנגל, המון אמרו שטייסון יתאבק אבל הרוב אמרו שטייסון יהיה רק השופט במיין איבנט. טייסון מקבל בין ארבעה לשישה מיליון דולרים על ההופעות, אז צריך כמה אנגלים גדולים כדי שזה ישתלם. ה-WWF צריכים 648,000 רכישות לרסלמניה לפחות כדי לפצות על זה, או אולי עד 807,000 רכישות. אוסטין יכול לעזור בריאיונות. הביירייט הכי גדול בשש השנים האחרונות היה הוגאן-סטינג, שזה 1.9%, וה-WWF השיגו 1.5% ללורנס טיילור מול באם באם ביגלו, מה שאכזב כי טיילור לא משך מחוץ לניו יורק וקונטיקט וביגלו לא היה כוכב. אבל הרייטינג עלה. היאבקות לא הייתה אהודה אז. בין 1988 ל-1990 רסלמניה השיגה ביירייטס גבוהים כאלו, עם פחות אפשרויות רכישה. ועם כמה שרסלמניה הייתה מיינסטרים אז, זה כלום לעומת טייסון. כשופט זה יותר קשה. אבל הם רוצים לבסס את ה-WWF שוב כמותג החם בארה"ב, דבר שנחלש בשנה האחרונה, ולפגוע בשליטת הרייטינג של WCW. הם גם רוצים לבסס את הוגאן ופייפר החדש, שיוכל להביא המון קהל עבורם. זה עבד להוגאן ולפייפר, אבל לא עבד לוונדי ריכטר או לבאם באם ביגלו.
כל זה מזכיר לנו את מוחמד עלי, אלוף האגרוף, מול אנטוניו אינוקי. זה הפך לאסון. היה המון פרסום לאירוע, ועלי נחשב אז למכובד יותר מטייסון וגם היה האלוף. אבל מעריצי האגרוף לא קנו את הקרב כי לא ידעו מי זה אינוקי, ועדיין ראו את זה כזיוף. המעריצים לא ממש אהבו את זה כי הפרומוטרים האזוריים לא ראו את זה כמשהו שיעזור להם, אינוקי היה הרי הכוכב ביפן ולא אצלם. הם לא רצו להוציא את המופע אובר אז קידמו יותר את עצמם, אז גם בתור המופע הלאומי הראשון זה לא נראה כזה גדול. התוצאה הייתה שאנשים לא קנו את ההקרנות לאירוע, ופרט לצפון מזרח המדינה שם ברונו סאמארטינו וסטן האנסן הצילו את עצמם, האירוע נכשל. הקרב הזה נלקח ברצינות ולא הוסכם על סיום, מה שהפך לאסון. עלי סירב להיכנס עם אינוקי לזירה אלא אם ינהיגו כמה חוקים שיפגעו באינוקי.
האירוע השני שהשיג פרסום גדול כזה בארה"ב היה רסלמניה הראשונה. מיסטר טי והאלק הוגאן נלחמו מול פול אורנדורף ורודי פייפר בהימור ענק, שאם לא היה משתלם היה משנה את התעשייה. ההימור השתלם בגדול, כשה-WWF, הוגאן ופייפר הפכו למנצחים מול הארגונים האזוריים ובסוף השיגו גם שידור ב-NBC. אז וינס יקדם את הקרב הזה מאוד כי זה שלו, והעניין בהיאבקות בשיא היום. התקשורת תצחק, אבל מספיק אנשים ידעו על זה. אולי מעריצי האגרוף לא יקנו את האירוע, אבל בניגוד לעלי-אינוקי, מעריצי ההיאבקות יקנו וזה יהיה שווה פיננסית. WCW, שזרקו המון כסף, לא לקחו את טייסון מחשש שהוא לא שווה את הסכום שלהם. בסוף מרץ, נראה מה יצא מכל זה, וברסלמניה נראה מי צדק.
בגלל יום מרטין לות'ר קינג, לא ידוע מה הרייטינג עדיין. טייסון ואוסטין הופיעו רק בסוף התכנית, אחרי ש-WCW גמרו כבר, אז כנראה הרייטינג עצום. WCW, בתגובה, רמזו שבנייטרו הוגאן יקבל שוב את האליפות, אבל לא התייחסו לזה, ובמקום הם עשו קרב בו הוגאן הוציא אובר נקי את הענק.
עולה השאלה איך זה ייגמר: אולי טייסון ילחם מול אוסטין. כמה הילים, DX, יתערבו וטייסון ואוסטין יבריחו אותם וילחצו ידיים. זה יהיה תקשורתי. DX אולי יעלו לאוסטין בקרב, והם לא יצטרכו לבקש מטייסון להפסיד. טייסון לא יקבל את הניצחון הלא הוגן ויהפוך לפייס. ואז במלך הזירה אוסטין ינצח את מייקלס. או שבכלל לא יהיה סיום, מה שלא יהיה הגיוני מבחינה עתידית ותגובת המעריצים, אבל יגן על אוסטין.
טייסון יוכל לעשות אנגלים לפני התכנית ולחבב את אוסטין לבסוף, ואז הם יעבדו בקרב זוגות. ככה יהיה קרב ארוך עם מעט ספוטים של טייסון, כשמייקלס, הלמסלי ואוסטין יסחבו את הקרב. כולם יקבלו פרסום. טייסון יעלף את הלמסלי ואוסטין ייתן סטאנר לשון.
טייסון יהיה שופט, אחרי אנגל בו ייאלץ לוותר על הקרב. כתבות כבר רמזו שהוועדה לא מתה על זה שטייסון מעורב בהיאבקות, אבל אין להם שום השפעה על הענף. הטריק יהיה שטייסון יהיה שופט אבל שהוועדה לא תמנע את זה ממנו. ה-WWF יחלבו את זה, ידרשו מהם לאשר את זה לטייסון. טייסון אולי יוותר על התפקיד. כתוצאה מכך טייסון יוכל להפגין כמה הוא טוב ולקבל שוב רישיון אגרוף.
ודבר אחרון- אולי אוסטין יסרב לקרב מול טייסון כי הוא ירצה את האליפות. התואר יוצא גדול כי הוא חשוב יותר מהקרב. הוא יגיד שאחר כך יכסח את טייסון. טייסון ידרוש להיות השופט, והרמז הוא שטייסון ימנע מאוסטין לזכות, אבל הם הוא ידפוק את אוסטין, אוסטין יכסח אותו. DX יתקפו את שניהם או רק את אוסטין, אבל טייסון יעזור לאוסטין, ויספור את ההצמדה שלו. טייסון יעזור לאוסטין להיות אלוף ויצא הגיבור. הם ישיגו המון ביירייטס אבל לא יהיה קרב באמת.
המון מאמינים שזה מה שיקרה, אבל שהכסף שמציעים לטייסון לא הגיוני אם הוא לא משתתף בקרב, אלא אם כן אומרים לכולם שהוא כן ילחם.
בראמבל, טייסון היה עם שיין מקמהן ולפעמים עם וינס בתא המכובדים ועודד את הפייס האהוב עליו, "קולד סטונד". למחרת היום הוא הגיע עם שיין מקמהן, לחץ ידיים לאייג'נטס הוותיקים, עשה קטעים עם DX, הניישן וסאני, ואז נכנס לזירה ואמר שהמתאבק הכי אהוב עליו… הוא ברונו סאמארטינו, מה שגרם להכול להיראות כמו שוט.
אין הרבה פרטים- אבל ב-3:30 לפנות בוקר ב-20 בינואר, יוסטון האריס, או בובו ברזיל, הלך לעולמו בעקבות סיבוכים משבץ.
בובו ברזיל היה מהמתאבקים הכי מפורסמים בין שנות ה-50 לשנות ה-70. כשהתפרסם, הוא היה ידוע במקצוע כאתלט הכי גדול פיזית. בלי הרבה שומן בגוף בתקופה פשוטה יותר.
האריס שיחק בייסבול חצי מקצועי בליגת השחורים בסוף שנות ה-40 במיניאפוליס. ג'ו סבולדי המתאבק ראה את היכולות שלו ואימן אותו. הוא קיבל שם נהדר ונשלח לקליפורניה. הוא הצליח ממש בסן פרנסיסקו, ואז הצליח גם בבאפלו, ונשאר בפסגה כמעט ארבעה עשורים.
בתחילת הקריירה שלו הוא התאבק מול שחורים אחרים בגלל החברה דאז, ולכן הוכרז כאלוף העולם של השחורים. והוא הגיע להמון ערים כפייס אהוד שפרץ את מחסום הצבע ונלחם מול הילים לבנים. האהדה שלו הייתה כל כך גדולה עד שאף אחד לא התלונן. כשזכה בתואר ה-WWA בזמנו בלוס אנג'לס, הוא לא היה השחור הראשון שזכה בזה. אחרים זכרו אותו כביגמן שהיה עם המתאבקים הקטנים- סוויט דדי סיקי, למשל, וכאחד מהאנשים הכי אהודים בביזנס. הוא היה כוכב ובקושי עשה ג'ובים, אבל הוא תמיד היה מוכן. לא שנאו אותו, אפילו שלא היה לו רקע בהיאבקות, אפילו שהוא היה שחור בזמן שנות ה-60. הוא לא רב מאחורי הקלעים או עזב טריטוריות. הוא נחשב לגדול מהחיים, ואף אחד לא רצה להתעסק איתו.
בזמנו, הוא, ג'ין קיניסקי, ברונו סאמארטינו ופריץ ואן אריק היו מושכי הקהל הזרים הכי גדולים במזרח. הוא היה היחיד שניצח את ג'ייאנט באבה ביפן. הוא היה אטרקציה גדולה אבל לא קיבל המון קרבות אליפות ב-NWA או ב-WWWF. הוא נלחם לפעמים מול לו ת'אז וג'ין קיניסקי, ואפילו שרד שעה מול דורי פאנק ג'וניור וג'ק בריסקו. בריסקו עבד בתור היל וזה נחשב למיין איבנט מאוד גרוע. הוא גם נלחם מול ברונו סאמארטינו בקרב פייסים נדיר.
דייב בודק את מושכי האירועים הגדולים ב-1997. החמישייה הפותחת- האלק הוגאן, אנדרטייקר, ברט הארט, סטיב אוסטין ורודי פייפר. בנושא הכנסות, הוגאן השיג בערך 1,8620,000 רכישות, 52,042,900 דולרים, או 21,858,000 דולרים ל-WCW. אם רוצים לדעת כמה הוא שווה, צריך להכפיל את הממוצע של האירועים בלי הוגאן ולהכפיל אותו ב-12, ואז למצוא את ההפרש בין ההכנסה שהשיגו ובין ההכנסה שהיו משיגים בלעדיו, חלקי שתיים כי הוא נלחם מול יריבים. הערך של הוגאן ב-1997 ל-WCW הוא 5,617,000 דולרים. כלומר, אם הוגאן עדיין מכניס רבע מההכנסות של האירועים, זה מושלם כדי לגלות כמה הוא שווה. הוא העלה את ההכנסה בערך ב-25%, אז זה אומר שהארגון לא ממש מרוויח ממנו, כי התוספות הולכות אליו. אבל הם משקיעים יותר בפרסום, אז הרווח קטן. אבל אם הוגאן מרוויח חמישה מיליון דולרים, זאת השקעה נבונה. לעומתו אנדרטייקר לא ממש תורם לאירועים, האירועים שלו לא השיגו יותר מאלו שלא היה בהם, ולמען האמת כל המתאבקים ברשימה כאלו- חוץ מברט, פייפר, מייקלס וסטינג. אלו היחידים שבאמת הוסיפו לאירועים שלהם ב-1997, ובמקרה של מייקלס זה זניח. ברט, בהתבסס על אירועים השנה והעלאת הביירייטס, הוסיף 1,422,500 דולרים לארגון, אז ככל הנראה הוא החזיר את ההשקעה בו, שלא לדבר על האוס שואוז, רייטינג או מרצ'נדייז, כי הוא קיבל סכום קבוע. פייפר הכניס 408,500 דולרים, שון 123,300 דולרים, וסטינג הכניס 2,059,600 דולרים, מקרב אחד. בהתבסס על הסכום שהוסיפו, הבן אדם שקיבל הכי פחות שכר מכולם, למרות שהרוויח מיליון דולר והתאבק רק בקרב אחד, הוא סטינג.
כבר ממשיכים...
