סיכום שבועי

[ורוד עם נצנצים]

מפחד להיות בקשר איתך

 

[queen helen]

אולי גם אני מכשפה?

 

[ורוד עם נצנצים]

יש מצב שהמבורגר פשוט הדביקה אותך

 

[queen helen]

במכשפטיטיס?

 

[ורוד עם נצנצים]

כן..

 

[המבורגר76]

הה! הה! יצרתי מחלה חדשה! אין כמוני!!!

 

[ברומבית]

כותרת ממש טובה

סוף סוף אותו אתר דיקטטורי איפשר לי להירשם ולהגיב על הראיון עם המוזיקאי ההוא. כתבתי בעיקר על נושא אחד, שמוקדש לפורום: "האם מיניות זה חשוב"

. על הדרך ביקשתי את האימייל שלו מעוברי האורח.
למחרת כבר היתה תגובה, זו היתה זו שראיינה אותו. התווכחנו קצת על אותו עניין, ראיתי שהיא ליברלית. (אנשים אחרים לא הגיבו, כי כבר עבר די הרבה זמן מאז שהראיון פורסם. אותה בחורה עובדת באתר)
חוץ מזה היא שלחה לי הודעה פרטית, וכתבה לי את האימייל של אותו בחור. מדהים כמה זה היה פשוט... זה שהוא יענה זה לא פשוט, אבל זה פחות קריטי בשבילי, רק שהמכתב יגיע P:
בכל אופן הגעתי איתה לכל מיני דיונים בהתכתבות. זה עזר לי לסדר את המחשבות שלי על אותו בחור, על מוזיקה, ובכלל.
ואת המכתב לבחור עוד אין לי כוח להתחיל לכתוב...

כתבתי מכתב לכמו-דודה החולה. אתמול קיבלתי עוד תמריץ וכתבתי גרסה סופית. נסענו אליה לביה"ח ונתתי לה את המכתב.
עכשיו מדי פעם תוקפות אותי מחשבות על "מה היא תחשוב? מה היא תגיד? אולי זה יעשה לה רע? איך אני אתמודד? איך היא תתמודד? אז עכשיו אני צריכה לקחת אחריות על התהליך שהיא אולי תעשה, כי אני "ביקשתי" ממנה?" - אבל למזלי הן לא תוקפות חזק מדי P: ואני יודעת שזה היה הדבר הנכון לעשות, ולא הייתי בשלוה עם עצמי אם לא הייתי כותבת לה.

נסעתי למפגש חרדה חברתית בחיפה. שוה גם בשביל להיפגש עם שני אנשים P:
חצי מהמפגש שתקתי, אח"כ השתלבתי יפה בדיונים העמוקים.

הגעתי לפגישה ראשונה בטיפול חדש, אבל כל כך הסתבכתי בדרך, שנשארו לי עשרים דקות מתוך שעה

לא ממש היו לי שירים השבוע :/