סוף פסוק מס' 2

אנילה1

New member
שש, אני מתחילה ללמוד. לוקח לי זמן

אני במילא לא אפתח אותה. סיבה טובה להעביר אותה הלאה למתנה.
 

TJSBZ

New member
אני רוצה אותה ויש לי גם סיבה טובה

תראי, אני ממעטת בסוכר (עם הגנטיקה שלי, נס שאני עוד לא סוכרתית
), וכשיש אורחים, בעיקר משפחתו של בנזוגי, אין לי מה לפתוח. אז אם תשלחי לי את הבונבוניירה, יהיה לי מה להגיש לפחות באירוח הבא. מה את אומרת?
 

Galit29

New member
שוקולד של גודייבה

אוכלים עם אמבטיית שמנים ונרות ריחניים בתוספת היין. מה קורה לך? תפנקי את עצמך אנילה.
 

אנילה1

New member
Galit29 הייתי מפנקת את עצמי

אבל אסור לי באיסור חמור לאכול שוקולד.
 

rrina

New member
אנילה שלנו...

כואב לקרוא שאת כל כך פגועה מהמצב. אפשר גם להבין אותך. אפילו מאוד. אבל חבל על הלב. חבל על העצבים. חבל על הבריאות. אבל למה היא התנהגה כך? אולי המניעים שלה היו תמימים? * אולי היא לא מצאה משהו מספיק גדול לקנות לכם, ופתאום במטוס נזכרה שאין לה כלום ולכן קנתה יין ובונבוניירה מהדיילים? * אולי במשפחה שהיא גדלה בה לא מקובל לתת מתנות? (מה שהיא קנתה לילדים לא נחשב אצלה מתנה אלא צרכים של הילדים) * אולי היא היתה מבולבלת בגלל הניתוח? * אולי היא קנתה לכם משהו מכובד אבל שכחה אותו בחו"ל? או שהיא לא מצאה איפה הוא במזוודה? אופציה 1 נראית לי הכי הגיונית. גם אני מאוד מאוד קשה בקניית מתנות ולפעמים מרוב התלבטויות והיסוסים אני בסוף לא קונה כלום... או קונה משהו קטן מדי או גדול מדי. מעניין מה היה קורה אם היית מדברת איתה דוגרי. אומרת לה, תשמעי כלונת, קצת נעלבתי מהמתנה שלך. מה זה אחרי כל כך הרבה ימים שאני שומרת על הילדים ואני אישה מבוגרת? לא יכולת לתת משהו יותר רציני? תגידי לה את זה חצי בצחוק ככה, את יודעת, שהיא תבין את הרמז. (בתור "הסתלבטות"). לדעתי היא לא אישה רעה, כלתך, אלא אולי סתם אישה לא מחונכת או/ו לא מנומסת. אז אולי אין לך ברירה רק להיות דוגרית איתה ו"לחנך" אותה. והערה אחרונה: אני בטוחה שכלתך מאוד מאוד אסירת תודה על כל מה שעשית בשבילה. וגם הבן שלך כמובן. אבל הם פשוט לא יודעים איך לבטא את כל זה.
 

pikov

New member
אוי, מסכנה שלי, כמה אני עצוב בשבילך

מי ששומרת על נכדיה, על מנת לקבל פרס - מתנה גדולה, הערכה וכד', מגעילה אותי. אמי, היום במוסד סיעודי, שמרה כל עוד היתה במלוא כוחה על נכדיה, בכל פעם שנתבקשה ובפעמים שהתנדבה לעשות כן מיוזמתה. מעולם לא עשתה זאת על מנת לקבל פרס, אלא מאהבתה לנכדיה. מאחר ואמי מעולם לא בקשה פרס לעצמה, לא היו לה שום חילוקי דעות עם אשתי - כלתה. מאחר ואמי היתה תמיד נכונה לעזור, בלא תנאים, היתה מערכת יחסיה עם כלתה קרובה ואוהבת. לפי הצער השכר. לפי מה שאנו משקיעים, אנו קוצרים פרות. מי שמראש עושה למען השכר, אל יתפלא שהוא מקבל בונבוניירה.
 
לא מסכימה עם מה שכתבת

אתה גם לא מכיר את הסיפור לעומק, אז על תשפוט על סמך הודעה אחת בלבד. אנילה לא עושה דברים על מנת לקבל פרסים או מתנות. אבל אם אישה, שאינה בקו הבריאות, ישנה במשך 10 ימים עם הבן שלה והילדים הקטנים שלו, כשאישתו בחו"ל, ישנה על הספה ה"מאד נוחה" בסלון, מבשלת ומסדרת, קמה בלילות לילדים, מן הראוי שיעריכו אותה ויביאו לה משהו יותר מכובד מבונבוניירה עלובה. לא???????????????????????
 

pikov

New member
עצה לגברת אנילה

אם לא מעריכים אותך ואם את צריכה לישון על ספה בסלון במקום במיטתם הזוגית של בנך וכלתך, אל תעתרי להם. שיזמינו את הורי הכלה. אבל אם התנדבת, לעולם לא עבור מתנה או תודה אלא מאהבת הנכדים.
 

אנילה1

New member
pikov אמא שלך חיה בדור אחר, ואני

מדור אחר. אני עד לא מזמן נהלתי פרופסורים בעבודתי. אני לא הטיפוס האמהי הסבתאי הסטנדרטית שאמך הייתה. ובכל זאת הסכמתי לא להפקיר את בני בשעה כל כך קשה שכלתי נסעה עם אמה לניתוח מוח בקנדה. אהבת נכדי לא מספיקה לי. אני רוצה הכרת תודה מבני וכלתי. אני חושבת שמגיע לי.
 

pikov

New member
חבל על הזמן

מי שרודף אחר הכבוד (הכרת התודה) הכבוד בורח ממנו. גם ההתפארות שלחך של ניהול פרופסורים, עוברת לי ליד האוזן ומתחלקת מהגב. אז מה? אז החיים שלך בזבל ואת מציפה את הפורום בהודעות כמה חרא את אוכלת מילדייך. לאמי, זו מהדור האחר, זה לא קרה. היא אומנם לא ניהלה פרופסורים, אבח ניהלה חיים מלאים וטובים. אז מי היית בוחרת להיות?
 

pikov

New member
אני מגזים?

הגברת מציפה את הפורום בצרותיה האישיות, שהיא כנראה הסיבה להן ואני מגזים?????????????????????
 

Galit29

New member
אבל זה הפורום

לא קראו לו חמותי הצרה שלי או כלתי הצרה שלי. ותאמין לי שחמותי היא הצרה הפרטית והאישית שלי. לא רוצה לדבר בשם אנילה....וגם לי היו כמה חילופי הודעות איתה, ומותר לה להגיד הכל על כלתה - גם אני לא מסכמה ל80% ממה שהיא עושה או אומרת אבל זוהי זכותה ועל זה הפורום.
 

אנילה1

New member
pikov אמך אף פעם לא סיפרה לך מה

היא מרגישה באמת. אתה חיית תחת הרושם שהייתה מאושרת כל חייה. היא תמיד הייתה אומרת לך איזה חיים נפלאים היו לה, ויש לה וכו'. יקירי, לרוב הנשים אין חיים נפלאים, כי רובן מוותרות על עצמן למען האחרים. אמך ויתרה על שאיפותיה האישיות כדי שלך ולילדים שלך יהיה טוב. היא "הסתפקה" בלהיות אמא וסבתא שהיא כמו אמא. ככה היא קבלה ממך ומאשתך כבוד ואהבה. אבל היא לא עשתה כלום עבור עצמה. אלא אם כן לעשות עבור עצמה זה לשרת את האחרים. ויש גם כאלה. אני אישית לא מסוגלת לשרת את האחרים, זה ממש עולה לי בדם. כי אני כמו גבר אוהבת שמשרתים אותי. וזה שאלוהים לא נתן לי עוד רגל קטנה בין הרגלים לא אומר שלא מגיעים לי חיים כמו של גבר, עם פרנסה טובה ועניין בעבודה. ובנוסף גם החלק הנשי שלי בא לידי ביטוי כי ילדתי וגידלתי ילדים מוצלחים. הבן שלי גבר מוצלח מאוד וגם כלתי למרות חילוקי הדיעות שלנו. התערומת שלי היא, שהבן שלי מנסה כל הזמן להכניס אותי למצב הסטריאוטיפי שאשה היא אמהית ורחומה ונותנת ללא גבול. הוא מצליח לעשות את זה ע"י מניפולציות ריגשיות שרק ילדים יכולים לעשות על הוריהם, כי הם יודעים מה החולשות שלהם. אני בטוחה שאמך נעלבה לא פעם ולא פעמיים מכם, אבל תמיד החליקה את זה. כך שתמיד חשבת שהיא ממש נפעמת להיות סבתא ומות. ובכלל גברים לא מבחינים בדקויות של מערכת יחסים בין חמות לכלה. הם רואים רק דברים בגדול. יכול להיות גם שהייתה כימיה מדהימה בין אמך ואשתך, שזה ממש נדיר אבל קיים. אם ככה היה המצב אצלכם אז אתה המאושר שבאדם. כי אמך ואשתך היו מאושרות ביחד. כל טוב יקירי, תרגיש טוב ותחיה בשלום עם מה שיש לך. ואל תפריע לי להיות מי שאני. אני מכבדת את דיעותיך, אבל הן רק שלך.
 

pikov

New member
אנילה ממציאת הגלגל והיודעת הכל

אני מצטער לחרב לך את התיאוריות המופרכות שלך. אמי עבדה על גיל 62 ורק אז פרשה לגימלאות. היו לה אכזבות בחייה והיו לה ימים נפלאים. היא היתה אשה שידעה למלא את חייה בתוכן ורק עכשיו האלצהיימר הכניע אותה. אמי אהבה את נכדיה אהבת נפש. כשהיתה שביתה, מיהרה להציע עזרה. כשהגיע החופש הגדול מיהרה לתכנן מתי הם יהיו אצלה. כשיצאנו לנופש היא התנדבה לעזור איתם. שלא לדבר על אותם פעמים בהם סתם באה לביתנו להיות עם הנכדים. המוטו שלה היה, אני כאן בשביל הנכדים שלי. אבל בתמורה היא הרויחה בגדול. הנכדים אהבו לנסוע אליה וחסר היה לנו ששבת אחת לא נבוא אליה לביקור. כאשר היא היתה צריכה לעבור בדיקה במכון מור בשעה 02.00 בלילה, אשתי - כלתה, נסעה אליה, לקחה אותה לבדיקה, החזירה אותה מן הבדיקה ונשארה איתה עד הבוקר. אם הייתי חושב שאשתי מלאך ואמא שלי קדושה, לא הייתי מגיב. הייתי נותן לך להתבשל ב"מיץ זבל" של יחסייך עם כלתך. אבל לפורום זה נכנסות נשים שחושבות שאת הנורמה. על כך אני מצטער ומנסה להראות שיש גם מערכות יחסים אחרות. אגב, כדי להראות לך שיש עוד נשים כמוה, אני מכיר לפחות עוד 5 מקרים של מערכות חמות - כלה, דומים. אבל בכל מקום החמות והכלה לא במערכת שלי "פיצוי עכשיו" אלא במערכת תומכת ומכבדת וכפועל יוצא, גם אוהבת.
 

אנילה1

New member
pikov אני מסכימה איתך שאם אתה נמצא

פה אתה קורא על יחסי חמות כלה משובשים. כי יחסי חמות כלה תקינים לא מתבטאים כאן. כי אין להם צורך לביטוי מן הסתם. אם הכל בסדר אין על מה לדבר. מדברים ומבטאים את מה שכואב. לא מדברים על מה שלא כואב, כי מן הסתם זה לא כואב. אני מבינה שאתה פה בכדי להראות לנו שיש יחסי חמות כלה נפלאים וזה ממש תלוי הן בחמות והן בכלה. הפורום הזה הוא לא מה שקורה באמת בחברה. הוא אסופה של כלות שסובלות מהחמיות, ואני ועוד חמיות מנסות להראות שיש גם צד אחר למטבע, שגם החמות היא בן אדם שסובל אם הכלה היא כפוית טובה כמו כלתי. הפורום הזה הוא פורום תמיכה וליבון בעיות. לפעמים אנחנו לומדות אחת מהשניה ומיישמות מנסיונן של האחרות. ולא משנה אם זאת כלה או חמות. כולנו נשים שנכנסו לסיטואציה בלתי אפשרית, מי פחות ומי יותר. אתה למשל, לא יודע שאני סעדתי את הורי בעלי שהוא בן יחיד, עד סוף ימיהם. אמו התחילה ל"אהוב" אותי רק כשמוחה השתבש ועד אז עשתה לי את המוות בהתקפי קינאה היסטריים. ולמרות זאת לא הפקרתי אותם. חמי חיבב אותי יותר, אבל גם לא יותר מדי. במשך שנים היינו מתראים איתם פעמים בשבוע שלא ירגישו בודדים. כי כמעט ולא היו להם חברים. הם מעולם לא שמרו על ילדי, גם אמי לא, לא עשו עבורם כלום ולא עשו עבורינו כלום. רק אנחנו נתנו ונתנו, עד שהלכו לעולמם. יחד עם זאת לא נטרתי להם, לא האשמתי אותם בכלום. קבלתי אותם כפי שהם. אני עשיתי מה שהרגשתי שאני חייבת לעשות. הייתי חייבת לכבד את זיקנתם. אחי טיפל באמי, ואני הודיתי לו על כך. כי כך יכולתי להתפנות להורי בעלי. כמובן שעבדתי כל חיי במשרה מלאה פלוס (תמיד שעות נוספות כמו גבר). רק לפני חצי שנה, בעקבות קיצוצים אופשר לי לצאת לפנסיה מוקדמת בתנאים טובים. ועכשיו אני רוצה לחגוג את חיי החופש פעם ראשונה בחיי. לא רוצה להיות סבתא=אמא. מספיק טיפלתי בחיי באנשים אחרים. אני רוצה לבוא לנכדי כאורחת שעושה להם כייפים. אני לא רוצה לגדל אותם, זה לא התפקיד שלי. אולי כלתי חושבת אחרת, אבל זה מה שאני רוצה. ויש עוד המון דברים שעשיתי עבור בני וכלתי, למען יהיו חייהם טובים ורגועים, אבל לא כאן המקום לפרט. אם תרצה לדעת תעבור לשרשורים קודמים. משהו כמו לפני חודשים. ואגב מעניין מדוע אתה כאן. יש לך בעיה עם החמות הפרטית שלך? בכל אופן ברוך הבא.
 
למעלה