חוסר ההבנה "לזהות"
או למהות של אנשים.
הנורמה מושתת כל כך עמוק בבשר ובנפש שכל חריגה ממנה יכולה להיות מתורגמת כגאונות או כרוע ואפילו פיגור. זו הגדרה לא טובה כי זה לא אומר שאם אתה מתייחס לאחר כדבר לא מובן ופיקנטרי זה הולך בהכרח לעזור לו להיות "הוא עצמו". זה רק עוזר להתייחס לאדם אחר בסלחנות ועדין מה שיקבע את הבון טון ואת חייו צריכה להיות הנורמה הזו במקום להבין מה בדיוק בנורמה הזו הוא שמגביל ולמה אדם אחר מגיב אחרת וכשמבינים באמת את "הלמה" הקבלה לא רק הרבה יותר מביעה נכונות וסיכוך שעליו הקושי עובר בקלות יתרה אלא שהוא גם מאפשר אהבה וחברות אמיתיים.
היום הניסיון לתקן את הדברים הוא קוסמטי מדי, ערבי התרמה, שיחות על הפלא או הקושי שמכונה "אוטיזם" , נתינת פרס לכל "האמיצים" שמתמודדים עם "מחלת" האוטיזם - במקום פשוט לשאול למה כל דבר שזז אחרת, נושם אחרת , חושב אחרת אבל הוא עדין בן אדם הוא חייב להתפס בכלים האלה כדי לקבל תואר "אנושי"? למה אני לא יכול לפתוח את הראש והלב למי שעומד מולי ולהניח שהוא יותר מסך הדעות הקדומות שלי? מה מגביל את הראיה שלי? מה הוא יכול לתת לי מהעולם שלו כדי שאוכל לחבר את החלקים ואשוב לראות בו חלק מהמין האנושי?.
