Master Answer
New member
סיום הסכסוך
זה ניתן במקור כתגובה אך אני מוצא לנכון להתחיל בזה גם שירשור. אמרתי שאין לי כוונה להיכנס לפוליטיקה אך היות ואני מוצא כאן אנשים שיש להם נכונות להידבר ולהקשיב אני יתן לעצמי יותר דרור בעניין הזה.תלויו אוסלו יצר אשלייה מוטעית שניתן לסיים את הסכסוך עם הפלשתינאים ובכך הוליך את העם שולל אך זאת הייתה הדרך היחידה האפשרית ליציאה ממבוי סתום שהיינו שקועים בו. גם כיום אינני רואה את הנסיגה החד צדדית כפתרון האוטופי וגם אינני מאמין שהיא תהיה סוף פסוק. אכן היא תיצור את הנזקים שהנסיגה מלבנון גרמה אך בהתאם לנסיבות הקיימות אני מאמין שזהו המוצא היחידי האפשרי. הנסיגה תעמיד אותנו יותר בטוחים בצדקתנו לאחר שנסיר מעלינו את תוית העם הכובש והיא גם תציב אותנו בגבולות אסטרטגיים נוחים יותר להגנת מדינת ישראל. בשילוב שני הגורמים הללו בכל מציאות שתיוצר לאחר מכן למדינת ישראל יהיו כלים הרבה יותר אפקטיביים להתמודד מולה. א. נטרול הטענה הפלשתינאית ללגיטמיות האלימות מכורך הכיבוש. ב. החלשת הקיטוב בציבור הפלשתינאי היות ולא תהיה להם הדמות של המתנחל או החייל מול העיניים אותו הם מורגלים לשנוא. ג. נטרול המשוואה סוריה,חיזבאללה,פלשתין. הפחד מיצירת שתי חזיתות הוא שהביא את ישראל להבלגה לאור המתרחש בלבנון ואת החיזבאללה למסקנה שישראל לא תגיב להתקפותיו. כאשר ניסוג החיזבאללה לא יוכל להידחק בין הסדקים האלה. היה והפלשתינאים יחממו מחדש את הגיזרה ונדרש להגיב חיל האויר ומטוסי קרב כבר לא יהיו מילה גסה ומיותר לציין שאם היינו משתמשים במטוסי קרב היינו מונעים נפגעים רבים מצידנו אך זה לא היה ניתן מכורח אינטרסים בינלאומיים. ד. כפי שנאמר היה ונצטרך להפעיל את חיל האויר כבר לא נצטרך ואף לא נדרש להצטדק היות ותהיה לנו את כל הלגיטימציה לכך. מכורח נסיבות אלו ומתוך הבנה שגם בצד השני לא יושבים אנשים רפי שכל אני מגיע למסקנה שזה יהיה אינטרס פלשתינאי עליון לשמור על שקט אזורי. אך יחד עם זאת עדיין לא הגענו לסיום הסכסוך היות ועדיין נשארו שתי סוגיות מהותיות פתוחות: ירושליים וזכות השיבה. רק מה על סוגיות כאלה לא ניתן לפתוח במלחמת עצמאות היות ואלה באמת נושאים שנמצאים בחזקת "יהרג ובל יעבור" משני הצדדים. ולכן כאשר תקום מדינה פלשתינאית עצמאית וריבונית מסקנתה היחידה תהיה שהאפשרות היחידה לפתור סוגיות אלה טמון במו"מ מדיני. כאשר שיתקיים מו"מ כזה יאלצו הצדדים להגיע לפשרה בינהם. הכיצד יצליחו לאחר כל הכישלונות עד עתה האם לא הגענו שוב לאותה נקודה של מבוי סתום? כאן נעוץ העניין, כאשר תקום המדינה הפלשתינאית תהיה תקופה של רגיעה שבה ישברו מחסומי הקיטוב בין שתי החברות. כאשר נבוא למו"מ הפרמטר הנוסף שיתווסף ושהיה חסר עד כמה הוא האמון ההדדי ותחושת השותפות מה שיאפשר לשני הצדדים להתפשר בשתי הסוגיות. וכאמור גם להתפשרות הזו ישנו מתווה אשר ברור לכולנו והוא פחות או יותר מה שהציע ברק בקמפ דיוויד. הדבר היחידי ששונה הוא הטיימינג והדינמיקה. זה בעצם מה שהכשיל את ברק שחשב שהוא יכול לסיים את הסכסוך המכה אחת ובעצם הצמיד לפלשתינאים אקדח לרקה "הכל או כלום" לפני שהם היו בשלים להכרעות כאלו ובמצב שאם היו חותמים על הסכם כזה היו חורצים את גורלם. האלימות שבה נקטו הפלשתינאים היתה בחירה אסטרטגית מתוך הבנה שברק הצליח לגייס את הקהיליה הבינלאומית ושם אותם בפינה עם אולטימטום: עד שתקבלו את הצעותי אל תבואו בשום דרישה. הדרך היחידה לפרק את המשוואה הזו הייתה ע"י האלימות. עוד הצעה יש לי לאלה שינהלו את המו"מ הסופי: כל הסכמה אליה הגעתם ישמו במהרה. אל תשאירו נקודות פתוחות. ככל שנפתור יותר סוגיות כך תיוצר דינמיקה חיובית יותר להידברות בהמשך.
זה ניתן במקור כתגובה אך אני מוצא לנכון להתחיל בזה גם שירשור. אמרתי שאין לי כוונה להיכנס לפוליטיקה אך היות ואני מוצא כאן אנשים שיש להם נכונות להידבר ולהקשיב אני יתן לעצמי יותר דרור בעניין הזה.תלויו אוסלו יצר אשלייה מוטעית שניתן לסיים את הסכסוך עם הפלשתינאים ובכך הוליך את העם שולל אך זאת הייתה הדרך היחידה האפשרית ליציאה ממבוי סתום שהיינו שקועים בו. גם כיום אינני רואה את הנסיגה החד צדדית כפתרון האוטופי וגם אינני מאמין שהיא תהיה סוף פסוק. אכן היא תיצור את הנזקים שהנסיגה מלבנון גרמה אך בהתאם לנסיבות הקיימות אני מאמין שזהו המוצא היחידי האפשרי. הנסיגה תעמיד אותנו יותר בטוחים בצדקתנו לאחר שנסיר מעלינו את תוית העם הכובש והיא גם תציב אותנו בגבולות אסטרטגיים נוחים יותר להגנת מדינת ישראל. בשילוב שני הגורמים הללו בכל מציאות שתיוצר לאחר מכן למדינת ישראל יהיו כלים הרבה יותר אפקטיביים להתמודד מולה. א. נטרול הטענה הפלשתינאית ללגיטמיות האלימות מכורך הכיבוש. ב. החלשת הקיטוב בציבור הפלשתינאי היות ולא תהיה להם הדמות של המתנחל או החייל מול העיניים אותו הם מורגלים לשנוא. ג. נטרול המשוואה סוריה,חיזבאללה,פלשתין. הפחד מיצירת שתי חזיתות הוא שהביא את ישראל להבלגה לאור המתרחש בלבנון ואת החיזבאללה למסקנה שישראל לא תגיב להתקפותיו. כאשר ניסוג החיזבאללה לא יוכל להידחק בין הסדקים האלה. היה והפלשתינאים יחממו מחדש את הגיזרה ונדרש להגיב חיל האויר ומטוסי קרב כבר לא יהיו מילה גסה ומיותר לציין שאם היינו משתמשים במטוסי קרב היינו מונעים נפגעים רבים מצידנו אך זה לא היה ניתן מכורח אינטרסים בינלאומיים. ד. כפי שנאמר היה ונצטרך להפעיל את חיל האויר כבר לא נצטרך ואף לא נדרש להצטדק היות ותהיה לנו את כל הלגיטימציה לכך. מכורח נסיבות אלו ומתוך הבנה שגם בצד השני לא יושבים אנשים רפי שכל אני מגיע למסקנה שזה יהיה אינטרס פלשתינאי עליון לשמור על שקט אזורי. אך יחד עם זאת עדיין לא הגענו לסיום הסכסוך היות ועדיין נשארו שתי סוגיות מהותיות פתוחות: ירושליים וזכות השיבה. רק מה על סוגיות כאלה לא ניתן לפתוח במלחמת עצמאות היות ואלה באמת נושאים שנמצאים בחזקת "יהרג ובל יעבור" משני הצדדים. ולכן כאשר תקום מדינה פלשתינאית עצמאית וריבונית מסקנתה היחידה תהיה שהאפשרות היחידה לפתור סוגיות אלה טמון במו"מ מדיני. כאשר שיתקיים מו"מ כזה יאלצו הצדדים להגיע לפשרה בינהם. הכיצד יצליחו לאחר כל הכישלונות עד עתה האם לא הגענו שוב לאותה נקודה של מבוי סתום? כאן נעוץ העניין, כאשר תקום המדינה הפלשתינאית תהיה תקופה של רגיעה שבה ישברו מחסומי הקיטוב בין שתי החברות. כאשר נבוא למו"מ הפרמטר הנוסף שיתווסף ושהיה חסר עד כמה הוא האמון ההדדי ותחושת השותפות מה שיאפשר לשני הצדדים להתפשר בשתי הסוגיות. וכאמור גם להתפשרות הזו ישנו מתווה אשר ברור לכולנו והוא פחות או יותר מה שהציע ברק בקמפ דיוויד. הדבר היחידי ששונה הוא הטיימינג והדינמיקה. זה בעצם מה שהכשיל את ברק שחשב שהוא יכול לסיים את הסכסוך המכה אחת ובעצם הצמיד לפלשתינאים אקדח לרקה "הכל או כלום" לפני שהם היו בשלים להכרעות כאלו ובמצב שאם היו חותמים על הסכם כזה היו חורצים את גורלם. האלימות שבה נקטו הפלשתינאים היתה בחירה אסטרטגית מתוך הבנה שברק הצליח לגייס את הקהיליה הבינלאומית ושם אותם בפינה עם אולטימטום: עד שתקבלו את הצעותי אל תבואו בשום דרישה. הדרך היחידה לפרק את המשוואה הזו הייתה ע"י האלימות. עוד הצעה יש לי לאלה שינהלו את המו"מ הסופי: כל הסכמה אליה הגעתם ישמו במהרה. אל תשאירו נקודות פתוחות. ככל שנפתור יותר סוגיות כך תיוצר דינמיקה חיובית יותר להידברות בהמשך.