נתפס לי הגב...

tookmy

New member
נתפס לי הגב...

בקושי יכולה לזוז... על איזו שיטה הייתם ממליצים לי ולמה? (אל תדאגו כבר התחלתי לטפל ואני יודעת שלכל אחד כאן יש מה להגיד על השיטה שלו וזה מה שמעניין אותי בעצם). מה הייתי מציעים ברמה המיידית נגד כאבים? תוך כמה זמן /טיפולים אפשר להרגיש שיפור, בהתחשב שזה "מצב חירום"? (וגם ילדה בת שנתיים בבית, שבינתיים מקבלת את המצב מדהים והולכת עם סבתא ברצון, ובכל זאת לא לעולם חוסן)...
 

שמש א

New member
המתכון שלי...

ברמה האקוטית... מקלחת חמה למקום. דיקור של GV 26 ועושה תנועות אגן בעמידת שש (אפשר א"כ עוד נק' בינהן BL 40). מסג' מלטף עם שמן פוסימון ולקינוח כוסות רוח. תרגישי טוב!!!
 

freearth10

New member
בעבר סיפרת על תמציות

שעזרו לך מאוד, אז אולי כדאי להתחיל שם. אם דמיון מודרך זה משהו שאת מתחברת אליו - ניתן בעזרתו אולי לשחרר את הכאב. איזה חלק מהגב נתפס? מה היתה הסיטואציה? האם קדם לה משהו שאת יכולה להצביע עליו?
מאיה
 

tookmy

New member
החלק שנתפס

צד שמאל באמצע, החלק התחתון של השכמה, מקרים לעוד מקומות. הקטע שביום רביעי הייתי עם בתי אצל חברה ודיברנו על משהו וסיכמנו שאני צריכה לטפל בעצמי, בכלל לא כאב לי הגב, דיברנו על מותשות מסוגים אחרים. עוד באותו ערב התקשרתי למכרה שטיפלה בי בדיקור בעבר ואנחנו מאז בקשר לעיתים רחוקות- היא לא היתה ולא חזרה אלי למחרת. למחרת כבר קמתי תפוסה, שזה יום חמישי, אבל המצב היה עדיין סביר (קמתי בבוקר, לקחתי את פספוסה לגן ודי נחתי כל היום כי היה לי יום חופשי וביליתי חלק ממנו במיטה וחלק עם רגליים בקערת מים חמימים...) הבוקר זה כבר ממש החמיר, ככה שהתקשרתי דחוף לרופאה שעושה דיקור ובאה הביתה (טיפלה באמא שלי בזמנו) ובצהריים היתה אצלי, דקרה, עשתה מוקסה. אמרה לי לשכב שעתיים אחרי הטיפול. בינתיים קמתי עם יותר כאב מאשר קודם. מה קרה בלילה שבין רביעי לחמישי? שני לילות קודם התחלתי לגמול את בתי מהנקת אמצע הלילה. הסברתי לה שהיא תינק בבוקר ולא באמצע הלילה. היו שני לילות בהם ההסבר הספיק והיא לא ביקשה בלילה (למרות שהתעוררה לשירותים). מתוך הכרות עם החומר ידעתי שהשקט הוא זמני ואכן לילה בין רביעי לחמישי היא ביקשה לינוק בלילה ומאד בכתה כשלא קיבלה את מבוקשה. זה ברמה הרגשית- לקח לה לא מעט זמן להירגע ולהירדם, למרות שהייתי מאד מוכנה לסיטואציה ומאד רגועה היה לא פשוט. ברמה הפיזית הפשוטה- מכל מיני סיבות היא ישה שוב במיטה איתי כרגע ולפני שהתעוררה הלכתי לישון במיטה, היא ישנה לרוחב אז אני די התכווצתי לי בפינה אחרת של המיטה, לרוחב ודי מקופלת, עד שהתעוררה עם הבקשה לינוק וכו'. לא זוכרת אם כבר הרגשתי תפוסה ואולי איך שהחזקתי לה את הידיים עד שנרדמה- כי לא בטוח ששכבתי בצורה נינוחה והיה לי חשוב שהיא תרגיש שלא נטשתי אותה... תמציות- עזרו לבתי מאד, לא לי... בבוקר תהיתי אם הומיאופתיה תעזור במקרה כזה ברמה המיידית, אבל בסוף התקשרתי למדקרת כי היה הכי נגיש וידעתי שיש סיכוי שהיא תגיע אלי עוד היום וככה היה.
 
דיקור בנקודות קצה

תבדקי איזה מרידיאן זה (ממה שאת מתארת יכול להיות מעי דק או כיס מרה). דיקור בנקודת הקצה עשוי לעזור מאוד וברמה המיידית. אפשר גם בלי מחט, עם הציפורן, אבל זה מאוד מאוד כואב. את יכולה לעשות תרגיל הרפיה שבו את מדמיינת את אותו המרידיאן ומרגישה אותו, נקודה אחר נקודה, מההתחלה ועד סופו. חוץ מזה אני מצטרפת לכל מה ששמש כתבה.
 

freearth10

New member
אני יודעת שאת לא אוהבת

כשאני מנסה לקרוא בין השורות, אז אני מציעה לך לקרא את מה שכתבת ולחוות את התיאור ולנסות לשחרר אותו. נראה לי שהמטפלת ידעה שהטיפול יהיה קשה ולכן אמרה לך לנוח אחריו. לא מכירה טיפולים בדיקור, אבל ברפלקסולוגיה ושיאצו לפעמים מייד לאחר הטיפול יש החמרה ואחריו הקלה גדולה. לא הייתי מתחילה עכשיו עוד טיפול. אולי כדאי שתתקשרי אליה?
מאיה
 

tookmy

New member
דיברתי איתה עוד קודם

והיא אכן אמרה שאולי יש תגובה לטיפול. בינתיים לחמם את המקום. הכי עזר לי עכשיו ששכבתי חצי שעה על כרית כוסת חמימה (הדבר היחיד שבשבילו הייתי שוקלת הכנסת מיקרו הביתה, אין לי מיקרוגל, אבל הצלחתי לחמם את הכרית, בשביל מה יש שכנים
) אני אמרתי שאני לא אוהבת שאת מנסה לקרוא בין השורות? לא זכור לי. אולי פרשנות מסויימת לא נראתה לי אבל זה דווקא משחק נחמד בעייני, מתאים טוב, לא מתאים גם סבבה. את מוזמנת לפרשן אם משהו עולה לך, אבל לא חייבת אם לא מתאים. בכל אופן שכתי לספר עוד פרט. ביום רביעי בבוקר, הלכנו לחברה שלי. כשהתקשרנו בשער הישוב היא אמרה לי שהיא בדיוק בדרך הולכת עם הילדים (ותינוק במנשא) לקצה הרחוב להחזיר אחד מהילדים הביתה או משהו כזה. אם אני רוצה שנבוא ואם לא נחכה בבית שלהם. כמובן שהתכוונה עם המכונית. אני חניתי ליד הבית שלה וראית שהמשך הרחוב בבניה, משאיות דחפורים עניינים. בכל מקרה חשבתי לעצמי שהנה הזדמנות להזיז קצת את התחת הרזה אך הפדלעי שלי (בדיוק חשבתי לעצמי במסגרת השבוע האחרון עם המחשבות על לטפל בגוף גם על זה שצריכה להזיז אותו טיפה יותר לחזור ללכת יותר ברגל וכו') והתחלתי ללכת לכיוונה, רק מה? יש לי ילדה בת שנתיים. שהיה לי ברור עוד לפני שהתחלתי שהיא לא תרצה ללכת אפילו מטר, לא שתתעייף, אלא שחלק מהדיל זה ללכת איתה על הידיים. לא היה לי באוטו אף מנשא כי כבר מזמן לא השתמשתי באף אחד מהם מכל מיני סיבות. בקיצור, עם ילדה על המותן (בצד שנתפס, איך לא) יצאתי לצעדה בעקבות חברתי. גם כשחזרנו- אותו דבר. לא מרחק נוראי ובכל זאת... בבית אני פשוט מצטיידת בעגלה. הילדה שלי הרבה על הידיים (מזל ששוקלת כמו בת שנה מינוס) אבל כשיוצאים לצעוד אני מצטיידת בעגלה...
 

freearth10

New member
התכווצתי לי בפינה...

האם זה מה שאת מרגישה בתקופה האחרונה ולכן מרגישה כל כך מותשת? יש לי תחושה שאת מנסה עכשיו לשים גבול בין tookmy האדם וtookmy האמא. וזה תהליך כואב, לשני הצדדים. היא הביעה את צער הפרידה בבכי ואת- בכאב בצד השמאלי שהוא הצד... האמהי. עדיין יונקת באמצע הלילה? ושוקלת כל כך מעט. איך היא אוכלת במשך היום? אולי כדאי לטפל בתזונה שלה? איך הקשר שלך עם אמא שלך? לפעמים כשעושים תהליך של פיוס עם אמא זה יכול מאוד לעזור באזון הענקה בקשר אל הבן/בת. וכמו שאת כבר אמרת, אם משהו מכל מה שאמרתי מתאים לך - קחי אותו ואם לא פשוט זרקי לפח.
מאיה
 

tookmy

New member
הדבר שאני הכי מתחברת אליו מבין

מה שכתבת הוא הניסיון לשים גבול בין האדם והאמא, תהליך לא פשוט. לקטנה יש סיבות משלה למה היא שוקלת כל כך מעט וכו', מטופלות, ישנות, ידועות, כולל תשומת לב לתזונה שלה בכל מיני רמות. הקשר שלי עם אמא שלי מצויין בדרך כלל. סלחתי מזמן על משקעים מהעבר והיא סבתא מדהימה שזה המון, היא בכלל אישה מופלאה מהרבה בחינות. הלילה בתי ישנה איתה לראשונה, פשוט מפני שלא עמדתי באתגרים שהבת הציבה לי באמצע הלילה... אין לי ספק שברמה הפיזית, המסע של הסחיבה על הידיים גם לא בדיוק הועיל לי, ברור שיש כאן גם פן רגשי.
 

freearth10

New member
מצד אחד

יש לי המון הערכה אליך ובכלל לא קולטת איך את יכולה לתפקד לאחר ששנתיים, יום יום ללא הפסקה מופסקת לך שנת הלילה, אותה מכתיבה הבת. מצד שני נראה לי שזה צורך שלה ועדיף לספק את הצורך הזה בדרך אחרת, כך ששתיכן תוכלו לחיות חיים שלמים יותר. האם את באמת רוצה לשים גבול בין האדם שאת לבין האמא שאת?
מאיה
 

tookmy

New member
אולי לא גבול

אבל בהחלט לקחת יותר מקום לעצמי. לגבי הצורך שלה- אני מכירה כאלה שלא הפסיקו את הילד מלינוק בלילה וזה קרה לבד בגיל 3 וכאלה שזה לא קרה בכלל גם בגיל 4. אני מבחינתי, מיציתי. גם ככה שנת הלילה שלי מופסקת כי היא מתעוררת לעשות פיפי- היא מבקשת לשתות מים לפני השינה ואני לא מונעת, כי איך אמנע ממנה מים אם היא צמאה? מכל מיני סיבות החלטתי לגמול מהנקת לילה בידיעה שאולי נמשיך לקום ואולי זה יקח כמה ימים עד שהיא תקבל את המצב החדש. בכל מקרה אני כבר לא יכולה כל הזמן "לסחוב אותה על הגב" כנראה, עובדה. יש לי ילדה שקשה לה מאד מאד עם שינויים ומאד נאחזת במוכר והידוע, ידעתי שאני נכנסת לימים לא פשוטים רגשית אבל לא תכננתי שגם ייתפס לי הגב באמצע, להיפך, חשבתי שביום אקח אותה יותר על הידיים, אתן לה יותר תשומת לב וכו', מסתבר שהגוף שלי חושב אחרת. בינתיים נראה דווקא שהגוף שלי צודק, אולי טוב שאנחנו קצת משחררות זו את זו, מסתבר שהיא יודעת להסתדר נהדר גם בלעדיי. לא לגמרי, כמובן, אבל יותר מהרגיל.
 

freearth10

New member
חיוך (ו../images/Emo24.gif) אחד ענק

כן, לקחת יותר מקום לעצמך - זה גם לקחת את עצמך בידיים וזה אולי מה שהגוף משדר שהידיים שלך הם לא רק בשבילה, אלא גם בשבילך. מה עם הכאב ,פחת קצת?
מאיה
 

tookmy

New member
הרבה יותר טוב

בבוקר עוד היה די קשה, אבל קמתי ממנוחת צהריים כמעט חדשה. עוד כואב ואני לא מתאמצת, לא מרימה ולא מתכופפת, אבל הרבה יותר טוב וקל לזוז.
 

tookmy

New member
שאלה באותו עניין- טיפול לגב

אז אתמול היתה אצלי רופאה מדקרת. היא כזו שבאה הביתה במצבי חירום. שני דברים הפריעו לי: אחד היא עשתה לי מוקסה ובטעות עשתה לי גם כוויה. היא התנצלה מאד (שמתי אלוורה, זה כבר יותר טוב) אבל אני תוהה.... דבר שני, היא כזו שאכן באה לבתים ומטפלת חירום, מהר. אין תשאול, בי טיפלה בישיבה (באמא שלי בזמנו בשכיבה) אני תוהה אם גם במצב שהוא לא חירום היא מטפלת ככה בלי לשאול כלום, בלי להסתכל על דופק, לשון וכו'. נקודתי. באופן אישי אני לא אוהבת מטפלים כאלה. באופן מעשי אני מרגישה יותר טוב נקודתית ותוהה אם להזמין אותה גם מחר או אולי כן מחר ואחר כך לפנות למישהו/משהו אחר שיטפל לא רק נקודתית. מה ניסיונכם בנושא אומר? איך אתם עובדים עם מצבי חירום?
 
אהממ

לא יודעת מה לומר לך. כוויה ממוקסה זו תאונה שיכולה לקרות, ויש אומרים שזו תאונה מבורכת שכן כך הנקודה ממשיכה לעבוד. אבל טיפול בלי לקחת דופק זה דבר שאני לא במיוחד תומכת בו. למרות זאת אני יודעת שיש מטפלים שנחשבים מעולים שרואים את הבעיה ומאבחנים אותה באופן אחר. חושים אחרים, או לא יודעת למה. משהו שלי קשה להבין, אבל אני מכבדת. במצבי חירום אני לא שואלת הרבה שאלות. שואלת רק לגבי המצב האקוטי ובודקת את הדופק. באופן אישי אני לא אוהבת לדקור בישיבה ויצא לי לעשות זאת פעמים בודדות. שמעתי על מספיק מקרים שבהם מטופל התעלף בטיפול בשכיבה, ונראה לי שעדיף להימנע מכך. אבל יש המון מטפלים שדוקרים בישיבה, כי יש נקודות שהרבה יותר קל להגיע אליהן ככה. אני הייתי עושה כמה דברים: 1. שואלת את עצמי מה התחושות שלי לגבי אותה מטפלת. זה הדבר שנראה לי הכי חשוב. 2. שואלת אותה על דרכי האבחון שלה, מבקשת הסבר לגבי האופן שבה היא עובדת. שואלת גם האם טיפול ממושך נעשה באופן אחר. 3. שואלת את עצמי שוב אם עמוק בפנים אני סומכת עליה. שמחה שאת מרגישה יותר טוב. עקבתי אחרי הדיון שלך עם מאיה, וגם לי היתה תחושה שמשהו בך רוצה לשנות כמה דברים. הרבה פעמים כשאנחנו זקוקים למנוחה ולשינויים אבל קשה לנו לעשות אותם, הגוף שלנו מחליט במקומנו ומציב עובדות על פני השטח. מאחלת לך שתרגישו טוב, ושתתחיל אצלכם תקופה של רגיעה, הנאה והשקעה בעצמכם.
 

tookmy

New member
תודה על התגובה המושקעת

המטפלת הנ"ל היא רופאה שעובדת כרופאת משפחה בקופ"ח, מה שבאופן מיידי עושה אותה לפחות אמינה בעייני
מצד שני, היא מאד עזרה לאמא שלי בזמנו.היא מטפלת רק בבתים של אנשים, אין לה קליניקה, היא עושה זאת מחוץ לשעות עבודתה כרופאה. דודה שלי שלחה לי רייקי היום, היא אמרה שתשלח בצהריים ואכן קמתי משנ"צ במצב אחר. אולי אני צריכה ללמוד להסתפק גם בטיפול בלי הרבה הסברים ושאלות, כבר קרה שהסבירו לי הרבה הסברים מאד מספקים וכלום לא זז... תודה על האיחולים ובכלל- למדתי הרבה מתשובתך. תוך כדי כתיבה עשיתי חושבים. רציתי לכתוב שחשוב לי לצאת מהבית ולהיות בטיפול בקליניקה, עם זמן ראוי ואוירה וכו' ופתאום עלה בדעתי שבעצם בכל פעם שהלכתי לטיפול מחוץ לבית זה כלל הכנות, להשאיר אוכל לילדה, לדאוג שישמרו עליה- אבא שלה או בייביסיטר או מישהו, לנסוע וכו', ובסוף הייתי חוזרת הביתה ממוטטת מטיפול ולא יכולה לנוח כי נעדרתי לכמה שעות והמושכות עברו לידי . פתאום חשבתי שאולי הדרך שלי לנוח זה טיפול טיפה יותר ממושך עם אחת כזו שבאה אלי הביתה נעלמת תוך שניות, שולחת אותי למיטה לשעתיים בשניה שהסתיים הטיפול ו- שאני נשארת בסביבה שלי בלי להתחיל עם שמיניות באויר כדי לאפשר לעצמי ללכת. בעצם, ללמוד לטפל ובעצמי ולנוח גם בבית, בלי לזוז מילימטר וכשהבת שלי בסביבה או בטיול לא רחוק, מקסימום בבריכה. אלו המחשבות שעלו לי עם הכתיבה, לא יודעת אם זה מה שיעבוד בשבילי, אבל אולי אנסה, נראה.
 
זה טוב להתחיל טיפול

לפעמים אנחנו מוצאים המון הסברים למה לא להתחיל טיפול, כי זה דורש התארגנויות וקשה, אבל זה גם דורש מאיתנו להתעמק בעצמנו, מה שלא תמיד קל. ואני יודעת איך זה שרוצים להבין הכל, במיוחד כשאנחנו עוסקים בתחום... לפעמים כל מה שצריך זה לשאול. ולפעמים צריך לתת יותר אמון. למרות שאני במצב שונה משלך ואין לי ילדים, אני מבינה טוב מאוד את מה שכתבת. מקווה שבאמת מצאת את המטפלת הכי טובה עבורך לתקופה הזו, ושיהיה טיפול מוצלח.
 
למעלה