סוף

הייתי בת 16 כשאבי נפטר מסרטן.

הייתי אני לעצמי בעולם, איש לא טרח לברר אפילו מה שלומי. לבד לבד לבד וגם למדתי בפנימייה הכי רחוקה מהבית שאפשר... ולפני שבע שנים אמא שלי נפטרה מסרטן בזרועותיי. הגוף היחיד שתמך בי במחלה של אמי היה עמותת "חוסן". פעם זה היה ראשי תבות של "חולי סרטן נלחמים" והיום שינו לזה את השם ל"חולי סרטן נפגשים". יש להם מפגשים של תמיכה גם בחולים וגם בבני משפחותיהם. אולי שווה לברר עליהם בגוגל. רק בריאות ושלווה לך ולמשפחתך.
 
../images/Emo24.gif אם הגעת אליהם את לא לבד

הייתי שותפה להקמת העמותה וגם חתומה במגילת היסוד של העמותה אילו היו שני קבוצות שהיו סביב עומרי ציטרון הנפלא אחת בחיפה שניה בתל אביב קבוצת אנשים שהחליטו שצריך לעשות מעשה חלפו מאז 23 שנים ואני מאז עסקתי בתמיכה אישית ועדיין עוסקת בתמיכה פה בתפוז לא בכושר שהייתי אז אבל גם במצב הדפוקק שלי מצליחה מעט לעזור ופעילה בפורמים של סרטן לא לבד ובאלמנים ואלמנות , ובשניהם תומכת בחולים ובבני המשפחות
 
כן, הם עזרו לי בתקופת

המחלה של אמא שלי, אך הייתה בעייתיות בקבוצה שמורכבת גם מחולים וגם מבני משפחה. תמיד הרגשתי שאין לי זכות דיבור, שאני לא רוצה לגזול את זמנם של החולים ולדבר על חשבון הזמן שלהם. לא רציתי להכאיב להם עם המצוקות שלי. אחרי שאמי נפטרה באתי לשם פעם אחרונה לספר להם ועזבתי. לא המשכתי בקשר עם אף אחד מהם. כשהתעניינתי בהם כעבור כמה שנים גיליתי שכמה מהם נפטרו וזה הרס אותי עוד יותר...
 
הנתינה היא שם המפתח

מי שהריץ את העמותה היו שני אלמנים , בהתחלה היה חיקי שאשתו נפטרה מהמחלה הוא הריץ את הפעילות המון שנים לבד , באמת הגיע הזמן שיזכה בפרס על מפעל חיים והחליף אותו אלמן אחר שלקח את המשך הפעילות למרכז וכיום הם פועלים מהמרכז אני הייתי שם בתקופה סוערת שויתרתי על החיים ,והקבוצה בת"א שכניעה אותי לא לותר ועזרו לי כי שהייתי חולה המשפחה לא תמכה, ההורים אבדו את אחותי שנה קודם והתמיכה של החברה בתל אביב עזר המון , שדברו על הקמת העמותה הצטרפתי בהמון שמחה הייתי בקשר עד שאמי הפכה סיעודית , הייתי צריכה להיות איתה 24 שעות ושהתפניתי עברתי לפעןל באינטרנט בתמיכה באלמנים ואלמנות ושאחי חלה התחברתי אליהם ולפורום בתפוז , אמז פעילה בשני הפורמים
 
יש להם פורום בדוקטורס, מסתבר

אבל מבחינת קבוצות תמיכה אני רואה שהקבוצה התל אביבית לא קיימת עוד...
 
למעלה