עולם קטן ונעול
הרשימה הזו מתעלמת באופן מופגן מייצירה שבתוכה מבוצע קטע הנגינה. ולראייה, המצאותם של שלושה גיטריסטים של להקות רוק סימפוני (אני בכוונה לא משתמש במונח רוק מתקדם לאור הוויכוח הסוער והמלומד באמת, המתנהל בנושא בפורום הירוק): מרטין באר (ודווקא מאקוולאנג), סטיב האו במקום ה 68 (ולא מ Relayer!!) ורוברט פריפ (מקום 82!!). המחשבה שסולו גיטרה הוא שטח אקסטריטוריאלי היא אנטי מוסיקאלית לחלוטין. אם תקשיבו לקטעי הסולו שמנגנים Steve Howe או Steve Hackett או Robert Fripp ולו גם הקטעים שאין בהם, לכאורה, קור-טוב של וירטואוזיות, ותתייחסו אליהם כחלק ממרקם של יצירה, תבינו עד כמה רוב המופיעים ברשימה אינם מתקרבים לקרסוליים של הגיטריסטים החסרים בה. רשימה של קטעי סולו בלי Firth of fifth של Genesis עם הנגינה השמיימית של Steve Hackett היא רשימה מגוכחת בעיני, שממשיכה את היחס ללהקות הרוק הסימפוני שכל-כך מאפיין את מבקרי מוסיקת הרוק לדורותיהם. רשימה שIan Akkerman הענק מ Focus או Gary Moore מ Thin Lizy או Alan Holdsworth מכמה הרכבים או Steve Morse מ Dixie Dregs או Robin Trower או Alvin Lee או הרבה שהם דווקא אינם "פרוגיים" היא רשימה מבישה. ואני אומר כן גדול לתחרות סולואים כאן. מעניין אם גם כאן תבנה רשימה דומה. יקי