shirli0811
New member
לשמור על גבולות. פשוט ככה.
ברגע שעוסקים יותר מידי בדבר מה [לאו דווקא סוסים] זה ניהיה מעוס. הדרך הכי טובה לעסוק במקצוע שקשור לסוסים ולהמשיך לאהוב אותם, בלי שיימאס זה לשמור על גבולות. הכרתי כמה אנשים שפשוט התחילו לעסוק בסוסים בתור מקצוע והשתעבדו לדבר. כיום הם מגיעים עייפים לחווה, תשושים, ללא כוח או רצון להמשיך לעסוק במקצוע, אבל הם חייבים להמשיך כי זה המקצוע שלהם ויש להם סוסים לטפל בהם ותלמידים. אז לעזוב? הם לא יכולים. +להמשיך? הם תשושים. תוצאה=חוסר רצון להדריך, עייפות, וכו'.. אני אישית חושבת לעסוק במקצוע בעתיד [ב"ה] , אבל אני מקווה שאני אצליח לשמור על גבולות. כשאני אזדקק לכך לקחת חופש. אני רוצה לעסוק בעוד מקצוע ושהסוסים יהווה מקצוע שני, ככה שהוא יהיה מקור פרנסה אבל לא העיקרי. מה הפרנסה שאני מצפה מהסוסים? לפרנס את הלב והנשמה בהדרכה, בעבודה עם תלמידים, בלהעביר את הדברים שלמדתי על סוסים לאנשים אחרים, בעיקר לעבוד בתור מדריכת רכיבה טיפולית שזה הטופ בשבילי. מטעויות של אנשים אחרים אני לומדת, בגלל זה מי שרוצה לעסוק במקצוע שקשור לסוסים, מי שבאמת אוהב אותם צריך לדעת לשלב עוד דבר בחייו. אם כל האהבה לסוסים, אנשים ש"מגבילים" את כל תחומיי חייהם בהקשר לסוסים לעיתים קרובות טועים. עם סוסים יכולות להיות [חס וחלילה] תאונות, אם דבר מה קורה ואין אפשרות לעסוק יותר במקצוע שקשור לסוסים? בנאדם צריך שיהיה לו "גלגל הצלה" שהוא יוכל לסמוך עליו. כמו שהסוסים הם בלתי צפויים ויוכלים להפתיע, כך גם החיים. על סוסים בתור מקצוע יחיד ועיקרי זה קשה לסמוך. האהבה שלי לסוסים היא גדולה, ואני הייתי מוכנה להיות איתם כל יום מצאת החמה עד צאת הנשמה, אבל זה לא יגביר את הרגש שלי כלפיהם, להיפך, זה יהפוך את האהבה ל"מעוסה", ולכן אני מנסה לשמור על גבולות, גבולות בין 4 תחומי חיים עיקריים שהמטרה שאף תחום לא יפגע בשני- משפחה, לימודים, סוסים וחברים. אם יש לי מבחן אני לא אצא סתם ככה בדיוק ביום לפני המבחן. לשיעור רכיבה אני כן אלך אבל אתכנן את הזמן להספיק את כל החומר לפני השיעור רכיבה. אם יש יומולדת לחברה טובה אני אשנה את היום של השיעור רכיבה-כדי שהחברה לא תיפגע בגלל הסוסים. וכו' וכו'.... זאת הדיעה שלי, סורי על החפירה
ברגע שעוסקים יותר מידי בדבר מה [לאו דווקא סוסים] זה ניהיה מעוס. הדרך הכי טובה לעסוק במקצוע שקשור לסוסים ולהמשיך לאהוב אותם, בלי שיימאס זה לשמור על גבולות. הכרתי כמה אנשים שפשוט התחילו לעסוק בסוסים בתור מקצוע והשתעבדו לדבר. כיום הם מגיעים עייפים לחווה, תשושים, ללא כוח או רצון להמשיך לעסוק במקצוע, אבל הם חייבים להמשיך כי זה המקצוע שלהם ויש להם סוסים לטפל בהם ותלמידים. אז לעזוב? הם לא יכולים. +להמשיך? הם תשושים. תוצאה=חוסר רצון להדריך, עייפות, וכו'.. אני אישית חושבת לעסוק במקצוע בעתיד [ב"ה] , אבל אני מקווה שאני אצליח לשמור על גבולות. כשאני אזדקק לכך לקחת חופש. אני רוצה לעסוק בעוד מקצוע ושהסוסים יהווה מקצוע שני, ככה שהוא יהיה מקור פרנסה אבל לא העיקרי. מה הפרנסה שאני מצפה מהסוסים? לפרנס את הלב והנשמה בהדרכה, בעבודה עם תלמידים, בלהעביר את הדברים שלמדתי על סוסים לאנשים אחרים, בעיקר לעבוד בתור מדריכת רכיבה טיפולית שזה הטופ בשבילי. מטעויות של אנשים אחרים אני לומדת, בגלל זה מי שרוצה לעסוק במקצוע שקשור לסוסים, מי שבאמת אוהב אותם צריך לדעת לשלב עוד דבר בחייו. אם כל האהבה לסוסים, אנשים ש"מגבילים" את כל תחומיי חייהם בהקשר לסוסים לעיתים קרובות טועים. עם סוסים יכולות להיות [חס וחלילה] תאונות, אם דבר מה קורה ואין אפשרות לעסוק יותר במקצוע שקשור לסוסים? בנאדם צריך שיהיה לו "גלגל הצלה" שהוא יוכל לסמוך עליו. כמו שהסוסים הם בלתי צפויים ויוכלים להפתיע, כך גם החיים. על סוסים בתור מקצוע יחיד ועיקרי זה קשה לסמוך. האהבה שלי לסוסים היא גדולה, ואני הייתי מוכנה להיות איתם כל יום מצאת החמה עד צאת הנשמה, אבל זה לא יגביר את הרגש שלי כלפיהם, להיפך, זה יהפוך את האהבה ל"מעוסה", ולכן אני מנסה לשמור על גבולות, גבולות בין 4 תחומי חיים עיקריים שהמטרה שאף תחום לא יפגע בשני- משפחה, לימודים, סוסים וחברים. אם יש לי מבחן אני לא אצא סתם ככה בדיוק ביום לפני המבחן. לשיעור רכיבה אני כן אלך אבל אתכנן את הזמן להספיק את כל החומר לפני השיעור רכיבה. אם יש יומולדת לחברה טובה אני אשנה את היום של השיעור רכיבה-כדי שהחברה לא תיפגע בגלל הסוסים. וכו' וכו'.... זאת הדיעה שלי, סורי על החפירה
