רגע, ואם הוא רוצה משפחה וילדים שהם
גם ממך וגם ממנו? זה גם לא בסדר?
הרי כולם אומרים שהם רוצים ילדים אבל לא מעוניינים לאמץ וחלקם נשארים חסרי ילדים עד גיל מאוד מאוחר עד שהם מוצאים את הבת/בן זוג שאיתם יביאו ילד משותף (במקום לאמץ). ואת לא באה אליהם בטענות. אז, מדוע עכשיו כן? רק בגלל שאותם ילדים "מאומצים" הם שלך, אז פתאום הם כן חייבים לקבל אותם כשלהם?
תחשבי שאם את באה אליהם בקטע של "עשיתי כבר ילדים, לא רוצה יותר. קבלו את מה שיש", סיכוי מאוד נמוך שירצו זוגיות איתך. כי הם רוצים גם ילד משלהם - זה משמעות המשפחה וילדים בשבילם. בעצם, בשביל רובם (במיוחד שהם לא אלו שצריכים להכנס להריון ולטפל בילדים, אז זה בהחלט רצון שמגיע בקלות).
ועדיין את מתעלמת מהעובדה שהם נכנסים לקשר כבר בעמדת נחיתות (ולא יעזור כמה תנסי לשכנע אותם, כי שתינו יודעות שאת העתיד אף אחד לא יכול להבטיח). וכבר הסברתי את הבעייתיות בזה ונראה לי שזה ה-דבר שגורם להם לסגת מקשר מסוג זה.
דבר אחרון,
מי את שתחליטי למישהו שרוצה משפחה וילדים והוא כבר הרבה אחרי גיל 30 ועדיין לא יישם זאת שהוא פחדן? אולי יש לו שאיפה אבל הוא יודע שזה לא הזמן המתאים והוא קודם רוצה לטפח קשר מתאים עם בת הזוג? עם בת זוג לפי התנאים שלו (בדיוק כמו מיניות).
עכשיו הזכרת לי את אמא שלי. היא טענה שברגע שעברתי את גיל 30, אני צריכה לצאת מהבית. כאילו, יש איזו חוק דמיוני לא ברור שטוען שבהגיעך לגיל מסויים, אתה חייב לעשות X,Y,Z. לא משנה איך אתה מרגיש עם זה. אז כן, היתה לי שאיפה שאצא מהבית, אבל בקצב שלי, ותסכימי איתי שאין שום דבר בעייתי עם זה, לא משנה לאיזה גיל הגעתי שבו בחרתי לעזוב את הבית (וכל עוד אני לא פראזיטית), נכון?
אז למה כשזה מתנגש עם האינטרסים שלך, פתאום זה כן בעייתי?
מה את שונה מכל המיניים שברגע שהם שומעים שאנחנו א-מיניים, פתאום אין סובלנות והפכנו להיות פחדנים, רווקים זקנים ועוד כל מיני השמצות למינהן שרק מעידות כמה פגענו להם באינטרסים ובאגו... אגו... אגו..גו..גו..גו...