סוסים אהבה- חובה

shirli0811

New member
לשמור על גבולות. פשוט ככה.

ברגע שעוסקים יותר מידי בדבר מה [לאו דווקא סוסים] זה ניהיה מעוס. הדרך הכי טובה לעסוק במקצוע שקשור לסוסים ולהמשיך לאהוב אותם, בלי שיימאס זה לשמור על גבולות. הכרתי כמה אנשים שפשוט התחילו לעסוק בסוסים בתור מקצוע והשתעבדו לדבר. כיום הם מגיעים עייפים לחווה, תשושים, ללא כוח או רצון להמשיך לעסוק במקצוע, אבל הם חייבים להמשיך כי זה המקצוע שלהם ויש להם סוסים לטפל בהם ותלמידים. אז לעזוב? הם לא יכולים. +להמשיך? הם תשושים. תוצאה=חוסר רצון להדריך, עייפות, וכו'.. אני אישית חושבת לעסוק במקצוע בעתיד [ב"ה] , אבל אני מקווה שאני אצליח לשמור על גבולות. כשאני אזדקק לכך לקחת חופש. אני רוצה לעסוק בעוד מקצוע ושהסוסים יהווה מקצוע שני, ככה שהוא יהיה מקור פרנסה אבל לא העיקרי. מה הפרנסה שאני מצפה מהסוסים? לפרנס את הלב והנשמה בהדרכה, בעבודה עם תלמידים, בלהעביר את הדברים שלמדתי על סוסים לאנשים אחרים, בעיקר לעבוד בתור מדריכת רכיבה טיפולית שזה הטופ בשבילי. מטעויות של אנשים אחרים אני לומדת, בגלל זה מי שרוצה לעסוק במקצוע שקשור לסוסים, מי שבאמת אוהב אותם צריך לדעת לשלב עוד דבר בחייו. אם כל האהבה לסוסים, אנשים ש"מגבילים" את כל תחומיי חייהם בהקשר לסוסים לעיתים קרובות טועים. עם סוסים יכולות להיות [חס וחלילה] תאונות, אם דבר מה קורה ואין אפשרות לעסוק יותר במקצוע שקשור לסוסים? בנאדם צריך שיהיה לו "גלגל הצלה" שהוא יוכל לסמוך עליו. כמו שהסוסים הם בלתי צפויים ויוכלים להפתיע, כך גם החיים. על סוסים בתור מקצוע יחיד ועיקרי זה קשה לסמוך. האהבה שלי לסוסים היא גדולה, ואני הייתי מוכנה להיות איתם כל יום מצאת החמה עד צאת הנשמה, אבל זה לא יגביר את הרגש שלי כלפיהם, להיפך, זה יהפוך את האהבה ל"מעוסה", ולכן אני מנסה לשמור על גבולות, גבולות בין 4 תחומי חיים עיקריים שהמטרה שאף תחום לא יפגע בשני- משפחה, לימודים, סוסים וחברים. אם יש לי מבחן אני לא אצא סתם ככה בדיוק ביום לפני המבחן. לשיעור רכיבה אני כן אלך אבל אתכנן את הזמן להספיק את כל החומר לפני השיעור רכיבה. אם יש יומולדת לחברה טובה אני אשנה את היום של השיעור רכיבה-כדי שהחברה לא תיפגע בגלל הסוסים. וכו' וכו'.... זאת הדיעה שלי, סורי על החפירה
 

housty

New member
אבל ברגע שאת מתעשת במספר תחומים,

את לא ממש נכנסת לעומק באף אחד מהם. וזה, לפחות בשבילי, מאוד מתסכל...
 

giri

New member
זה כבר עניין של טעם

יש אנשים שלא מסוגלים להתעמק רק בנושא אחד, ויהיה מרתק ככל שיהיה. את יכולה להחליט שהסוסים הם מרכז חייך, אבל לטפח גם נושאים אחרים... לא? והאם הפיכת חייך לסוסיים היא הדרך להיות מקצועית בהכרח? האם זה נמדד בשעות / מסירות?
 

shirli0811

New member
דווקא אצלי זה ממש לא ככה..

אני מתעמקת בכול התחומים. בביצפר ב-5 יח"ל מתמטיקה, הרחבות אלק'-פיזיקה שאלה ההרחבות הכי קשות, ומצליחה בהן. בסוסים-2 אימונים בשבוע ומאוגוסט 3 אימונים+סוסה לטפל בה. חברים-יוצאת לפחות פעם בשבוע לפגוש אותם מחוץ לשעות בביה"ס. והמשפחה כמובן תמיד....
 

housty

New member
אני מדברת על הבחירה במקצוע.

גם אני, כשהייתי בבית ספר, עשיתי הרבה דברים בבת אחת. גם לימודים, גם שיעורים פרטיים, גם היה לי סוס, גם תחרויות, גם חברים ומה לא... אבל, כשבוחרים מקצוע, לפחות מנסיוני, כשאת עושה כמה תחומים, אין לך את האפשרות לרדת לאותן דקויות שהיית מגיעה אליהן אם הייתי מפנה את אותן אנרגיות לתחום אחד. זה פיסיקה פשוטה...אם תשקיעי אותה אנרגיה בשתי נקודות, או בנקודה אחת- היא תחדור יותר לעומק כשהיא תופנה לנקודה אחת בלבד. ומה לעשות שמלאי האנרגיות כן מוגבל, בסופו של דבר. גם למי שיש כוח להתעמק במספר תחומים, עדיין, אם היה מפנה את האנרגיה לתחום אחד- היה מפיק יותר עומק.
 

תםטםOHIO

New member
כמידת ההשקעה כך מידת ה- מקצוענות?

אולי, אני לא בטוחה שאני לחלוטין מסכימה עם זה למרות שברור לי תמיד שמאמץ שמושקע הוא הנתיב העיקרי לתוצאה, לעומת זאת קלות, מנוחה, הפסקה, שקיעה / חלחול של דברים פנימה, תרגול וכו' הם תהליך במתודה. מוכרח לדעתי להתיים איזון בין מאמץ למנוחה שרק לאחריו נוחתת ההבנה. מקצוען למעשה הוא מואר במידה מסוימת, מאחר והוא רואה את הדברים אחרי תהליך ההתהוות שלהם.
 

ToryMaster

New member
אני חושבת שזה המון עניין של סוויץ' שכלי

כלומר, מה ההבדל בין אדם X שיש לו ידע ונסיון ברמה מסוימת, לבין אדם Y שיש לו ידע ונסיון באותה רמה, בהנחה שהאחד עוסק בזה והשני שומר על זה כתחביב?
 

תםטםOHIO

New member
זה פרדוקס

אין לאדם Y נסיון שווה כלאדם X כאשר השני עוסק בכך כתחביב. עצם הקימה בבוקר למטרה ספציפית, החיכוך עם המקצוע, אפילו ההסתכלות העסקית המודדת את ההצלחות במבט אובייקטיבי. אלו רק מקצת ההבדלים. אם את מדברת על רמה ברכיבה - המקצוען ישקיע את יומו בלימוד אימונים, מרחקים, צעדים, תנועה, ולא רק מהספר - הוא יראה את זה מול עיניו, יעבוד מול אחרים כל היום ומול סוסים ומהעיניים המידע יגובש בפנימיות שלו. אגב, בחו"ל פגשתי חובבנים שהם למעשה אלו שמתחרים ונחשבים מקצוענים מאחר ויש להם את האפשרות הכלכלית לרכב כל היום ללא צורך בשום עניין אחר. הרבה פעמים אלו החובבנים הופכים המצליחנים של התחום - הם רק רוכבים, להם יש את הפנאי לכך ולכך בלבד, ללא ספונסר, ללא דרישות מאף אחד מלבד עצמם ומסגרת האימון שהם נמצאים בה. במקרה כזה, הם מקצוענים בהחלט. כל עולמם מורכב מסוסים והם גם מעורבים בכל פרט קטן בסוסים שהם רוכבים עליהם, אותם אני מעריכה איכשהו יותר (באופן אישי כמובן) מרוכבים דומים שיש להם את האפשרות וגם הם מקצוענים בתחומם אך מגיעים רק לרכב ומעבר לזה אין להם קשר לסוס.
 

ToryMaster

New member
אז אני חוזרת למה שאמרתי

אני חושבת שזה יותר סוויץ' מחשבתי בהגדרה מאשר כל דבר אחר.
 

תםטםOHIO

New member
אם הבנתי אותך נכון

זו הסיבה שחשוב לי מאד להגדיר את הדברים. בעיקר משום שהאידאל שבלרכב ללא שום מגבלות טכניות, כמעט ולא קיים ולא ידוע לי שהיה קיים אי פעם בישראל על כל פנים. דרך האמצע בה אדם עובד ומגיע לתוצאות טובות לטווח ארוך היא בסדר גמור על כל פנים :)
 

housty

New member
חלילה!!!

אני בהחלט מסכימה עם המתודה של ללמוד, לתת לדברים לשקוע ומשם להמשיך. וחוץ מזה, מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהבת גם לנוח...ולא רק לעבוד קשה! אני גם חושבת שמי שלומד/ עובד/ מתאמן קשה מדי- זה לא דווקא מביא לתוצאות טובות יותר! סוד ההצלחה, לדעתי, היא מציאת הנוסחה הנכונה בין מאמץ למנוחה. זה מוכיח את עצמו ממש טוב עם סוסים, לפחות מנסיוני...
 

giri

New member
יש משל על זה מתחום אומנויות הלחימה

על התלמיד שמגיע לסנסאיי מאד חכם ושואל אותו כמה זמן יקח לו להגיע לרמת סנסאיי. אז הסנסאיי עונה : עשר שנים. והתלמיד ממשיך ושואל : ואם אבוא להתאמן כל יום, ואשנן בעל פה את כל התנועות? אז הסנסאיי עונה : חמש עשרה שנה. והתלמיד שב ושואל : ואם אתאמן שעות ארוכות בכל יום, וגם בסופי שבוע, ואקדיש את כל מאודי לדבר? והסנסאיי אומר : עשרים שנה. אז התלמיד המבולבל שואל את הסנסאיי, איך זה שכמה שהוא ישקיע יותר יקח לו יותר זמן. והסנסאיי מסביר לו, שככל שהוא יתאמץ יותר לראות את המטרה, ישאר לו פחות כוח לראות את מה שהוא צריך ללמוד בדרך... אולי הניסוח לא מדוייק, אבל זה המסר.
 

dixie chick

New member
../images/Emo6.gif אהבתי מאוד

ובכל זאת יש כמות זמן סופית ביום ואם מתחלקים ליותר מדי עונים למשפט "תפסת מרובה לא תפסת"
 

housty

New member
סיפור קטן...

כשלמדתי עיצוב, חלק מהעבודה היתה להכין מודלים. אנשים היו מהבוקר עד הלילה בסדנה, משייפים עושים, מזיעים...עובדים קשה קשה. ואני...אני הייתי על הסוס... או בים...פשוט באיזה שהוא שלב הבנתי שכמה יותר קשה שאני אעבוד, ככה התוצאה שלי תהיה יותר בנאלית, אז במקום לשרוף את עצמי, הייתי חושבת על הפרוייקט יום שלם, אחר כך עושה דברים שמשחררים אותי ועושים לי טוב בערך 3-4 ימים, ואז, באורך פלא, היה מגיע לי הרעיון אותו חיפשתי...באמצע רכיבה או כל דבר אחר, זה פתאום היה קופץ לי לראש. אחר כך הייתי יושבת, ומתכננת איך אני בונה מודל בצורה הכי יעילה, הייתי מגיעה לסדנה, אנשים כבר היו חצי מאולפים של מאדי הצבע והפוליאוריטן המשוייף...ואני הייתי מגיעה בבוקר, ויוצאת עם מודל מושלם בערב...
 

shirli0811

New member
זה נכון אבל....

במקצוע כמו סוסים אני אישית לא חושבת שאפשר או כדאי להתמקם בו כמקצוע יחיד. תאונות קורות שיכולות להגביל את העבודה עם סוסים. בתור אישה-היריון יכול לגרום להפסקה ארוכה ברכיבה שיכול להשפיע. כמו כן בעבודה רגילה היריון עוצר 3 חודשים של עבודה, בתור מדריכת רכיבה/מדריכת רכיבה טיפולית/כל מקצוע אחר שקשור לסוסים, בזמן ההיריון לא מומלץ לרכוב הרבה [וזה כמובן בהתאם לבריאות האישה וכו'] ומשך הזמן שאי אפשר לעסוק במקצוע ארוך יותר ממקצוע רגיל. כמו כן יש מקרים שסוסים חולים או נפצעים לתקופה ארוכה ואינם יכולים לעבוד, במצב כזה שבתור בת-אדם את קשורה רגשית לחיה ואינך מסוגלת למכור אותה או במידת הצורך להרדים אותה, אך בתור אישה עובדת אינך יכולה להרשות לעצמך מבחינה כלכלית להאכיל X סוסים פצועים שאינם כשירים לעבודה אם יש לך פחות הכנסות. זה נכון שתמיד עדיף להשקיע בתחום אחד ולהוציא ממנו את המקסימום מאשר להיות בכמה תחומים שמכל אחד להוציא רמה סבירה, אבל שוב אני חוזרת לנק' ההתחלה,עם סוסים אין שום דבר בטוח. תמיד יכולים להתרחש שינויים, לכן לא מומלץ להסתמך על הסוסים בלבד בתור מקצוע.
 

תםטםOHIO

New member
מה שאת כותבת על קשיים וסיכונים- נכון,

אולם נכון לכל מקצוע. בכל מקצוע יש את הסיכונים שלו. ומול הסיכונים האלו או התקופות האלו בחיים אנו מבטחים את הסוס שיהיה לו טיפול בפציעה, עושים החלטות הומניות והגיוניות עם סוס "מקצועי" בדיוק כמו עם כסוס שלנו. עצם העובדה שעובדים איתו לא הופכת אותו לפחות חשוב אלא אולי ליותר חבר צוות שמעבירים איתו אפילו יותר שעות משהיינו במסגרת "חברית" יותר. אנו מבטחים את עצמנו, חוסכים, מקיימים פוליסות שונות וכד', כשאשה בהריון, יש שרוכבות עד החודש האחרון ויש גם מי שמפסיקות לרכב לבחירתן, ויש דברים אחרים לעשות בתחום בתקופת הריון או אפילו לקחת משרה חלקית בתחום אחר. שמתי לב שאת מתיחסת ספציפית מנקודת מבט נשית, אחרי האירוח בפורום אני מניחה שנתיחס לזה יותר אבל לדעתי כאשה או כגבר, זה אומנם מקצוע מאתגר אבל לא הייתי מפרידה בין נשים או גברים ברמת הקשיים, בעיקר כשיש ביסוס בחוק מבחינת חוקי עבודה או כעצמאיים. בחיים שינוי הוא הכרחי וקיים, ההמלצה שלך שלא להסתמך על עולם הסוסים כמקצוע היא אזהרה כזו, שהיכתה אותי מתחת לחגורה, משום שהיא מתוך פחד מגבילה כל כך הרבה מקצועות ומכלול התנהגויות (כבאות, עיתונאות שטח, שחיה בים וכל סוגי הספורט, שוטרות, אפילו נהיגה בכביש או נסיעה באופניים) שזה כיווץ אותי בכסא לרגע, במחשבה שעל סמך אזהרה כזו את וגם אנשים אחרים עלולים להפסיד את שנותיהם היפות בפחדים משתקים.
 
למעלה