מהות ותפקוד
שני דברים חשובים, אבל אינם היינו-הך.
כמו שתכלת וכחול נייבי אינם זהים זה לזה,
אבל שניהם גוונים של כחול,
שניהם כחולים במהותם,
כך גם לא"סים שיש הבדלים ברמות עצמאותם ותפקודם
יש איזושהי מהות בסיסית משותפת.
 
התפקוד הוא הקליפה החיצונית, לא הליבה.
זה לא עניין של "היה לו יותר קשה מהרוב להגיע לתוצאות",
יש סיבה לכך שהיה לו קשה יותר, והיא לב העניין.
ולצד הקשיים, יש גם איכויות, רגישויות שעשויות להתממש כקשיים אבל גם כיכולות,
שגם הן מלב העניין.
 
זאת ועוד- תפקוד הוא עניין נזיל.
אדם יכול לעבוד ולהחזיק משפחה,
וברגע אחד (למסתכל מבחוץ, ברור שזה תהליך)
להתמוטט לחלוטין.
לא מקרה הוא ששיעורי ההתאבדות
(מן הסתם דרגת התפקוד הנמוכה ביותר,
הפסקת תפקוד מוחלטת ובלתי הפיכה)
גבוהים בקרב המוגדרים בתפקוד גבוה
הן לעומת המכונים בתפקוד נמוך והן לעומת האוכלוסיה הכללית.
וכך גם בכיוון ההפוך-
למשל: אדם שאינו מילולי לכאורה,
עשוי ללמוד להקליד ולהתבטא מילולית.
 
רמת התפקוד היא דבר נזיל, שמושפע במידה בלתי מבוטלת,
גם (לא רק) מהסביבה, מהאווירה שהא"ס מקבל והמענים לצרכיו.
היא אינה מגדירה אותו,
זה לא מי שהוא, זה המצב שהוא נמצא בו בשלב הנוכחי בחייו.