זה הרבה יותר עמוק מזה
זה בעצם מאבק על מהות. מה שמוזר לי שדווקא נשים ישראליות שהממסד הדתי קובע את הזכויות שלכן כנשים (בית דין רבני הוא הקובע בענייני גט בישראל, לכל מי שמוגדר כיהודי) מתנגדות למאבק של נשים לזכויות האישה בפאן הדתי. כחילונית מושבעת זה חסר משמעות בעינייך כי דת זה משהו של הדתיים, לך אין נגיעה בכך. אבל זה לא נכון. הדתיים שולטים בכל פולחני החיים בישראל של היום - חתונה, גרושין ומוות. כרפורמית, שבהרבה דברים תראי אותי כחילונית מושבעת, חוץ מדבר אחד: אני נהנית מלחוות את היהדות. השתחררתי מכבלי הממסד הדתי. עונג שבת בשבילי זה לנסוע לטייל ולעשות הייקינג, לא ללמוד תורה (אם כי אני יכולה להנות גם מלמוד תורה). מה שקשה לי להבין בישראל זה חוסר ההבנה של החילוניים שבכך שהם שותקים לדתיים בדברים הקטנים הם מפסידים את הדברים ששולטים להם בחיים (שוב חתונה, גרושין, מוות). זו הרגשה מעצימה ביותר להתפלל כאישה עם טלית, לראות את הבת שלי עושה בת מצווה עם עלייה לתורה, עם טלית, כשאני עומדת לידה ומקבלת את העלייה של כבוד יחד עם בעלי, במקום לצפות במאורע כזה מאיזה מרפסת רחוקה או מאחורי וילון. אני רק יכולה לנחש איך נשות הכותל מרגישות בתפילתן. אם היית חילונית מושבעת במקום אחר מלבד ישראל, כל הנושא לא היה נוגע לך. אני יודעת שהרבה מהחברות שלי פה היו ממש מתקוממות אם הייתי מספרת להן מה קרה שם. יש לי חברה שהיא חזנית, ואחת הסיבות שהיא לא רוצה להגיע לישראל זה היחס לנשים. זה לא רק נושא של ציבור קטן, ואני חושבת שבבקור הבא שלי בישראל אני בהחלט אצטרף אליהן. אני מקווה שהרבה נשים תקחנה את הספור הזה ותעשנה מעשה. הגיע הזמן לבטל את השליטה של הרבנות הראשית בכל מה שקורה בענייני דת בישראל. תחשבי על זה יותר כעל נושא אוטובוסים בשבת.