../images/Emo168.gifכמה מהסולואים האהובים עליי
אולי באמת אני אכתוב אחר כך יותר מסודר איזה סיקור על סולו נבחר, אבל הנה מה שעולה לי לראש עכשיו: Wole Lotta Love-Jimmy Page+Bonzo הדיאלוג העוצמתי שלהם במעבר בין החלק הראשון לשני של השיר, היכה אותי כל כך חזק כשנחשפתי לזה בפעם הראשונה, שזה השאיר אותי בהלם דיי הרבה זמן. גרם לי להרגיש שזה הרוק בצורתו החזקה ביותר Highway Starr-Richie Blackmore מעבר לזה שזה סולו שובר שיאים לכל דבר, ובכלל אין צורך להרחיב, יש לי מרכיבים סנטימנטליים הקשורים בו, מהסיבה הפשוטה שזמזומו בזמן הטסט שלי לנהיגה, לפני איזה שנתיים וחצי, גרם לי קצת לצאת מהלחץ שהייתי בו ולעבור את הטסט בהצלחה

I'm Going Down-Freddy King קורע את המיתרים, בצורה הכי מרגשת שיכולה להיות, צליל כל כך תוקפני וטהור..חייתי ממש, בין גיבורי הגיטרה האהובים עליי ביותר, יותר מבי בי ואלברט. לאנשים כמו אריק קלפטון למשל, יש חוב מאד גדול לפרדי על סגנון נגינתם וההשפעה הרבה

I Love Lucy-ALbert King דיברתי עליו וגם הוא ממש עושה לי את זה כאן ברומן שלו עם לוסי הגיטרה האהובה עליו, כל תו נשמע כאילו הוא פוצח בצורה אינדיבידואלית מהבטן שלו. Sympathy For the Devil- Keith Rechards כבר ציינו את זה פה אני יודע, אבל גם אני חושב שמדובר פה במשהו שאין לפסוח עליו. כל כך הרבה רגש, וואו! זה מה שעלה לי לראש עכשיו
