סטיבן קינג...........

[arandiera]

סטיבן קינג בש"ב?

לא שאין לי חיבה מיוחדת אל אמן האימה הזה. קראתי הרבה, הסטיייתי להנאתי, ועודני מחבבתו. ובכל זאת? ניתוח של היצירות? אפיון דמויות? אנא הלכו הימים בהם למדנו את שייקספיר?

 

[catch 2 2]

אני סיימתי שנה שעברה

ולא למדתי שייקספיר ,ב2 יחידות אני מתכוון לא 5 . אני חושב שב5 כן לומדים שייקספיר ועוד הרבה אחרים. אבל מה רע ? כל עוד קוראים זה טוב, הספרים שלו הם בדרך כלל די ארוכים והרבה תלמידים לא ממש קוראים את הספר. אולי זה יוזמה אישית של המורה שרוצה לצאת מהמסגרת הרגילה ולתת לתלמידים יותר חופש בחירה. זה הרבה עבודה לנתח את הספרים שלו כי הם מורכבים וממש צריך לשים לב לפרטים ,בסוף הכל מתחבר ליצירה יפהפיה ,לדעתי. הספר היחיד שקראתי לבית ספר היה בעל זבוב וקראתי אותו באוטובוס בחוסר עיניין,לא משנה שקיבלתי ציון טוב. רק כשסיימתי את בית ספר התחלתי לקרוא באמת מתוך רצון ולא מתוך, להוריד את זה מהגב.

 

[Rivendell]

כמה הערות

"הספרים שלו בד"כ דיי ארוכים" - אין ספק. אבל אורך, למיטב הבנתי, הוא לא אינדיקציה לאיכות

. אני לא מדברת ספציפית על קינג - אלא ברמה הכללית יותר. השאלה היא אם השאיפה היא שתלמידים *יקראו*, או יקראו ספרים עם ערך מוסף. "בעל זבוב" הוא ספר קצרצר, וכך גם "חוות החיות", ועדיין הם ספרים חשובים. כך גם "מען לא ידוע" של קרסמן טיילור, שלדעתי זה ממש עוול שהוא לא נלמד בבתי הספר. בקושי 50 עמודים, אבל חזק וחשוב. נכון שספרים שמדברים לנוער יכולים לשמש כפתח לעולם הספרים בכלל. כל מי שקרא את ההקדמה של "הנסיכה הקסומה" מבין את זה

. אבל בית הספר, לצערי, לא ממש עסוק בזה. ואני גם מאוד מסכימה - קריאה שנעשית מתוך הכרח תמיד תהיה פחות נעימה מקריאה שנעשית מרצון אמיתי. מצד שני, בדיוק כמו שאני חרקתי שיניים אצל מורים פרטיים ולמדתי לפתור משוואות בשני נעלמים ולהוכיח מיני הוכחות על מיני משולשים - כך גם גאוני המתמטיקה נאלצים להתענות עם דוסטוייבסקי וחבריו. כשהמטרה היא לתת טעימה מכל דבר, אי אפשר לרצות את כולם

.

 

[arandiera]

אני בעיקר חושבת שלנתח את קינג

זה להעליב את אמנות הפרשנות. למעשה אפשר לקחת כל יצריה כתובה שיש בה עלילה (בזה ניסתי להגמיש את הגדרות הפרוזה כמה שניתן) ולנתח אותה על פי "אמצעים ספרותיים" (זוכרת??) ולהגיע לאי אלו מסקנות. יותר מזה הפרשנות תסייע בעדך יות מכל לקבוע האם הספר איכותי אם לאו. טול לדוגמא את גיבור ספרו של רם אורן "אות קין" (היחיד שאני זוכרת שקראתי את כולו) נסה לאפיין אפיון חיצוני ופנימי, קיים סיכוי טוב לגלות שראשית הספר דל באפיוניים חיצוניים מורכבים, המספר פשוט קובע עמדה, שנית, הדמות מאופיינת בשטיחות, לא ממש משתנה, מגוון התכונות דל ומצייר דמות שבספרי איכות לא היתה זוכה ליותר ממקום שולי ביותר (שהרי אלו אף אצל דוסטוייבסקי מאופיינות לא פעם כקריקטורה). אם היו אומרים להם לקרוא את העמדה ולנתח על מנת להבין שקינג או אמן האימה אבל לאו דווקא אמן הפרוזה (יסלחו לי אראנה וחברים) מילא. אבל הם בטח יגיעו למסקנות מרחיקות לכת לגבי כל הדמויות שלו. כאלו שקשורות בחומר לבגרות שצריך להספיק, ולא בספרות.

 

[Rivendell]

אני כבר שנים לא "ניתחתי" יצירה

לא באמצעים ספרותיים ולא באמצעים אמנותיים, ולמעשה לא השתמשתי בשום אמצעי חוץ מהראש שלי במהלך הקריאה, ופה ושם כרית כדי שיהיה לי נוח

. אבל שוב, אני חושבת שהשאלה היא מה מערכת החינוך מנסה להשיג. ניתוח יבש של היצירה, כפי שיתבקש התלמיד להציג בבגרות, או הבנה אמיתית של הספר? דעתי בנושא ידועה, כמובן. אני מניחה שאם מאוד רוצים אפשר "להלביש" פרשנות על כל דבר. אישית, אני מוצאת שלתת לתלמיד להתבטא בכתב לגבי מה הספר גרם לו להרגיש זה הרבה יותר יעיל ומפתח את היכולות... אבל אני לא יושבת במשרד החינוך. והערה קטנה לגבי קינג - הספרים שלו מאוד שונים זה מזה, כך שקשה לי להביע עמדה אחת עקבית. אני זוכרת שדווקא ב"גרין מייל" ממש התפעלתי מהיכולת של קינג לבנות דמות כ"כ עמוקה שהיא ממש מרגישה אמיתית.

 

[catch 2 2]

מנקודת מבטו של תלמיד

לשעבר. אני יכול לציין שכל פעם שהמורה אמרה שיש לקרוא ספר כלשהו,כולם ישר שאלו באכזבה ומיד לאחר מכן "כמה עמודים זה? " לכן הבאתי את העובדה הידועה ההיא. הערך המוסף של הספרים שנבחרו עי משרד החינוך הינו ברור בהחלט בספרים אלה, מונחת עי מישהו שרואה בערך מוסף זה כדבר שחובה על התלמידים ללמוד. מדוע שלכולם יהיו אותם הערכים ה "רצויים" ? לדעתי אם היו מאפשרים בחירה חופשית לגבי רומנים בבגרות ,ההיענות הייתה גבוהה יותר. כשם שעושים book report באנגלית על איזה ספר שרוצים עם מינימום עמודים, ניתן לעשות כך גם בעברית. את הספרים שבחרתי באנגלית קראתי במלואם ונהנתי מכל רגע. אבל,לצערי ,המבנה והשיטה הקיימת לא ישתנו ויעמדו על כנם לעוד הרבה ,הרבה זמן, כך זה מבחינתי לעת עתה.

 

[Mנטה]

למה שלכולם יהיו את אותם הערכים ?

בוא אני אגיד לך למה. פעם, לפני הרבה מאוד שנים, לפני שהיה בעולם פוסט מודרניזם, אנשים באמת חשבו שערכים הם דבר מוחלט. אנשים האמינו שיושר, אמת, אהבה, עזרה לזולת, צדק חברתי הם ערכים מוחלטים. ואז, פתאום, ביום בהיר אחד, הגיע הפוסטמודרניזם והרס הכל. ועכשיו אתה יכול להמשיך לשאול. פחחחח !

 

[אורי אשד]

גדול! ../images/Emo6.gif

 

[catch 2 2]

כן

 

[Boojie]

יש איזושהי סיבה שבגללה

שייקספיר יותר נאצל מקינג, פרט לעובדה שהוא כתב כמה מאות שנים לפניו? העלילות שלו הן אופרות סבון גדושות סנסציות ורגשות משתפכים, ואני לא חושבת שיש משהו בסגנון שלו, בעלילות שלו, בדמויות שלו או בכל דבר אחר שעושה אותו נאצל יותר על קינג. ושלא תהיה כאן טעות: אני מאד אוהבת את שייקספיר. אבל אני חושבת שתפיסת הגדולה שלו לעומת סופרים בני ימינו מוגזמת, בלשון המעטה.

 

[catch 2 2]

זו גם דעתי

שאין להעדיף סופר זה על אחר אלא ורק מתוך קריאה. רק מפני ששמו של שייקספיר מוזכר בכל כך הרבה מקומות אין זה עושה אותו לטוב מאחר ,לדעתי לפחות. מחזה אחד שכן בכוונתי לקרוא הוא רומיאו ויוליה, שלפי מה שאני יודע עד היום על המחזה ,הוא נשמע ממש מעניין.

 

[Rivendell]

אני דווקא ממש לא אוהבת אותו יחסית

לאחרים. לטעמי, אם שייקספיר אז - "Much ado about nothing" הוא ללא ספק במקום הראשון אצלי, ואני גם מאוד מאוד אוהבת את העיבוד הקולנועי שקנת' בראנה עשה לזה. אני חושבת שהוא פרשן שייקספיר פשוט נפלא. חוץ מזה A Midsummer night's dream נפלא, וגם את As you like it ו twelfth night - אני מאוד אוהבת (וצריכה באמת לקנות בהזדמנות הראשונה בפינגווינים). את הטרגדיות ברובן אני אוהבת הרבה פחות, וגם את רומיאו ויוליה. לא שיש משהו של שייקספיר שאני "לא אוהבת", אבל את השאר אני "אוהבת פחות" מאת אלו שמניתי למעלה, בכל זאת

.

 

[Boojie]

למי שאוהב שייקספיר,

המלצה חמה שכבר ניתנה, נדמה לי, מעל דפי הפורום הזה: The shakespeare reduced company. ידיד טוב שלנו הביא קלטת מאנגליה וישר שדדנו אותה ממנו. מצחיק היסטרי, אבל שווה רק למי שמכיר שייקספיר בצורה סבירה. וקצת פרטים - המדובר בקבוצה של שחקנים שייקספיריים שמציגה מחזות של שייקספיר בצורה מקוצרת ומצחיקה נורא. תחשבו על גירסת הראפ לאותלו (הוא כושי, לא?), למשל. אני, אגב, שונאת לקרוא מחזות. אני מוכנה לראות אותם על הבמה, בסרט, אפילו לשמוע אותם בתסכית, אבל אני ממש שונאת לקרוא אותם. שזה בסדר, נדמה לי, כי הם בכל מקרה לא נועדו לקריאה...

 

[Arana]

הם לא היו פעם בארץ?

ראיתי לפני כמה שנים הופעה של קבוצה אנגלית שהציגה קטעי שייקספיר בשיר ומחול בצורה הורסת מצחוק (למשל, יוליה האומרת "שיחקו אותי בנות 40 כשאני אמורה להיות בת 14"...). אני לא זוכרת מה שם הקבוצה הזו, ואני לא בטוחה שהיה שם קטע ראפ, אבל עדיין היה מדהים.

ונצל"ש שייקספיר - חובה-חובה-חובה לקרוא את "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" של טום סטופארד, אבל רק אחרי שקוראים את "המלט". מחזה מבריק, לדעתי. ראיתי אותו בביצוע של תיאטרון "גשר" (מעולה ומקורי), אבל אפשר גם לראות את הסרט (הנהדר כשלעצמו) עם טים רות' וגארי אולדמן בתפקידים הראשיים.

 

[Boojie]

כן, בהחלט.

חבר שלי ראה אותם כשהם היו בארץ, ומשם ההתעניינות שלנו בהם.

 

[Boojie]

אגב, לאחרונה קראתי סוף סוף

את "התוהו המזדחל" של לאבקראפט, וסוף סוף ראיתי את מקורות ההשפעה על קינג (קינג ידוע בכך שהוא הושפע רבות מלאבקראפט). ב"מתוך הביואיק" מרגישים את זה בצורה חזקה מאד.

 

[Arana]

אני רוצה לקרוא משהו משל לאבקראפט

בעיקר לאור זאת שסטיבן קינג טורח להמליץ עליו מעל כל במה אפשרית (On Writing). יש לך המלצה למשהו ספציפי, או שזה הספר הראשון שלו שקראת? יש לו ספרים מתורגמים לעברית (לא זכור לי שראיתי)?

 

[Boojie]

תורגם רק "התוהו המזדחל".

שהוא קובץ סיפורים. לאבקראפט לא עומד טוב במבחן הזמן. הכתיבה שלו מאד גותית, מה שאומר שהוא בונה אווירה נהדר (באמת נהדר!), אבל סיפור של ממש אין לו, בדרך כלל. רוב הסיפורים שלו בנויים על הצגת סיטואציה מהסוג של "גיליתי משהו נורא על חבר טוב שלי / עיירה שביקרתי בה / הסוד של מישהו, מישהו נהרג ומאז אני לא ישן בלילות". תיאור הסיטואציה הוא נהדר - לאבקראפט הוא צייר בחסד, מבחינה זו שהוא מצייר תמונות ברורות מאד וססגוניות מאד שנקלטות היטב אצל הקורא. אבל למי שדורש מסיפור שיהיה יותר מאשר ציור סיטואציה סטאטית, בדרך כלל אין מה לחפש אצלו. בסיפורים אין ממש התפתחות, אין קונפליקטים (פרט לבריחתם המבועתת של בני האדם מהמפלצות המשחרות לטרפם), אין דילמות - התפתחות ליניארית מהגילוי העל-טבעי הנורא ועד לבריחה המבועתת או למוות המחריד. מה שהכי הרס אותי אצלו זה שאין אצלו בכלל דילמות מוסריות, גם בסיטואציות שבהן הדילמות המוסריות מתבקשות בקול תרועה. אף אחת מהדמויות שלו לא עוצרת ושואלת את עצמה, "מה שקורה פה הוא מוסרי?", למרות שהסיטואציות שלו הרבה פעמים מזמינות את זה. את כל אלה - שאלות מוסריות, קונפליקטים, דילמות, התפתחות - אפשר למצוא אצל בניו הרוחניים, כמו קינג (שאפשר לראות את ההשפעות של לאבקראפט עליו בעוצמה רבה). אצל לאבקראפט? תשכחו מזה. אבל הנוף שלו מרהיב. העולם שהוא בנה מהמם בעושר שלו, בדמיון שלו ובמורכבות שלו. הוא פיתח הרבה רעיונות שבזמנו היו חדשניים, וגם היום לא בהכרח איבדו את ליחם. והוא השפיע על המון סופרים בני ימינו, מה שכבר מצדיק לקרוא לפחות קצת משלו כדי לדעת מאיפה הדברים הגיעו. ויש לו שניים-שלושה סיפורים שטובים אפילו בקריטריונים שלי. רק צריך הרבה סבלנות.