דרמקס ושנטידווה, לא הבנתם
קודם נעמיד כמה דברים על דיוקם: הרב קוק וענקי רוח יהודיים נוספים מדברים בשפה מורכבת מלאת ניואנסים שבתור יהודים חילוניים יש לנו קושי רב להעריך או להבין. תחשבו כמה זמן אתם לומדים את השפה והסתעפויות התורה הבודהיסטית ואיך זה נשמע לכם כשמגיע איזה יהודי טוב ומבהיר את שטחיות תפיסתו בהצהרות עליה. כדאי לשמור בצד כהקשר למגבלות הדיון- להלן: ההבדל התרבותי. הרב קוק חקר והעמיק והפליא בעניין סגולת כנסת ישראל. היו לזה יישומים חברתיים ופוליטיים. אני מקווה שישמע קולם של אלה המבארים את דבריו מתוך ראייה קבלית. להלן: ההבדל התפיסתי, או רובד המציאות אליה אתם רוצים להתייחס. לבדוק את רגשי הנחיתות (או באופן כללי- כל פני הגאווה והקנאה). הכוונה שלי היתה קונקרטית למדי, יש לנו הר של מטענים מיותרים שצריך לזהות ולשחרר לפני שהאוזניים יהיו מספיק נקיות לשמוע. זה הוט ספוט קרמטי שמאוד קשה לשמור בו על ראייה צלולה. להלן: בשפתכם, זהו ההבדל האיכותי. -- ההבדל האיכותי אליו מתייחס הרב קוק הוא נשמתי. הוא מדבר על פוטנציאל ההתקשרות בין נשמת ישראל לאלוקות. אני תוהה אם מתוך תפיסת עולמכם אתם בכלל מקבלים את קיומה של הנשמה והאלוהים, ואם לא- איזה סוג דיון אתם מצפים להגיע אליו. ההתנשאות היהודית, לעניות דעתי, אינה שמורה לדתיים והיא תיקון גדול של כולנו בהבאת הכוח אל הפועל. מה שאמרתי לגבי רגשי נחיתות בא לכוון לכך, שכל עוד איננו מקושרים, מחוברים, מרגישים ויודעים את הכוח, נותר לנו לברר בכנות את הפועל והפעילות. אפשר גם לעבוד לשני הכיוונים בו זמנית. בתור יהודים שעושים פרקטיס רוחני שאינו ממקור יהודי- אם תבדקו תראו שיש מספיק עבודה בקרבכם פנימה לפני שתוכלו לערוך דיאלוג פורה ומפתח עם חוכמת המסורת היהודית וגאוניה. אינשאללה במהרה בימינו, אמן אם תסלחו לי, אני צריכה להמשיך ליום עבודה עמוס אז תהנו בדיון בלעדי, לזמן מה.