pikov, לא כולם חושבים שהיחסים של
אנילה עם כלתה היא נורמלית. אבל לצערנו יש כאלה שנותנים להם יחס ולא מקבלים בתמורה יחס דומה, ויש כאלה שכן מקבלים יחס דומה. אני לא טוענת שיש חוק שיחסי חמות-כלה צריכים להיות מגיעלים. אבל לצערי אני אחת מהכלות שסובלת מחמותי. אני (וגם הוריי במקרה שלנו) נתנו (ועדיין נותנים) הרבה כבוד להורים של בעלי. אין להם איפה להיות בחגים כי הם רבו עם כל המשפחה שלהם, אז אימי מתקשרת ומזמינה אותם אליה. היא אף פעם לא מבקשת שיביאו משהו איתם. כאשר הוריהם ואחד האחים שלהם נפטר (במקרה זה קרה בשני הצדדים של הורי בעלי) גם אני וגם הוריי התייצבנו להלוויה ולניחום אבלים ואף פעם לא עם ידיים ריקות. לא ביקשתי תודה ולא תמורה. אבל תסכים איתי שברגע שהיא שמעה שסבי נפטר חמותי (וגם חמי) יכלו לעשות את המינימום ולבוא לפחות לניחום אבלים (מה גם שזה קרה בקושי שלושה שבועות לפני פסח והשאלה הראשונה שחמותי שאלה את בעלי כאשר היא שמעה שסבי נפטר היה:"אתה חושב שהיא עדיין תזמין אותנו לליל הסדר למרות שהסבא נפטר או שאנחנו נהיה לבד?". זה מה שהדאיג אותה. לא עניין אותה האבל , העיקר שלה יהיה איפה להיות בחג. ואתה חושב שהיא נכנסה אליהם הביתה בליל הסדר היא אמרה את המשפט הקטן "אני משתתפת בצערך". נאדה. את מתאר את אימך שנתנה המון יחס ועזרה לכלות שלה ובגלל זה היא גם זכתה לכבוד ויחס דומה מהכלות שלה. אי אפשר לצפות שבנאדם שאין לו "חשק" להיות סבתא מסורתית (כזו ששומרת על הנכדים שלה שצריך ומארחת מדי פעם לפעם) ואחת שחושבת שכלתה "מסיתה" את בנה נגדה (חמותי היא כזו אישה חושבת שאני אומרת לבן שלה מה לעשות. כאילו שאין לו רצונות ומחשבות משל עצמו. בכלל היא חושבת שהילדים שלה צדיקים תמימים ואם הם עושים משהו לא בסדר זה בגלל אחד החברים שלהם ו/או הבן זוג) תקבל גם יחס חם ואוהב. מה לעשות? חיים קשים.