סיכומים בסוף

[B l u e D e v i l]

פעם איזה רופא אמר לי

שזה מתחלק בין אלו שיש להם בעיות אוזניים לאלו שיש להם בעיות גרון (כנראה שזה גנטי)
אצלנו במשפחה לכל הצד של אמא שלי ולי ולאחים היו בעיות אוזניים. אצל אבא שלי במשפחה כולם עם בעיות גרון (אנחנו כנראה ירשנו מהצד של אמא) גם לילדונת היו בעיות אוזניים.
רק אבא שלי נשאר פרווה... לא לפה ולא לפה לשמחתו.

בכל מקרה, זה אומר שאתם צריכים להיות מודעים ולשים לב. לדעת ש"סתם" שפעת עלולה להתפתח לדלקת גרון ולהיות מוכנים עם התור,המרשם,האנטיביוטיקה... אם לא עובר תוך יום-יומיים להתחיל לקחת ולא לדחות.

 

[שיר לי שני]

אצלנו

לאבא שלהן היו המון דלקות אוזניים, ולאמא שלהן המון דלקות גרון. בתקווה גדולה שהן תייצרנה זן חדש - שלא רגיש לא לזה ולא לזה!
אבל באמת, פעם בשנה וחצי, זה לא מעיד על רגישות

 

[הדסהש1]

ביתי השניה כבר "גדולה"

סבלה מדלקות אוזניים ואנגינות מספר שנים
מדובר בשנות ה 70 .לא רצו להוציא לה את השקדים
ופוליפים כמו שהיה נהוג מאז ומתמיד.זה חלף במשך הזמן
לאחר טיפול מונע של אנטיביוטיקה שנתו אז במינון קטן.
אבל זה גרם לה לירידה בשמיעה. נכדי בן ה 8 חודשים כבר סבל
מדלקת אוזניים מוגלתית והרופט אמר "שיניים" והשבוע צצה לה השן הראשונה.

 

[שיר לי שני]

שכחתי להגיד

שהיא הסיקה מזה, שגם לנגה יש רגישות...
אני חושבת ששנה וחצי, דלקת גרון אחת, אפילו לילדת חנוך ביתי זה לא בדיוק בדיוק "רגיש".
נקווה שאני צודקת והיא טועה. לגבי נגה, זאת אומרת.

 

[איילת המתולתלת]

בשורה התחתונה:

אם היא קמה כמו חדשה אז זה הזמן לטפל בעצמך כדי שתהיי גם כן כמו חדשה.
בלוטת התריס שלך בסדר? כי העייפות נשמעת אולי קשורה.
איך ההמוגלובין שלך? B12?
ונ.ב. קטן: תיאור הביקור שהסתיים נשמע אחלה. יפה שהחזקת מעמד ולא היו פיצוצים. אני מאמינה שגם החמות מעריכה את זה.

 

[שיר לי שני]

תודה רבה

לגבי הנ.ב. וגם על הדאגה לבריאותי.
בלוטת התריס שלי נבדקה, וכרגיל יצאה תקינה, למרות שמה שקוראים "המצב הקליני" שלי מעיד שהיא לא תקינה בכלל.
המון תופעות, כולל חילוף חומרים איטי היו אמורות להיראות בבדיקותיה, ולא נראו. יש דברים שהרפואה המערבית פשוט מפספסת...
ההמוגלובין שלי גבולי, כרגיל, 11.25, וזה כשאני אוכלת בשר.
אני חושבת שאקח את הבדיקות בנייר, ואעביר לחברה שלי שעוסקת ברפואה טבעית, לבדיקה חוזרת. ככה כבר נפתרו לי כל מיני תופעות מוזרות בעבר...

 

[restart2]

וואוו כל הכבוד

היי שיר לי שני

ברכות לעשייה, ולשיתוף.
הייתי במצב דומה כארחתי את החמים בארץ.. היו מגיעים לחודש..
יודעת כמה מחייב ומורכב. ותוספת של הדודים - לא פשוט..
שמח לשמוע שהצלחת בענק!

מאחלת לך הרבה נחת בריאות ומנוחה אפשרית..
אירית

 

[שיר לי שני]

תודה רבה!

 

[B l u e D e v i l]

שמחה לשמוע שזה עבר בשלום ובהצלחה

וכן,כשמארחים בצפיפות ל4 ימים הדברים הקטנים יכולים לעצבן. העיקר שהתגברת וגם נשמע שחמך וחמותך עשו מאמץ מצידם וזה הצליח יפה.
והכי הכי חשוב .... שהבנות נהנו!
תתחדשו על כל המתנות.

איך המזג אויר אצלכם עכשיו שיכלתם לצאת לטייל עם הקטנטנות?

 

[שיר לי שני]

לגמרי הכי חשוב שהן נהנו

מזג האוויר קר, אבל לא מדי, והגשם עשה לנו טובה ועשה הפסקה גדולה של ארבעה ימים. אז - לובשים מעיל, ויאללה, זזים! מאד כיף בחוץ, עם עלים אדומים של שלכת, וימים לא חמים מדי!
אצל חמותי בעיקר משגעים אותי התחביבים שלה:
1. להיכנס לפניקה ודאגות, אבל לא לעשות שום דבר בעניין. למשל, היא חושבת שהטיסה שחמי הזמין לא בסדר, הקונקשן קצר מדי. האם היא תתערב בהזמנה? לא. היא תתן לו לעשות כרצונו, ואז תתלונן על זה...
2. הגמל שלגמרי לא מסוגל לראות את הדבשת של עצמו, אבל יודע להגיד שדבשות זה דבר מה-זה מכוער כשהוא רואה גמלים אחרים

בסדר, אימון בסבלנות, כמו שאמרה לי חברה טובה שלי...

 

[B l u e D e v i l]

קערת אותי עם הגמל

 

[B l u e D e v i l]

עוד משהו

שרציתי לכתוב לך, שבאמת הביקור הזה יצא טוב בגדול, המחלות הגיעו אחר כך, הגשם עצרף החמות ואת משתדלות, רק כשקראתי על "התחביבים" של חמותך, וכן ,אני שמה את זה במרכאות, קצת צחקתי (במיוחד על נושא הגמל

) כי נראה שכמה שהביקור עבר, הוא לא עבר.

אפרופו התחביב הראשון-זה תחביב פולני ידוע,מוכר,ומקובל! "עמדתי על הרגליים הזקנות שלי ובישלתי למרות שידעתי שאת בדיאטה,אבל בסדר,את כאמור בדיאטה אז אל תאכלי"

 

[שיר לי שני]

אז אצלה היו שתי תקריות מצחיקות בעניין הגמל...

לגבי הפניקה, זה לא מצחיק בכלל, זה די מעצבן, אבל פעם אחת אמרתי משהו, והרמז (עבה ממותני פיל) נקלט. בפעם השניה אמרנו שנינו, האישלי ואני, ולא נקלט, אבל לפחות התאווררנו

אני בתפיסה, שאם משהו מציק לי, זה תפקידי - ותפקידי בלבד - לעשות משהו בעניין. משהו יכול להיות לבקש עזרה, לבקש יפה. לא לדרוש. אבל ניחא, יש אנשים שיותר קל להם להיות קורבן, מאשר לקחת אחריות על החיים שלהם. העיקר שהתאווררנו.
המצחיקות היו בעניין הגמל שלא רואה את הדבשת של עצמו. היו כמה, אבל להלן שתי המצחיקות ביותר:
1. קמתי בבוקר, ירדתי עם זהר למטה, ובארגז שיש להן לכל מיני קרטונים וכו' למשחק, מצאתי שני ניירות שלא צריכים להיות שם. עטיפות של פסק זמן וכיפכף שהם הביאו מהארץ. לקחתי ואמרתי שזה לא צריך להיות שם, היא שאלה למה, אמרתי שזה נקרע בקלות, אמרה שהיא בדקה שלא. אמרתי שהחתול עלול לקרוע ולבלוע, וזרקתי. בלי עניין גדול. אמרה "סליחה". בסדר, טעית. No bigi
אחרי דקה, מצאתי שם מפית נייר. אמרה לי "את צריכה הרבה סבלנות בשבילה" כשהיא מכוונת לאשתו של דוד של האישלי, שתכל'ס, עשתה בדיוק אותה טעות כמו חמותי... אמרתי לה "את יודעת, כולנו טועים" אז היא אומרת לי "באמת, כל הכבוד על הסבלנות שיש לך אליה"

2. אמרתי פה כמה פעמים, שלפני שהבנות נולדו, הם כמעט לא באו לבקר, והטיעון שלה היה שזה רחוק ויקר לנסוע. עכשיו, שאלה אם נהיה אצלה בביקורנו. אמרתי לה שזה רחוק מכל מי שאנחנו רוצים לראות, ולכן לא. באמת, בחופשה, לנסוע כל יום שעה ורבע מינימום לכל כיוון, זה לא הגיוני בכלל. זה לא כמו פעם בשבוע-שבועיים בשוטף...
אז מה היא אומרת לי "מה, שעה ורבע זה רחוק?"

בשני המקרים שתקתי, אבל אחר כך התפוצצנו מצחוק

 

[mykal]

הגמל שלך, מוצמד אצלי

להרבה סיטואציות בחיים.
ולגבי דוגמא 2 שלך, מוכרחה לומר,
שאנשי מרכז הארץ, במדינת ת"א וערי הלוין,
כשאני אומרת שאני מחיפה--זה נשמע כמו ממש חו"ל.
ועליהם להגיע אלי--זה ממש רחוק מאוד, לי להגיע אליהם זה הרגל והכי פשוט שבעולם

ולמדתי לענות, כמו למשל--שמדדתי והדרך ממני אליהם בדיוק אבל בדיוק כמו מהם אלי.
וגם בדקתי הרכבת הזו שיוצאת מחיפה לת"א חוזרת.

אני מבינה שהם קצרי רואי ודבשת לא רואים,
אבל אין להם מכשירי שמיעה--לכן אני אומרת.
לא שזה 'מזיז' את מישהו מהכורסא.

 

[שיר לי שני]

אני מהמרכז

והרבה פעמים אנשים מהפריפריה מצפון ומדרום אמרו שרחוק להם לנסוע אלי. ואני נסעתי...
פעם אמרתי לחמותי, שבדקתי: הכביש דו סיטרי

היתה תקופה, שלא היה לנו רכב שלנו, וקרוב שלי השאיל לנו רכב גדול מאד, שגם הונע בדלק רגיל ולא בסולר. מה שהפך אותו יקר בהרבה מרכב רגיל, ובטח מכלי הרכב המסובסדים של הקיבוץ. היינו אז במצב כלכלי לא מזהיר, והשתדלנו למעט בנסיעות ברכב הזה.
כשאמרה שאנחנו באים פחות, אמרתי לה את זה, ואמרתי שהם גם יכולים
לנסוע אלינו , הכביש דו סטרי. היא אמרה שלהם יקר לנסוע אלינו

מה שכן, שמתי לב שקיבוצניקים הם כבדי תנועה באופן מיוחד. גם אחי, כשהיה חבר קיבוץ, בקושי נסע אלינו. רק נסע לענייני עבודה וחזרה, ושאר הזמן, ישב בקיבוץ וחיכה שהעולם יגיע אליו

 

[B l u e D e v i l]

למרות שזה מעצבן

אני קצת מבינה את אנשי המרכז בענין הזה שרוצים שיבואו אליהם. כי אצלם יש מה לעשות!
יש לי את החברה עם הגינה הגדולה והבריכה שברור שאצלה יש מה לעשות יותר מאצלי עם הילדים. יש את זו שאצלה עושים על האש. יש את אלו שגרים צמוד לקניון איילון ואנחנו נפגשים בסופי עונה לשופינג...
ביום העצמאות שמחפשים יער שלא כל המדינה השתקעה בו, אז תמיד מגיעים לכיווני. ויש לי חברה נוספת שנולדה לה בת לפני כמה חודשים, ואחרי שנים של תמונות של הבת שלי עם הבגדים שלה, היא הבינה שאצלנו יש חנויות יותר שוות.אז היא הגיעה כבר פעמיים להסתובב איתי פה בחנויות שהן לא רשת ויש בהם דברים במחיר סביר שלא מוצאים בכל מקום.

 

[mykal]

לא נראה לי שאני מתכונת

לדברים שהעלית.
אם אני מוצאת שנכון לי להגיע למרכז,
אני לא מונעת עצמי--בתירוץ, שזה חד סטרי.
אבל,אני מתיחסת למשל, לשמחות. שהחתונות תהינה במרכז--למה?
או ביקורים--חיפה עיר גדולה יש כאן הרבה מה לראות ולהנות.
לא רק במרכז.
ויותר ממה שמרגיז שלא באים בגלל המרחק--מרגיז שמצפים שאת תגיעי.
ואיש לא מעלה טיעונים מלבד ענין המרחק.

 

[B l u e D e v i l]

צודקת!

כשאני עשיתי אירוע לבת שלי בשישי בצהריים,המשפחה מהצפון (קרית שמונה) הגיע! למרות שהם נהגו 3 שעות לכל כיון והגיעו מאוחר הביתה בשישי. זה כבוד אלמנטרי. גם אני נוסעת אליהם לאירועים שלהם.
למען האמת באירועים מעולם לא היתה לי בעיה, כולם הגיעו בלי יוצא מן הכלל, מפוזרים על פני כל הארץ (וגם מחו"ל הגיעו כמה דודות)
מי שלא היה מגיעה אלי כי אני בדרום לא היתי מגיעה אליו כי הוא במרכז.

 

[yaya87]

לחתונה שלי

הגיעו קרובים מניו יורק וגרמניה.
לעומת זאת,אנשים מת"א,קריות ובכלל לא הגיעו.
החתונה היתה בבאר שבע ביום חמישי

 

[B l u e D e v i l]

אני מקוה שהם לא מצפים ליחס שונה