נכון. אבל, בסופו של דבר "איזיק" מנצח
כאשר מזברים על הזדקרות, בדרך כלל, מדברים על הזדקרות כנף. כלומר מצב שבו העילוי (הכוח הניצב למיתר הכנף) לא מתקיים עקב התנתקות הזרימה בזווית התקפה גבוהה מזווית ההזדקרות.כאשר מטוס נוסק נסיקה אנכית (אמיתית!) למעשה כוח העילוי המופק בכנף שואף לאפס וזה קורה כי זווית ההתקפה (כזכור, הזווית שבין זרימת האוויר לבין מיתר הכנף) אפילו קטנה מאפס (בכנף סימטרית = אפס) וזה מושג ע"י "תיקון" מהגה הגובה.
אז איך המטוס בכל זאת "עולה"?.
עליית המטוס פירושה תוספת אנרגיה פוטנציאלית. כאשר המטוס טס במהירות ידועה, יש לו אנרגיה קינטית שהיא, לצורך הדיון, 2/(E=mV(^2 (ובעברית - מחצית מכפלת מסת המטוס במהירותו בריבוע).
כאשר המטוס עובר לטיסה אנכית, האנרגיה ההקינטית שלו "מתפצלת" לאנרגיה פוטנציאלית ההולכת וגדלה (עליה בגובה) ולאנרגיה קינטית ההולכת וקטנה (מהירותו קטנה). אולם המנוע השורף דלק (וזה ממש , ממש לא משנה אם זה מנוע בוכנה או מנוע סילון), בשריפת הדלק, הופך אנרגיה כימית לאנרגיה פוטנציאלית הנוספת לאנרגיה הפוטנציאלית שמקורה באנרגיה הקינטית של המטוס ושני אלו "מעלים" את המטוס מעלה. עד מתי? עד שהאנרגיה קינטית כולה שהייתה למטוס הפכה לאנרגיה פוטנציאלית וכח הסחב שהמנוע מספק משתווה (או קטן) ממשקל המטוס.
כל טייס קרב יגידלך מהי מידת "איבוד האנרגיה" של כל מטוס קרב בביצוע תרגיל זה או אחר. ומשמעות אבדן האנרגיה היא איבוד מהירות.
מתוך כל אלו עולה כי בטיסה אנכית, לכנף אין מה לומר ולכן אין הזדקרות.
אגב, ע"מ להגיע לזוית התקפה שבה אין עילוי (בכנף בעלת פרופיל א-סימטרי זווית זו קטנה מאפס ובפרופיל סימטרי, שווה לאפס), אפשר או לטוס אנכית (קשה למדידה) או לטוס בטיסה לאורך עקומת היפרבולה כלפי מטה ב- G=0.
אריאל אריאלי