*חפירה מטורפת* כתבתי הודעה עצומה והיא נמחקה לי. לצערי אני אפילו לא יכולה להאשים בכך את תפוז, אז באסה, אבל שיהיה. אנחנו רואות את הסדרה הזאת בצורה ממש ממש הפוכה. נתחיל עם בלייר – בבסיס שלה בלייר לחלוטין לא השתנתה. היא נשארה קונטרול פריק מפונקת שחושבת שמגיע לה הכל והיא תעשה כל מה שצריך כדי להשיג את זה לעצמה ולמי שהיא חושבת שצריך לקבל את זה. זה עושה אותה במובן מסוים אישה די חזקה, כי היא לא נותנת לאף אחד לדרוך עליה. אבל כן, מערכת היחסים שלה עם צ'אק שברה אותה באיזשהו מובן. וכן, הוא היחיד שאי פעם דרך עליה בסדרה והיא עדיין רוצה להיות איתו. אז כן, פה היא לא אשת ברזל, אבל עם רגשות קשה להתווכח. ובלייר מעולם לא הייתה בנאדם שמתבכיין על דברים. מלבד צ'אק, שהיחסים הטוטאליים שלה איתו גרמו לכך שהיא תהיה חייבת להיפתח על זה למישהו ולדבר, והשבר מכך שהיא ידעה שהם צריכים להיות ביחד אבל ידעה שזה גם התזמון הלא נכון, היה יותר מדי להתמודד איתו לבד. בלייר אף פעם לא דיברה על הרגשות שלה, תמיד ידעה ללבוש פרצוף יפה ולומר את מה שנכון או מתאים לה להגיד (ע"ע כל החצי הראשון של העונה הראשונה, כשהיא העמידה פנים שהיא וסרינה חברות הכי טובות כשמאחוריה הגב היא הייתה לגמרי פגועה מהעזיבה הפתאומית של סרינה), אף פעם לא באמת את מה שהיא מרגישה. היא אף פעם לא הודתה בפני אף אחד על הידידות שלה עם דן, בקושי בפניו, והיא דאגה לצפות את זה בהרבה הערות על כך שהוא לא ברמה שלה, ושזה מזלו שהיא בחיים שלו. במובן הזה זה דווקא היה מוזר אם פתאום בלייר הייתה כולה "אוו, מה אני הולכת לעשות? הריון! אמג! אני רוצה תינוק או לא?! בלה בלה בלה". בלייר מבינה שההתבכיינות הזאת מיותרת ושההחלטה תתקבל בהתאם לסיטואציה שבה היא נמצאת, כי ככה בלייר מאז ומעולם קיבלה החלטות. היא ניצלה את הידע שלה בשביל לקבל החלטות שיקדמו אותה הכי הרבה. ובמקום מסוים, גם את ההחלטה הזאת. ובלייר מעולם לא אמרה שצ'אק הוא הגבר המושלם. להפך, אם היא אי פעם ציינה אדם עם יותר מגרעות בסדרה אהיה מופתעת. אבל הוא כן מושלם
בשבילה. צ'אק ובלייר חושבים כל כך באותה הדרך, שזה שהיוצרים עשו אותם ביחד אולי התחיל כגחמה אבל התברר כאחד הרעיונות היותר טובים שהיו להם. לגבי צ'אק – את האהבה שלי אליו אפשר וצריך לחלק לשניים. חלק אחד זה הציניות והוויב המרוחק שלו, שאין להם אח ורע בסדרה, חוץ מבלייר כמובן, מה שרק מדגיש את ההתאמה שלהם אחד לשנייה. וזה לחלוטין לא קשור לעובדה שברור לי שצ'אק הוא לא בנאדם שהייתי רוצה להיות מעורבת רגשית איתו, בשום דרך שהיא. ויש לי הרבה ביקורת כלפי הדמות שלו, שלא תטעי, אבל יש לי גם הרבה הערכה כלפיה. מה שמביא אותי לחלק השני של האהבה של לצ'אק. וזה השינוי שחל בו. ואת יכולה לומר עד 100 שאת לא רואה את זה, אבל בעיני זה אחד הדברים הברורים ביותר שקרו בסדרה. ואני לא מדברת על אירועי הצדקה שהוא מארגן והכסף שהוא תורם והכלבלבים חסרי הישע שהוא מאמץ. אני מדברת על הבנאדם. והדרך הכי טובה לראות את זה היא דרך היחסים שלו עם לילי, שרק מהם אפשר לראות כמה הוא השתנה. בתחילת הסדרה, עונה וחצי הראשונות, צ'אק היה אדם בלתי נסבל. לא הייתה לו הערכה לשום דבר, חומרי או רוחני, גישה שמתאימה לילד שגדל עם כל דבר חומרי שהוא ביקש, אבל לא קיבל אהבה. בתקופה הזאת צ'אק התייחס לכולם, כולל לעצמו, בעיקר לנשים, ובפרט ללילי, בבוז גלוי, חוסר הערכה, זלזול קשה והתנשאות. צ'אק ראה בלילי trophy wife של בארט ובה gold digger שלא שווה ולו שנייה מתשומת הלב שלו. והזלזול הזה הפך לכעס מאוד עמוק אחרי שבארט מת. אבל אז הוא התחלף בהערכה, כשבפעם הראשונה בחיים שלו, שוב למעט עם בלייר, הוא ניסה להרחיק מעליו מישהו שפשוט סרב לוותר עליו. ובפרק האחרון, הוא ולילי מדברים בפתיחות, באהבה ובהערכה זה לזו. הוא מדבר אליה כשווה אליו, ואפילו כמבוגר שאפשר ללמוד ממנו. צ'אק ממש נשען על לילי ועל העוגן שהיא מהווה בחיים שלו. מתי בדיוק צ'אק של עונה 1-2 היה עושה את זה? וגם עניין הפסיכולוג – צ'אק מעולם לא חשף את עצמו לנפש חיה בעולם, ושמר את כל הקלפים שלו לעצמו. עכשיו צ'אק הולך לפסיכולוג ומדבר על מה שהוא חושב ומרגיש וחושף את הנפש שלו לא סתם כלפי אדם כלשהו, אלא זר מוחלט. זו רמת אמון במין האנושי שלצ'אק הישן מעולם לא הייתה. ופה טמון השינוי שלו. וזה מה שעושה אותו הדמות הכי עגולה בסדרה בעיני. והכי יפה. דווקא סרינה עוברת בעיניי רגרסיה. סרינה התחילה את הסדרה עם דף חדש, והיחסים שלה עם דן עשו לה ממש טוב, והיא נראתה כמו בנאדם ממש טוב. מרגע שהם נגמרו היא תקועה באותו מקום ובהעמדת פנים של שינוי. היא יוצאת עם גברים, כאלה שלא מתאימים לה, וזה נגמר רע. היא נשברת כל פעם מחדש. היא עדיין לא מתרגלת לזה שדברים לא באים בקלות בחיים ושמערכות יחסים, מכל סוג, דורשות אחזקה והשקעה. וכמובן הצביעות המוחלטת שלה לגבי גוסיפ גירל. מצד אחד היא יודעת לבקר את זה שהיא הורסת חיים מאוד בקלות. מצד שני מאות מהטיפים שגוסיפ גירל קיבלה - היא זו ששלחה. היא מזינה את העולם הזה ואח"כ היא מתרעמת על כך שהוא מתעניין בה. קצת כמו קריסטין סטיוארט. את לא יכולה לבוא ולהתלונן על היד שמאכילה אותך. עשית בחירה כלשהי, לכי איתה עד הסוף, ותפסיקי להתבכיין שהדרך שלה היא לא בדיוק בתנאים שהכי נוחים לך. אבל בקטע הזה כן, אין ספק שאין מקום למערכת יחסים מחודשת בינה לבין דן. זה מוצה וזה לא צריך לחזור.