רגע, גם אני יהודי עם פרקטיס?
אוי אוי אוי, כל היום הייתי עסוק בלקרוא על הרב (מיל.) מרדכי גפני ופועלו הרוחני, ולא שמתי לב שהשאלה שלי התפתחה והשתרשרה. כאשר אני עושה מספיק מדיטציה, אני מבחין שכל זהות היא התנשאות. "אני בודהיסט", "אני אתאיסט", "אני פמיניסט". אבל "אני יהודי" הולך צעד אחד קדימה: בדרך כלל זה לא נגמר בשתי מילים, אלא במשפט שלם כמו - "אני יהודי, וגם אתה יהודי (אפילו אם אתה לא מכיר בכך. מספיק שאני יודע את האמת עליך), והנשמה שלך באה מניצוץ כל כך מיוחד, ואתה בגילגול 28ד' ועוד שניה גומר, ולמרות שאתה כזה נשמה אדירה אתה פשוט לא תופס את זה, כי החכמה היהודית היא באמת הכי נשגבת, והסיכוי שנבין אותה הוא אפסי. אז שב בשקט בור קטן, ותן לי להלל ולשבח אותך על פי תפיסתי (שהיא האמת). אוהב אותך, אח שלי. צו פיוס". החלטתי להפוך את היוצרות. "אני, קרמבול בן קרמבו, בן שבט זולו, אומר לכם היושבים בציון - אתם בכלל בני זולו. נשמות שחורות וגדולות (שעוד מעט גומרות). כפי שאמרו חכמי השבט הגאונים שלנו לפני שנים (ובאמת שאין יותר חכמים מהם) אתם בני נשרים. לא משנה אם אתם חושבים שאתם יהודים, אתם תתעוררו בקרוב ותבינו שאתם בעצם נשרים כאלה. ובאמת שאני לא מתנשא!!! ההיפך! אני בן זולו קטן (אבל עם כזה גדול). צו מיאוס". תודה על ההקשבה.