סטיגמה

[dina199]

אני מדברת רק על מקרה של אבחנה נכונה ומה עושים איתה.

אם יש הרגשה שהאבחנה לא נכונה, צריך לנסות להגיע לאבחנה נכונה.
כי אם היא לא נכונה, באמת אין סיבה לפרסם.

 

[נתנאל6589881]

לפי דעתך אוטיסט אמיתי זה אחד שלא יכול להקיים משפחה ?

ולתפקד בחברה באופן די רגיל ? לועמי זה לא נכון אוטיסט זה אדם שמחובר לאני שלו ומנסה להכנס לאני השני באופן לא סמכותי, ואת זה לא עושים רק אוטיסטים " בתפקוד נמוך " אלא גם כאלו שהם נראים רגילים אבל בעצם הם לא ,אני אישית לא בתפקוד גבוהה אבל אני מאמין שגם כאלו שהשיגו הכל יכולים לענות על הגדרה של אוטיזם, ואני שמח שיש אוטיסטים שמקימים משפחה ומצלחים וזה לא סותר לפחות לא בעני

 

[arana1]

הרבה תלוי בסביבה, בחברה

ככל שהחברה תשתנה, תיפתח, תתגוון, תייחד, תעשה חופשית וסובלנית יותר אוטיסטים רבים יותר יקיימו זוגיות והורות וחלקם גם יעשו זאת טוב יותר מהנורמה בדיוק בגלל שנטייתם לתפישה לא היררכית וקיום לא סמכותני בסך הכל מתאימה לאהבה וליחס בין אישי הרבה יותר מהתפישות המקובלות בטעות כנורמליות

 

[נתנאל6589881]

מסכים לגמרי ואני רואה שזה מתקדם

אני בקשר עם אוטיסטים ועם כאלו שהם חריגים והם צמאים לקשר זוגי וחלקם מצלחים, את כולם הכרתי ברשת ואני בקשר איתם ונראה שזה מצליח להם והם ממש משתוקקים למגע ... די כמוני .

 

[arana1]

הנ"ט הולכים להפסיד לדמוגרפיה

בינתיים הם מסממים בכח הזרוע כל ילד עם קשב שונה,
אבל משלב מסויים לא יהיו בעולם מספיק סמים ומספיק חזקים בשביל לרסן כל גילוי של אהבה ולסרס כל גילוי של תשוקה

 

[נתנאל6589881]

הלוואי אני מאמין בזה

 

[חרסינה משורינת]

לא בטוחה אם אפשר לענות על זה בכן /לא נתי

זה מתגוון מאדם לאדם ובמצב היכולת שלו לעצמאות מסוימת לפחות על פני אחר.
כי אתה יודע כמוני שיש אנשים שפעולה בסיסית ביום יום כמו הליכה לשירותים, אכילה וחוסר יכולת (לא משנה מה מקורה- ולא משנה אם נובעת מהחלטה או לא) לתקשר את רצונם יהיה בהכרח כזה שגורר את התשובה- לא , הם לא יכולים.

אל תשכח שמדובר פה בכמה פרמטרים חשובים שקשורים לגידול הילד- למשל הנושא הכלכלי מאוד משמעותי. אני לא אומרת שאדם שלמשל לא יכול כרגע ללכת לכל אסיפות ההורים , שלא יכול אפילו בהכרח לעזוב את ביתו לא יכול שיהיו לו עזרים משלימים לשם הטיפול (למשל מטפלת שתסייע בגידול או משפחה). אני לא מגבילה את הראיה או הרגישות שם.

אבל אני חושבת שאין ספק שחלק מהאספים שנחשבים היום לפחות עצמאיים (ושוב עצמאות לא חייבת לכלול את מירב הפעולות הגופניות- אם מוצאים אקסטנציה להגיע למטרה אין בזה שום הגבלה מהבחינה הזו. למשל אם יש קושי לתקשר ומוצאים דרך כתיבה גם פרנסה וגם יכולת לתקשר אז בכלל זו לא "הגבלה") לא יכולים מבחינת ההווה שלהם לעשות זאת. אני לא יודעת מה לגבי העתיד- פה אני משתדלת שדברים כמו המילה "תפקוד" יתארו את מה שידוע ולא את מה שעתיד לבוא.

האם כרגע היית חושב שאתה יכול לגדל ולהיות אחראי על ילדים נתי?.

 

[נתנאל6589881]

אני רוצה ילדים אבל לא יביא

אני מפחד שאני יפגע בהם כמו שאבע פגע בי, לא נראה לי אני יביא ילדים, ואני ממש לא חושב שאני יכול להיות אחראי ממש לא אני ינוק בעצמי, ילד זה רחוק מאוד אפלילו שזה חלום שלי .

 

[חרסינה משורינת]

אני לא בטוחה שאני מבינה את הטעם במה שאת מציעה

ראשית כבר דובר פה על הקשר המהותי בין כל האספים באשר הם-מחשבה, גישה לקיום , רגישות שפתית וכן הלאה. שנית הבסיס המשותף לסטיגמה הוא תפיסה מסוימת של נורמטיביות והבנה של המציאות רק דרכה- אם בעצמאות , אם כלכלית , אם חברתית . היא מפספסת מאוד את המהות הפנימית של הדברים - ולזה אני לא אכנס.

כשאני רואה תזוזה רעיונית באדם היא לא נובעת כי מספרים לו שאדם קרוב יותר לתפיסה שלו על מה שנכון וצריך להיות - אם למשל את מגדירה אדם כא"א - זה לא עוזר לו להבין את החיבור הפנימי , ההתבוננות השונה במציאות והצורך להנגיש ואפילו להעצים את עצמו דרך הרחבה האמפתיה שלו ("להיות בנעליו של אחר") . הדבר היחיד שזה משרת במקרים האלה זו דווקא העמקת הסטיגמה - הוא ככה אבל זה בגלל שהוא פחות חמור - הוא ככה אבל זה בגלל שהוא לא לגמרי. בסופו של דבר התווית "חמור" נשארת בדרגה כזו או אחרת על כל מה ששונה.

את יכולה לבחון את זה אצל אנשים גזענים או אנשים שיש להם דעות קדומות - רק הכרות עם המהות הפנימית , האדם , הזדהות עמו יכולה במקרים האלה לשבור את הנורמטיבי שאדם קבע לו .

זה מאוד מפתה להזיז קצת את ההגדרות- בטח בשביל ילד- מי כמוני יכולה להבין את זה כשאני חושבת על אלף ואחד דחיות והכאב שנוצר. אבל חשוב להבין - אם את משנה את השם- את לא משנה את הילד, בטווח הארוך הקשיים שהם מהותיים הרבה יותר מהמילה "סטיגמה" שמבדלים אותו מקבוצתו במקום הזה בדרכי החשיבה וההתמודדות לא יעלמו. השיפוט של אחרים אותו מהכלים האלה - גם ברמה אישית ויומיומית לא יעלמו. אולי לטווח הקצר זה נראה יעיל בטווח הארוך זה לא משנה דבר . שום שינוי מהבסיס לא משנה דבר- הוא רק אגד על הפצע או תהליך קוסמטי להסתרת הקמטים.

להפך אולי בטווח הארוך - השאלה מה ואיך ולמה הוא ככה והוא ככה ושניהם אוטיסטים או על הספקטרום יכול לעורר סקרנות ואולי זה כלי חזק. בסופו של דבר הנורמה הרבה יותר עמוקה מדחיה ראשונית למשמע רעיונית - היא נטועה בתרבות , בחברות, בשפה, במחשבה. כל אלה לא יעלו ולא ירדו אם את מנסה להזיז קצת את הקווים . הם ישתנו אך ורק עם אדם יכול לחוות אחר ולא כי הוא קורא לעצמו בשם אחר - אלא כי הוא חווה אותו במלואו ושואל את עצמו את השאלות הנכונות לחייו .

 

[מלאת תקוות]

אני לא מזיזה קווים.

להפך.
אני נגד האופנה שנולדה לאחרונה להזיז את הקווים לכוון ההפוך- יותר ויותר אנשים לדחוף להגדרת הספקטרום.
זה מיותר לגמרי.
אין מה לאחד.
ואני מבקשת לא להגיד לי ששני הילדים שלי בספקטרום (לפחות כך הבנתי אותך)
את לא מכירה אותם. אז על תקבעי בשבילם. אבל הם כן מאובחנים.
וכידוע כ10% נכנסו לשם בטעות.
כי איבחון אוטיזם זה מדע שנורא רחוק ממדע מדויק..
זה הכל "נראה" וב"ערך" ו"אולי" או "יכול להיות"
חוץ מהדברים הברורים לגמרי...

 

[חרסינה משורינת]

לא בטוחה אם הבנת את תגובתי

לגבי ילדיך לא טענתי שום דבר- אני באמת לא יודעת.

שאלתי למה מלכתחילה הסטיגמה על אוטיזם היא שזה דבר רע-
דיברתי על מהות פנימית מאוד שמאפשרת לי לתקשר עם אוטיסטים אבל עם אנשים שחסרים בדפוסי המחשבה האלה מקשה עלי מאוד ואמרתי שהם משותפים לאנשים על הספקטרום- ויש להם קשר ישיר למה שרואים בין אם זה הליכה על קצות האצבעות, לא להצביע או אפילו במקרים של "תפקוד נמוך" לא לדבר או להיות אדם מאוד לא עצמאי .

אמרתי שזה שתאמרי שרק מקרים קיצוניים שייכים לספקטרום לא משנה, לא דוחה ולא פותר את הקשיים של אנשים כמוני או כמו אחותי שהיית מגדירה כ"תפקוד גבוה" להבין את המציאות כמו נוירוטיפקלים.

מה שאני אומרת בעצם שהסטיגמה עצמה , ההעמקה בשוני המהותי הזה וההבנה של איך כל אלה מתקשרים לדפוסים ששונים ממה שמקובל כשאתה מצפה לתגובה מסוימת יכולים לתרום לראות את האוטיזם לא רק באור טוב יותר, לא רק להבהיר לך מה הקשר שבגללו זה מוגדר כספקטרום אלא גם יכולים לשנות את ההתמודדות והקבלה של אחר למצב הלא מובן הזה והלא מוגדר מספיק שנקרא "אוטיזם".

אם תאמרי שאחותי רק חריגה ולא שונה ולא אוטיסטית- זה לא יעזור לה באמת . אם תוכלי לשנות מבפנים את ההבנה של אדם ללמה היא צועקת בלילות , למה היא מפחדת , למה היא מגיבה בצורה כל כך זרה- וזה כולל אותי תוכלי להפיק משהו רב ערך בהרבה מאשר בזה שתאמרי שילד כזה או אחר הוא לא מספיק "אוטיסט" להגדרה. תוכלי לשנות מבפנים הבנה של חברה. תוכלי לעשות עולם טוב יותר לעתיד לבוא.

 

[dina199]

אני לא מדברת על אבחנה לא נכונה.

אני מדברת על מצב שהאבחנה נכונה וההורים מסכימים איתה.
העניין הוא שהורים רוצים להסתיר מהסביבה גם את עצם קיום המסמך וגם שילדים במסגרת החינוכית לא יידעו אותה ואפילו לא ישמעו את המילה 'אוטיסט'.
אז כל זמן שקיימים פחד כזה גדול,בושה והסתרה , הסטיגמה לא תיעלם אלא רק תתגבר.

 

[מלאת תקוות]

לדעתי אם הורים מסכימים עם אבחנה

אז לילד באמת קשה לחיות חיים רגילים ואין ברירה אלא לשתף צוות חינוכי של המסגרת. ללכת ולפרסם לכל העולם זה מוגזם...
לגבי ילדים- אם ילדים קטנים הם לא מבינים מה זה האבחנה.
אם גדולים יותר אז אין לי מושג. זאת שאלה קשה מדי בשבילי....
אני עדיין לא הגעתי לשלב הזה.. (בניי בגיל 5 וחצי)
לכן אין לי תשובות.
עד עכשיו יותר התעסקתי בנושא איפה עובר הגבול בין אוטיזם לא''א.
בגלל הילד הראשון שלי.
הילד השני היה תמיד בגן תקשורת. אז היה גם הכל ברור...
בשנה הבאה הוא עובר לגן רגיל להשאר שנה נוספת בגן חובה.
אז אצטרך לחשוב על השאלות שאת מעלה... והן קשות לי...וכואבות...

 

[dina199]

אז דעתך רק הורים שלא מסכינים אם האבחנה

מנסים להסתיר ?
אם כך בעתיד אשאל הורים כאלה כשהם יתייעצו כאן בפורום בקשר להסתרה.
ואני לא מדברת על לפרסם לכל העולם (למרות שכשמםרסמים ה'עולם' גם מגלה את
ה'חבילות' שלו

).
אני מדברת ספציפי על הסתרת האיבחון מהצוות החינוכי ו/או נסיון הסתרת שונות הילד מהילדים (כולל נסיון הסתרת סייעת) ו/או פחד להגיד לגורם כלשהו במסקרת החינוכית את המילה המפורתש 'אוטיזם'.

ברור כשהילד נמצא בחינוך מיוחד (כולל כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל) אי אפשר להסתיר את עובדת החינוך המיוחד. אבל גם אז עדיין מנסים להסתיר את המילה 'אוטיזם'. ולדעתי אלה הדברים שיגרומו לסיגמה להימשך ולהתגבר. כי אם ההורה בעצמו מתבייש מהעובדות האלה , מה כבר אפשר לצפות מאחרים.

אני גם לא יודעת מה הכוונה 'ילדים קטנים'. אבל נראה שמגיל 7-8 החךדים רואים דברים שמבוגרים חושבים שהצליחו להסתיר. ברור שהם לא יידעו את כל ההגדרות הרשמיות אבל ירגישו שמסתירים מהם משהו.

 

[מלאת תקוות]

נגיד כך אצלי:

ילד ש"עם ספק" לומד בגן רגיל עם סעיית. סעיית סמויה. אף אחד חוץ מאנשי חינוך לא יודעים על אבחנה.
כשילד "בלי ספק" יעלה לחינוך רגיל הוא יהיה עם סעיית צמודה (לא סמויה).
יש הרבה אנשים (סתם מכרים שלנו) שלא יודעים כלום על 2 אבחנות.
יש כאלו שיודעים רק על אחד (השני).
לגבי "להתבייש" - מסכימה איתך לחלוטין. אני מתביישת בהתנהגות מוזרה של בני. ואחרי זה מתביישת מעצמי שהתביישתי בו.
סתם דוגמה.
נכנסה איזו אורחת אלינו הביתה. התאומים היו בני 4. בני השני תפס אותה ברגל ונתלה. אשה לא יכלה לזוז. אני משכתי והורדתי אותו מהרגל. הסברתי לו שלא יפה לעשות כך. הוא צחק לי בפרצוף וכשהשתחרר ממני תפס אותה ברגל השניה. שוב הורדתי אותו והוא שוב תפס ושוב הורדתי..כך נמשך כ7 פעמים. נורא התביישתי ממנו...אז נפלט לי וסיפרתי לה שהוא אוטיסט...האישה היא אחות רפואית במקצוע. שמתי לב אחרי המקרה הזה שהיא נתנה יחס יותר חם לבני ובעצם לכל המשפחה...

בשורה תחתונה - כשדברים בולטים, כמובן קשה להסתיר אותם...

ואני גם לא מבינה איך ילדים בני 7-8 רואים את מה שמבוגרים לא רואים?
לפעמים ילדים יכולים לפגוע אחד בשני בלי שום קשר לאוטיזם. כלומר נ''טים בין עצמם... זה ממש לא אומר שהם מצאו משהו...

 

[dina199]

לדעתי כשתפסיקי להתבייש המצב יהיה קל יותר

הרי לילד לא איכפת שאת מתביישת, ולך הרי איכפת מהילד .
ולגבי ילדים הם רואים יותר כי עדיין לא נמצאים תחת כיסוי של 'טקט' ו'פוליטיקלי קורקט'. זו הסיבה שהם גם פוגעים אחד בשני (ראה דוגמה 'בעל זבוב' , למרות שלדעתי מבוגרים פוגעים אחד בשני הרבה יותר

).
אבל גם כשהילדיםפוגעים הם ישירים. ובגלל הישירות הם מזהים גם את ה'מוזרים'.

 

[grayart]

גם לדעתי זו לא הסטיגמה שמתגברת...

אלה דווקא תחושת הבילבול של החברה כלפי האנשים שקיבלו אבחנה ASD.
לכולנו יש דעות קדומות כלפי דברים שאנחנו יודעים אך מעט עליהם.
הדעה הקדומה שלי כלפי אוטיסטים הייתה דווקא שאוטיסטים הם סוג של גאונים, אנשים מיוחדים וייחודיים בעלי יכולות יוצאות דופן מצד אחד, כשמצד שני מתקשים להתחבר עם שאר בני האדם, מעיין מאפיין סטריאוטיפי שמזכיר פרופסור מפוזר או מדען מטורף.

הגילוי שלי היה (לפחות מהקרוב אלי), שASD זה קודם כל עיקוב התפתחותי, יסלחו לי כאן החברים אבל, בהחלט כמו סוג של פיגור.
מצידו האחר, כותבים כאן בפורום אוטיסטים שבהחלט יכולים לענות על הדעה הקדומה שהייתה לי, שאוטיסט הוא סוג של גאון מוזר, ייצור אנושי אחר , אולי אדם משודרג, ששידרוג זה הוא המקור לקשייו התפקודיים בחברה.

החברה, כבר לא יודעת מה לחשוב על האוטיסטים, אולי זה משהו חיובי דווקא, הספקטרום המאוד רחב הזה שמכריח אותנו להתבונן על כל אחד מהמאובחנים בו באופן אישי כאינדוידואל.

אני בכל זאת מסכים איתך לגמרי שהכותרת המאחדת היא לא טובה.
אני חושב שבסופו של יום, לאנשי הספקטרום שמכונים "בתפקוד גבוה" יש מכנה משותף רב יותר עם האנשים המכונים "ניורו טיפיקלים" מאשר עם אלו אנשי הספקטרום המכונים "בתפקוד נמוך".

נאמר כאן שאלו שאינם מדברים הם אלו שנחשבים בתפקוד נמוך.
אני חושב שזו טעות.
דיבור זו רק צורה אחת של ביטוי תקשורתי.
בגן שפתי אפשר למצוא ילדים שלא מדברים אולי, אבל יודעים להביע את עצמם נהדר בדרכים אחרות.
יכול להיות מישהו עם ASD שלא מדבר, אבל מבין שפה, ומודע לאנשים הסובבים אותו.
אבל יש גם כאלו, שגם לא מדברים, וגם לא מבינים מילה ממש שהם שומעים, ואפילו לא מבינים שיש כאן משהו שצריך להבין.
יש את אלו שכשמצביעים להם על משהו ואומרים להם "את זה?", הם לא מבינים , לא את המילה, ולא מבינים את ההצבעה. הם בכלל לא רואים את ההצבעה, מבחינתם זה כמו כל תנוחת יד אחרת שאין בה שום משמעות.
יש את אלה שמכניסים אותם לחדר, והם לא קולטים שיש בו אנשים נוספים, אפילו אם הוא מלא.
ויש את אלה שלא מסוגלים לקלוט שום דבר מלבד איזה דבר קטן שתפס את צומת ליבם, ומלבדו אין שום דבר אחר בעולם, מתבוננים מקשיבים מרוכזים, כמו פרפר לילה שלא מסוגל להתנתק מהפנס שמאיר את הרחוב, הרחוב מאפיל אל מול אורו המסנוור של הפנס.

זה מה שיש.
הם כולם אנשי ספקטרום, גם אנחנו, כולנו איפה שהוא על הספקטרום.
אבל בעלי התפקוד הגבוה הרבה יותר קרובים אלי ואלייך מאשר אלו שחיים באינפרה של האינפרה אדום של הספקטרם.

אין סטיגמה...
איך יכולה להיות סטיגמה כשהספקטרום כל כך רחב?
הרוחב הזה רק שובר את הסטיגמה ומנפץ דעות קדומות.

לעניינינו
בביטוח לאומי במה שקשור לילדים שלנו , מבדילים בין ילדים נכים לילדים נכים שיש להם תלות מוחלטת בזולת.
אני חושב שזה הוגן, כי הקושי של אחדים רב יותר משל אחרים גם אם הם כולם בספקטרום.
הבעיה היחידה היא, שהעזרה הייתה צריכה להנתן לכל אנשי הספקטרום במידה רבה הרבה יותר ממה שהם זוכים לה היום.
ובכל זאת יש הגינות בכך שמי שמתמודד עם קשיים גדולים יותר ייזכה בסייוע גדול יותר.

 

[arana1]

הקטע של הגאונות, כמו התפקוד, ומאותה סיבה, זה דפוק

וכתבת נכון, כי אין בעייה לראות שהרבה פעמים דווקא אספים שמדברים המון ובלי בעיות הם מאוד מאוד מנותקים מהסביבה ולא רגישים ולא מחוברים למה שקורה סביבם בעוד שאוטיסטים שלא מדברים מאוד רגישים לכל מה שקורה ונוטים לדייק בפרשנות גם אם לא תמיד הם מגיבים אליה כמו שרצוי לנ"ט (לפעמים כמוני הם מגיבים דווקא הפוך ממה שרצוי לסביבה)

הקטע עם גאונות הוא בדיוק כמו הקטע עם תפקוד, אוטיסט יכול להיות גאון חבל על הזמן אבל אתה ואחרים מבינים גאונות רק כשהיא במסגרת מובנת לכם,
כמו כישורים שבאים לביטוי במסגרת דיסציפלינה כזאת או אחרת,
מדעית או אמנותית או טכנית למשל,
אלא שאחד המאפיינים הכי מובהקים של אוטיזם שהם לא בנויים לפי הקווים והציפיות הנורמטיביות ולכן הם יכולים להיות מאוד מוכשרים וגאוניים להפליא רק שלא בצורה שניתנת להגדרה דרך הצורה שבה הנורמה מחלקת את העולם לתחומים ומקצועות ושדות והתמחויות,
וזה בדיוק מה שיפה.

וגם בקטע הזה אפשר לראות התקדמות שמשרה תקווה כי לא במקרה מספר הערוצים וערוצי הביטוי מאיץ כל הזמן כך שיכולות המימוש והביטוי העצמי לא ישארו תמיד סגורים ומוגבלים רק למה שמשרת בדיוק את המבנים וההסדרים הנוכחים.

וזה מהותי, מאוד,
כי זה, ובניגוד מוחלט למה שאתה כותב, מה שמייצג אינדבדואליות מהותית ואמיתית,
ומאוד מייאש לקרוא שוב ושוב עד כמה כל הנ"ט כמוך לא מסוגלים לזוז אפילו נאנו מטר אחד מהתפישה הכי צרה,
כי באמת,
המציאות רחוקה מאוד מלהיות זהה לקונפורמיות מטורפת מהסוג שאתם מפגינים כאן,
אז גם מי שלא מבינים דברים כמוך, ויש סיבה מאוד יפה ועמוקה לחוסר ההתייחסות להצבעה למשל, מבינים המון דברים הרבה הרבה יותר טוב ועמוק ממך,
אלא שכיוון שהרוב הם כמוך הם נאלצים לחיות במרחב שמשתיק ומשתק אותם כל הזמן באכזריות נוראית,
שמה שהכי נורא בה זה מידת אגביותה, המובן מאליו שבה, העובדה שהיא בכלל לא נתפשת ככזאת.

 

[ענתנוי]

מסכימה איתך

מישהו מנסה להיאחז בכוח בסטיגמה ולחזק אותה - דווקא בגלל שהיא מתפרקת ונעלמת. הקצנה היא סימן לייאוש ולא להתחזקות.

 

[חרסינה משורינת]

אני יכולה להעיד רק מהניסיון המצומצם שלי

מהותית- הדברים שכתבת הם אחרת . אני לא יותר קרובה למה שמוגדר כנורמה . נכון אני מדברת ובכל זאת כשאדבר עם אחותי כשהיא כרגע בהוסטל יהיה לי הרבה יותר במשותף מאשר עם אדם רגיל .

לאחרונה אני גם בקשרים עם אנשים אספים - התנסתי גם בקריאה של אנשים שיכולתם הפיזית או העצמאות שלהם מוגבלת בהרבה- קל לי בהרבה להבין את המחשבה שלהם , התהיות שלהם ואפילו כשאני קוראת על הדוגמאות שהבאת קל לי להבין בדרכי את הדברים .

זה הקשר למהות פנימית - אני יכולה לדבר עם הרבה אנשים לא על הספקטרום אבל זה לעולם לא באותה רמה ובאותו עומק ובאותן שאלות וגישות למציאות שמגיעות מהמקום של הקשת. זה לא אומר שאין שונות כמזרח ממערב אפילו בהרבה יותר מאשר אלה שנמצאים שלא על הספקטרום . בכל זאת זה לא נובע אפילו מרמת אינטילגנציה אלא דברים עדינים שהופכים את כל התקשורת לאחרת ולי אישית גם כאדם שמדבר ויכול בהחלט לתפקד כמו שצריך במאמצים רבים - זה לא הדבר שמקשר אותי מהותית לאחר ואני תמיד נופלת במקומות האלה על חוסר היכולת והתחושה של "קהות רגשית" למה שבאמת משנה.

אני חושבת שהתחושה הזו קשורה ישירות לניסיון להבין דברים דרך שינוי הנורמה.
אגב בהתבוננות בסטיגמה אני לא תמימת דעים לדעתי באמת המושג של הסטיגמה מטעה - כי הוא מתבונן בחיצוניות של דברים ולא בעומק שלהם.

עוד משהו שחשוב לי לשאול - איך אתה יודע מול אדם כזה שלא מתקשר בצורה שאתה מכיר מה מידת ההבנה או מה המחשבות בראשו? אני שואלת את זה בקשר ישיר לעצמי .

כשהייתי צעירה למשל יכולתי לחייך בלי קשר לסיטואציה כי לא הבנתי דבר בסיסי כמו שחיוך מלבד "אי עוינות" מייצג דבר תלוי הקשר לרגש ולמילים אז כאדם שיכול להראות לגמרי נוירוטיפקלי היום האם אתה חושב שכשהיית מכיר אותי אז היית אומר שאני "טיפשה" או "נבונה"? השאלה עצמה וההתנסות שלי עצמה שמה דברים בפרספקטיבה בשבילי מבחינת ההנחה של מה יש בפנים ולמה. היא לפחות מגבילה אותי מהנחות שמסוכנות בעיני.