שיר לי שני
New member
סיכומים בסוף
אז הנה, עברו ארבעה ימים, ובלילה חמי וחמותי טסים לקליפורניה,
ודוד של האישלי ואשתו נוסעים הביתה (גרים פה, בחוף המזרחי).
סיכום:
קודם כל, מרפי בא לבקר.
אחרי שחמותי וחמי הודיעו שיסעו ברכבת לנקודה קרובה יותר, בשביל שנוכל לסיים השכבה לפני שהאישלי נוסע לפגוש אותם,
הבנות לא נרדמו בכל זאת, עד הרגע שהוא נסע, ונשארתי לבד עם שתי תינוקות עצבניות ועייפות שמקנאות אחת בשניה בכל רגע שבו אמא עם אחת מהן...
לקח המון זמן, אבל הצלחתי להרדים אותן לפני שכולם הגיעו...
אבל אחרי הביקורון הזה, מרפי הלך, אז לא נורא, נכון?
הילדות מאד נהנו מכך שהיו פה ארבעה מבוגרים, שממש כמהו לשחק איתן.
הן הפשירו ממש מהר, וניגשו, וחיבקו, והתרפקו ושיחקו.
אנחנו היינו ברקע, לפעמים במטבח, ולפעמים אחד מאיתנו למטה ואחד למעלה, ולפעמים איתם.
אבל השתדלנו מאד לעודד אותן לשחק עם האורחים, והיתה התלהבות הדדית.
לא יצאנו בערב, כי כל יום, כל היום אירחנו וטיילנו איתם, ואז חזרנו, ובישלנו ארוחת ערב, ואמבטיה לבנות, ולהשכיב, ו.......... למי נשאר כח?
חמותי ודוד של האישלי כל הזמן החמיאו לנו (ולי בנפרד) על האירוח, ועל כמה שהילדות מדהימות.
הן קיבלו גם המון צעצועים חדשים (מהסבים והדודים), ושתי חליפות פוטר מ ד ה י מ ו ת, ואני בדרך כלל לא נשפכת מבגדים, מהדודים.
כשביקשתי לתת להן את הצעצועים טיפין טיפין, כולם הבינו וזרמו איתי, וזה באמת היה מאד מוצלח.
גם נתתי לכל מי שהביא מתנה, להגיש להן אותה בעצמו, בלי תיווך שלי, וגם זה היה מאד מוצלח.
אני הכי גאה בבנות!
גם אני קיבלתי מתנות: חברה טובה ואהובה שלחה לי עם חמי וחמותי סינרג'י לחיזוק מערכת החיסון שלי ושל הבנות בחורף,
וגיסתי המקסימה שלחה איתם קילוגרם (!) מהתבלין שאני הכי משתמשת בו ושאין בארה"ב.
ניצלתי את כל משאבי הסבלנות שלי - ואני מברכת ומודה לאמא טבע שנתנה לי הרבה מאלה -
לטובת איפוק מול התנהגויות של חמותי שיכולות להוציא אפילו פיל מדעתו, וזה עבד.
מצד שני, הרשיתי לעצמי לשחרר קצת אמירות דרך הומור, כדי למנוע מעצמי להתפוצץ. גם זה עבד.
בעבר, אגב, זה לא עבד, משום מה, הפעם כן.
מצדה, בניגוד לעבר, היא לא ניסתה לפקפק בהורות שלנו, להפך, כמו שכתבתי, וזה הקל מאד על היכולת שלי לגייס סבלנות.
טיילנו למקומות שטרם היינו בהם, כמו גן החיות והאקווריום.
טיפים:
טיפ: אקווריום לגמרי מתאים גם בגיל שנה וחצי. גן חיות הרבה הרבה פחות.
טיפ: סדר היום של הבנות נשמר בדיוק מספיק כדי למנוע משברים גדולים מדי של רעב ועייפות.
לדוגמה: כיוון שכל הזמן הסתובבנו, יצא להן לשנו"צ בעיקר ברכב, אז הקפדנו לשים לב לעייפות שלהן, וברגע שזו הגיעה, לחתוך ולנסוע.
עשינו הרבה ימים כאלה כבר, ולמדנו איך לנהל אותם היטב.
כמובן, למדנו דרך טעויות שעשינו בפעם הראשונה שהגענו לפה, אבל העיקר שלמדנו, והפעם ידענו לנהל את היום.
למי שלא הבין מה הטיפ: תחשבו מה נקודות השבר של הילדים, ותקפידו עליהן. כל השאר, יכול להתגמש.
טיפ: כשנסענו, נסענו בשני כלי רכב (ממילא היה צריך, כי אנחנו שמונה), ופשוט פיצלנו - אורחים ואנחנו.
זה נתן לנו קצת זמן עם עצמנו כל יום.
ועכשיו, בערב האחרון, ביקשתי מכולם להוציא כמה שיותר מהתיקים שלהם לכלי הרכב מוקדם,
כדי שלא יעירו את הבנות באמצע הלילה, ואני שוב אשאר לבד עם שתי עצבניות וכו'...
וכולם מיד הבינו, והתחשבו, ועזרו לי בזה.
זהו, עכשיו נשאר לי רק להתפלל שהם יצליחו לצאת בלי להעיר אותן, ושהאישלי יצליח לחזור משדה התעופה בלי להעיר את הכלבה, שתעיר את הבנות.
ובתוך כל זה, הגיעו תוצאות בדיקות הדם שלי, שהיו יותר תקינות מתקינות, ואפילו קרישיות היתר שאני סוחבת נראית רדומה,
ולא היה לי עדיין זמן לברר מה בכל זאת הפיל אותי לקרשים לחודשיים שעדיין נמשכים.
הצלחתי איכשהו לתפקד וכולם חשבו שאני לא נראית חולה, אבל אני בקריסה.
מחר חזל"ש, ושיחה נוקבת עם הרופא שלי, או
אז הנה, עברו ארבעה ימים, ובלילה חמי וחמותי טסים לקליפורניה,
ודוד של האישלי ואשתו נוסעים הביתה (גרים פה, בחוף המזרחי).
סיכום:
קודם כל, מרפי בא לבקר.
אחרי שחמותי וחמי הודיעו שיסעו ברכבת לנקודה קרובה יותר, בשביל שנוכל לסיים השכבה לפני שהאישלי נוסע לפגוש אותם,
הבנות לא נרדמו בכל זאת, עד הרגע שהוא נסע, ונשארתי לבד עם שתי תינוקות עצבניות ועייפות שמקנאות אחת בשניה בכל רגע שבו אמא עם אחת מהן...
לקח המון זמן, אבל הצלחתי להרדים אותן לפני שכולם הגיעו...
אבל אחרי הביקורון הזה, מרפי הלך, אז לא נורא, נכון?
הילדות מאד נהנו מכך שהיו פה ארבעה מבוגרים, שממש כמהו לשחק איתן.
הן הפשירו ממש מהר, וניגשו, וחיבקו, והתרפקו ושיחקו.
אנחנו היינו ברקע, לפעמים במטבח, ולפעמים אחד מאיתנו למטה ואחד למעלה, ולפעמים איתם.
אבל השתדלנו מאד לעודד אותן לשחק עם האורחים, והיתה התלהבות הדדית.
לא יצאנו בערב, כי כל יום, כל היום אירחנו וטיילנו איתם, ואז חזרנו, ובישלנו ארוחת ערב, ואמבטיה לבנות, ולהשכיב, ו.......... למי נשאר כח?
חמותי ודוד של האישלי כל הזמן החמיאו לנו (ולי בנפרד) על האירוח, ועל כמה שהילדות מדהימות.
הן קיבלו גם המון צעצועים חדשים (מהסבים והדודים), ושתי חליפות פוטר מ ד ה י מ ו ת, ואני בדרך כלל לא נשפכת מבגדים, מהדודים.
כשביקשתי לתת להן את הצעצועים טיפין טיפין, כולם הבינו וזרמו איתי, וזה באמת היה מאד מוצלח.
גם נתתי לכל מי שהביא מתנה, להגיש להן אותה בעצמו, בלי תיווך שלי, וגם זה היה מאד מוצלח.
אני הכי גאה בבנות!
גם אני קיבלתי מתנות: חברה טובה ואהובה שלחה לי עם חמי וחמותי סינרג'י לחיזוק מערכת החיסון שלי ושל הבנות בחורף,
וגיסתי המקסימה שלחה איתם קילוגרם (!) מהתבלין שאני הכי משתמשת בו ושאין בארה"ב.
ניצלתי את כל משאבי הסבלנות שלי - ואני מברכת ומודה לאמא טבע שנתנה לי הרבה מאלה -
לטובת איפוק מול התנהגויות של חמותי שיכולות להוציא אפילו פיל מדעתו, וזה עבד.
מצד שני, הרשיתי לעצמי לשחרר קצת אמירות דרך הומור, כדי למנוע מעצמי להתפוצץ. גם זה עבד.
בעבר, אגב, זה לא עבד, משום מה, הפעם כן.
מצדה, בניגוד לעבר, היא לא ניסתה לפקפק בהורות שלנו, להפך, כמו שכתבתי, וזה הקל מאד על היכולת שלי לגייס סבלנות.
טיילנו למקומות שטרם היינו בהם, כמו גן החיות והאקווריום.
טיפים:
טיפ: אקווריום לגמרי מתאים גם בגיל שנה וחצי. גן חיות הרבה הרבה פחות.
טיפ: סדר היום של הבנות נשמר בדיוק מספיק כדי למנוע משברים גדולים מדי של רעב ועייפות.
לדוגמה: כיוון שכל הזמן הסתובבנו, יצא להן לשנו"צ בעיקר ברכב, אז הקפדנו לשים לב לעייפות שלהן, וברגע שזו הגיעה, לחתוך ולנסוע.
עשינו הרבה ימים כאלה כבר, ולמדנו איך לנהל אותם היטב.
כמובן, למדנו דרך טעויות שעשינו בפעם הראשונה שהגענו לפה, אבל העיקר שלמדנו, והפעם ידענו לנהל את היום.
למי שלא הבין מה הטיפ: תחשבו מה נקודות השבר של הילדים, ותקפידו עליהן. כל השאר, יכול להתגמש.
טיפ: כשנסענו, נסענו בשני כלי רכב (ממילא היה צריך, כי אנחנו שמונה), ופשוט פיצלנו - אורחים ואנחנו.
זה נתן לנו קצת זמן עם עצמנו כל יום.
ועכשיו, בערב האחרון, ביקשתי מכולם להוציא כמה שיותר מהתיקים שלהם לכלי הרכב מוקדם,
כדי שלא יעירו את הבנות באמצע הלילה, ואני שוב אשאר לבד עם שתי עצבניות וכו'...
וכולם מיד הבינו, והתחשבו, ועזרו לי בזה.
זהו, עכשיו נשאר לי רק להתפלל שהם יצליחו לצאת בלי להעיר אותן, ושהאישלי יצליח לחזור משדה התעופה בלי להעיר את הכלבה, שתעיר את הבנות.
ובתוך כל זה, הגיעו תוצאות בדיקות הדם שלי, שהיו יותר תקינות מתקינות, ואפילו קרישיות היתר שאני סוחבת נראית רדומה,
ולא היה לי עדיין זמן לברר מה בכל זאת הפיל אותי לקרשים לחודשיים שעדיין נמשכים.
הצלחתי איכשהו לתפקד וכולם חשבו שאני לא נראית חולה, אבל אני בקריסה.
מחר חזל"ש, ושיחה נוקבת עם הרופא שלי, או
