הכניסה והיציאה משכונת 'הרכבות' או לחילופין 'הבלוקים'... אופינה
במכולת של העירקי... שבחלקה היתה בתוך מבנה רעועורובו מחוץ למבנה...
וכך היה שהיו מגיעים מהפיקוח היו חברה של בריוני השכונה נשבעים בפני הפקחים שאם יעזו
ליגוע בעירקי ובחנותו... הם ישברו לט את העצמות ככה... מראים לנ"ל שרועד מפחד וממהר
להיסתלק להתלונן אצל הבוס במשרדע המועצה המקומית... או להיתפטר... שידוע היה בשכונע
שבאו איזה חמש עשרה שוטרים ופקחים להרוס את המבנה המסוכן...
באו מולם כמה מהבריונים השכונתיים... פרקו את המפרקים במכות קשות שהשאירו
באנשי החוק יותר מאשר סימנים...
ומה לביריונים של השכונה וכזו אהבה לעירקי???
ממתי המרקואים והטריפוליטאים אוהבים כ"כ את העירקי וב"ב...???
אז נתחיל בכך שהיו פה הרבה יותר אינטרסים מאשר אהבה או סימפטיה...
פשוט העירקי היה רושם.
היתה לו מחברת ישנה שבא היה מוחק ורושם וכותב ומוחק... הכל לפי הצרכים...
אבל העניין בכך שהיה רושם...
שגם אם ננסה להגיד על ה'חבר'ה' דברים לא יפים וכו'. מפעם לפעם
העירקי היה מקבל לפחות חלק מחוב...
ובעיקר... עובדה שמעולם מעולם לאחשב לרגע ליסגור את העסקים למרות
האוכלוסיה הקשה... ובכלל איש מצד שני של הכביש לא היה מראה את פרצופו
או פרצופה הלבנבן אצל העירקי... מכולת לעניים.
ומה עניין העירקי לסברס בקיץ?
חחחחחח... העירקי הפך לביזנסמן של השכונה... ולמי היה אופניים ועגלה מותאמת להביא כמויות
מסחריות של סברס, שכידוע ניתן היה לכל אחת ואחד לצאת ולהביא כמות סברס ביתית... רק
שלשם כך היה צריך לצאת בין 03.30 ולא יאוחר מהשעה 04.00 בכדי לא ליתפוס בגוף מיליוני קוצים...
אה שצריך מקום גדול לקרר את הפרי, אז את הג'וב לק לעצמו בנו של העירקי... שהיה יוצא ,
קוטף עם פחית מחוברת במסמר למקל של מטאטא, מעמיס וחוזר למכולת עמוס בפרי בשל שהיה
מעדיף להשאיר את החלב בחוץ לשעתיים שלוש - לתת לסברס זמן להתקרר שהמכירה היתה טובה לפי
מידת קור הפרי...
היה עובר וצועק 'סברס קר סברס קר'... והנשים יוצאות עם קערות ומזמינות מהפרי המתוק...
ואני? יושבת בבלקון... מביטה במסחר שמתנהל... עד שהיה מסמן לי לבוא והיינו זוללים כל אחד שני סברס...
קר בזה אחר זה... 'מה איכפת לי ' הוא היה אומר לי בזמן הזלילה... 'עלות המוצר אפס'... ואני? אז?
מה איכפת לי מה אמר...