shirli0811
New member
זה ברור שלכל מקצוע יש את הסיכונים שלו..
אולם ברכיבה הסיכונים הרבה יותר רבים. ביטוחים ופוליסות לא יועילו כ"כ במקרה שסוס שאוהבים שובר את הרגל. הפוליסה תגיד שחייב להרדים אותו, הרוכב באופן רגשי לא יוכל לוותר עליו וישאיר אותו בחיים. הדיעה שלי על ביטוחים? בד"כ משלמים על ההוצאות הקטנות, כשמגיעים לבעיות רציניות הביטוח לרוב בורח ולא משלם את מה שצריך. אני דווקא להיפך בהבדלה בין נשים וגברים ברכיבה ובכלל מתווכחת בנושא הזה לא מעט עם מדריכים שובניסטיים, אבל עצם העובדה שיש חוקים ל-א מונעת מאנשים להפר אותם. עם כל הצער והיגון יש העדפה לגברים בתור מדריכי רכיבה ועובדי חווה כמו בעוד הרבה תחומי עיסוק אחרים, וגם הכרתי מדריכים שאמרו לי שהדבר היחיד שחסר לי ברכיבה זה ביצים, ורק ברגע שיהיו לי ביצים אז אני אהיה טובה מספיק.... שינוי בחיים הכרחי וקיים וקורה בכל יום, בכל דקה, ובכל שנייה. אולי ייצא שכאילו אזהרתי מלהסתמך על עולם הסוסים בלבד, זאת לא בדיוק אזהרה, זה יותר נובע משינויים שאני יודעת שחלים ויחולו אצלי בחיים ולכן כדרך האדם אני מנסה תמיד לתכנן מה יהיה בחיים שלי במצב שיקרה X דבר שיפגע ב-Y דבר. אני אישית נגד פחד. אני בעד לנצל את החיים ולהנות מהם כמה שיותר, ואם מפחדים מדבר מה להיפך לעשות אותו ולהנות מההרגשה של להתגבר על הפחד. עד לפי אולי שנה כול החלומות שלי בעתיד היו רק לעבוד עם סוסים, לחיות איתם, להקים אורווה אצלי בבית, שיהיו לי הרבה תלמידים, להצליח ולהתמקם במקצוע. בעצם כל דבר שעשיתי הייתה לו מטרה שבדרך ישירה או עקיפה הייתה קשורה לסוסים, כיום אני עדיין רוכבת על סוסים ואוהבת אותם ונושמת אותם והכול, אבל לא רואה בהם המקצוע היחיד לכול ימי חיי, וזה אולי גם מפחד שעם השתעבדות למקצוע האהבה שלי כלפיהם והרגש יכול להיות מעוס וחסר פרופרצייה יחסית למה שהוא היום, דברים שראיתי שקרו אצל לא מעט אנשים בעולם הסוסים. אני חושבת גם שעבודה כל יום עם סוסים, רכיבה טיפול והדרכה, במשך כל היום לאו דווקא מחייבים את העובד הנ"ל להראות בדרך זו שהוא יותר אוהב את הסוסים מעובד אחר שאוהב סוסים אך מקדיש להם פחות שעות ובשעות שהוא כן משקיע הוא נותן את כל נשמתו בשביל הסוסים. ראיתי במהלך הדיון הזה שאחד הקריטריונים העיקרי שהיה בדיון הזה של אהבה-חובה וסוסים, הוא השעות שמקדישים לסוסים. ידוע שזמן הוא כסף, אז אחת השאלות העיקריות שלי היא האם אחד חסר יכולת כלכלית שאוהב סוסים, אך מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לממן את הענף הזה נפסל מראש והוא לא יוכל להתקדם, לקחת שיעורים, ללמוד על החיה הזאת וכו'..? ואני מדברת במצב הכי קריטי שבו נער בן 13 צריך לצאת לעבוד בשביל שיהיה לו כסף לקנות למשפחה שלו אוכל, והוא לא יוכל להתנדב בחווה בשביל שיעור רכיבה ושעות עם הסוסים. אז בתור אנשים שאוהבים סוסים אחד הדברים העיקריים והכיפיים ביותר לעשייה זה להעביר לאנשים שיודעים פחות ומוחם צמא לידע חדש דברים שהם לא ידעו על סוסים. אז הילדים שרוצים לדעת אך לא מתאפשר להם, וכביכול אין להם זמן להרוות את צמאונם נחשבים שאינם אוהבים מספיק את הסוסים? אז האם החובה שלהם כלפי המשפחה גורמת לפסילת האהבה שלהם סוסים, להרחקת הסוסים מחייהם ובכך כביכול הם לא יוכלו להתמקם במקצוע, כי למקצוע הזה דרוש זמן? אז במקרה כזה החובה כלפי המשפחה מנצחת את האהבה כלפי הסוסים, ואולי במקרה כזה אוהבי הסוסים מפסידים ילד שיכל להיות אלוף הארץ הבא אם הייתה לו יכולת כלכלית, ואם לא אלוף הארץ אז מדריך רכיבה מעולה, ואם לא מדריך רכיבה אז עוד תלמיד שאוהב סוסים מכל נשמתו. הדוגמא הזאת קוראת בהרבה מקומות בארץ ובעולם, אז מה דעתכם על הילד הזה? איך הוא מתקשר אליכם בתור אנשים שעוסקים בסוסים כל יום ואוהבים אותם, האם ילדים כאלה נחשבים בחובות שלכם, בתור מדריכי רכיבה/אוהבי סוסים/בני אדם?
אולם ברכיבה הסיכונים הרבה יותר רבים. ביטוחים ופוליסות לא יועילו כ"כ במקרה שסוס שאוהבים שובר את הרגל. הפוליסה תגיד שחייב להרדים אותו, הרוכב באופן רגשי לא יוכל לוותר עליו וישאיר אותו בחיים. הדיעה שלי על ביטוחים? בד"כ משלמים על ההוצאות הקטנות, כשמגיעים לבעיות רציניות הביטוח לרוב בורח ולא משלם את מה שצריך. אני דווקא להיפך בהבדלה בין נשים וגברים ברכיבה ובכלל מתווכחת בנושא הזה לא מעט עם מדריכים שובניסטיים, אבל עצם העובדה שיש חוקים ל-א מונעת מאנשים להפר אותם. עם כל הצער והיגון יש העדפה לגברים בתור מדריכי רכיבה ועובדי חווה כמו בעוד הרבה תחומי עיסוק אחרים, וגם הכרתי מדריכים שאמרו לי שהדבר היחיד שחסר לי ברכיבה זה ביצים, ורק ברגע שיהיו לי ביצים אז אני אהיה טובה מספיק.... שינוי בחיים הכרחי וקיים וקורה בכל יום, בכל דקה, ובכל שנייה. אולי ייצא שכאילו אזהרתי מלהסתמך על עולם הסוסים בלבד, זאת לא בדיוק אזהרה, זה יותר נובע משינויים שאני יודעת שחלים ויחולו אצלי בחיים ולכן כדרך האדם אני מנסה תמיד לתכנן מה יהיה בחיים שלי במצב שיקרה X דבר שיפגע ב-Y דבר. אני אישית נגד פחד. אני בעד לנצל את החיים ולהנות מהם כמה שיותר, ואם מפחדים מדבר מה להיפך לעשות אותו ולהנות מההרגשה של להתגבר על הפחד. עד לפי אולי שנה כול החלומות שלי בעתיד היו רק לעבוד עם סוסים, לחיות איתם, להקים אורווה אצלי בבית, שיהיו לי הרבה תלמידים, להצליח ולהתמקם במקצוע. בעצם כל דבר שעשיתי הייתה לו מטרה שבדרך ישירה או עקיפה הייתה קשורה לסוסים, כיום אני עדיין רוכבת על סוסים ואוהבת אותם ונושמת אותם והכול, אבל לא רואה בהם המקצוע היחיד לכול ימי חיי, וזה אולי גם מפחד שעם השתעבדות למקצוע האהבה שלי כלפיהם והרגש יכול להיות מעוס וחסר פרופרצייה יחסית למה שהוא היום, דברים שראיתי שקרו אצל לא מעט אנשים בעולם הסוסים. אני חושבת גם שעבודה כל יום עם סוסים, רכיבה טיפול והדרכה, במשך כל היום לאו דווקא מחייבים את העובד הנ"ל להראות בדרך זו שהוא יותר אוהב את הסוסים מעובד אחר שאוהב סוסים אך מקדיש להם פחות שעות ובשעות שהוא כן משקיע הוא נותן את כל נשמתו בשביל הסוסים. ראיתי במהלך הדיון הזה שאחד הקריטריונים העיקרי שהיה בדיון הזה של אהבה-חובה וסוסים, הוא השעות שמקדישים לסוסים. ידוע שזמן הוא כסף, אז אחת השאלות העיקריות שלי היא האם אחד חסר יכולת כלכלית שאוהב סוסים, אך מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לממן את הענף הזה נפסל מראש והוא לא יוכל להתקדם, לקחת שיעורים, ללמוד על החיה הזאת וכו'..? ואני מדברת במצב הכי קריטי שבו נער בן 13 צריך לצאת לעבוד בשביל שיהיה לו כסף לקנות למשפחה שלו אוכל, והוא לא יוכל להתנדב בחווה בשביל שיעור רכיבה ושעות עם הסוסים. אז בתור אנשים שאוהבים סוסים אחד הדברים העיקריים והכיפיים ביותר לעשייה זה להעביר לאנשים שיודעים פחות ומוחם צמא לידע חדש דברים שהם לא ידעו על סוסים. אז הילדים שרוצים לדעת אך לא מתאפשר להם, וכביכול אין להם זמן להרוות את צמאונם נחשבים שאינם אוהבים מספיק את הסוסים? אז האם החובה שלהם כלפי המשפחה גורמת לפסילת האהבה שלהם סוסים, להרחקת הסוסים מחייהם ובכך כביכול הם לא יוכלו להתמקם במקצוע, כי למקצוע הזה דרוש זמן? אז במקרה כזה החובה כלפי המשפחה מנצחת את האהבה כלפי הסוסים, ואולי במקרה כזה אוהבי הסוסים מפסידים ילד שיכל להיות אלוף הארץ הבא אם הייתה לו יכולת כלכלית, ואם לא אלוף הארץ אז מדריך רכיבה מעולה, ואם לא מדריך רכיבה אז עוד תלמיד שאוהב סוסים מכל נשמתו. הדוגמא הזאת קוראת בהרבה מקומות בארץ ובעולם, אז מה דעתכם על הילד הזה? איך הוא מתקשר אליכם בתור אנשים שעוסקים בסוסים כל יום ואוהבים אותם, האם ילדים כאלה נחשבים בחובות שלכם, בתור מדריכי רכיבה/אוהבי סוסים/בני אדם?
