מדרישות המקצוע
זה עינין של אחווה מקצועית. לא נותנים להיות באיגוד לולא תהיה בעל מראה מחוטב שלא יבייש פסלי רנסנס איטלקים. או לכל פחות להראות כמו דובי גל. העינין הוא לא זה, לאמיתו של דבר. ונכון אמר טאז שידיים טובות הן ידיים טובות. וידיו של מישה שמרגישות זרות ומנוכרות בין צינורות כיורים, קרבורטורים למיניהן, או אפילו בין פלאייר ופטיש, מחכות ליישם את העדנה שלהן ביעוד אילהי. ובמסגרת פינת השחצנות השבועית (טאז, עברת את המכסה המורשת, הנושא יטופל בעתיד המאוד קרוב), מישה ירשה לעצמו לומר כי, ובכן, ידיו הסבו עונג לגביהן ורגליהן של כמה נשים (כמו גם כתפיהם וגביהם של כמה גברים, רגלי גברים לאומת זאת, זהו עינין שמצריך את אותן ידיי שרברב/טכנאי רכב שנפצרו ממישה. הסיבה למה לא אינה תמונה במראהו העגלגל והחמים של מישה, אלא יותר בסוגית, האם זה משתלם. האם זה משתלם? מחיר הקורס הינו די יקר (כ900 דולאר) ואם נהיה כנים (על אף הסלידה של מישה מהכנות) אין מישה מתכנן להיות מסאג´יסט (אז איך סוכם שמאייתים את זה?) מדובר בהאשרה כללית, שאולי לעיתים יעשה בה שימוש למתרות ממון מזדמן. לרוב מישה ישתמש ביכולתו המקצועית (אם תהיה) להסבת אושר לסובביו, ולהקל על מכאובי גבם. וגם כמשחק מקדים, במקרים ספיציפים שיואשרו מראש ע"י ועדות פדגוגיות לנושאי תעבורה, כך שאין מה לדאוג. ופינת סיכום ההודעה בשורה בודדה: האם מן הראוי שמישה יאשיר את עצמו בידע הנ"ל, למורת המחיר המאיים? את התשובות יש לשלוח על גבי גלויות עם נופים (בבקשה, נופים בלבד. גלויות עם איורים או דמויות, אנוש או חיות, לא יתקבלו) לת.ד.88888. ובפינת המודעות העצמית: חיבתו הבלתי מוסברת של מישה לסוגריים. פרט הסבר והבא דוגמאות, מן הכתוב ומן הממוסגר. פסוקו של מישה: לכובע שלי שלוש פינות, להודעה שלושים ושבע.