נשואה לאספרגר
לפני שנה לערך התגלה כי לבעלי יש תסומנת אספרגר, הרגשתי שהשמים נופלים עליי, מאד קשה לי שהחינוך לשני ילדים שאינם לוקים בתסמונת נופל עליי. מאד קשה לי שכל שנה בעלי מחפש עבודה, וגם הוועדה בביטוח לאומי לא צלחה כי היא קבעה כי לבעלי אין מספיק אחוזי נכות, הייתי רוצה לדעת האם יש עוד נשים החולקות את אותה הרגשה כמו שלי, איך מתמודיים עם לחיים לצד בעל הלוקה באספרגר? האם אין רצון לשבור את כל הכלים ולעזוב. או פשוט להאמין כי זהו האדם שעמו התחתנת ואת נשארת לצידו. מחכה לתגובות.
נ.ב אני לא מתביישת בבעלי להפך הבנתי איזה אדם מדהים ונפלא הוא, אך הקשיים הכלכלים לצידו והעובדה כי קשה לו לטפל בילדינו ביחד, מקשה עלי מאד, העובדה כי אין לו חברים ואנו מבודדים חברתית גורמת לייאוש הרב שלי.
לפני שנה לערך התגלה כי לבעלי יש תסומנת אספרגר, הרגשתי שהשמים נופלים עליי, מאד קשה לי שהחינוך לשני ילדים שאינם לוקים בתסמונת נופל עליי. מאד קשה לי שכל שנה בעלי מחפש עבודה, וגם הוועדה בביטוח לאומי לא צלחה כי היא קבעה כי לבעלי אין מספיק אחוזי נכות, הייתי רוצה לדעת האם יש עוד נשים החולקות את אותה הרגשה כמו שלי, איך מתמודיים עם לחיים לצד בעל הלוקה באספרגר? האם אין רצון לשבור את כל הכלים ולעזוב. או פשוט להאמין כי זהו האדם שעמו התחתנת ואת נשארת לצידו. מחכה לתגובות.
נ.ב אני לא מתביישת בבעלי להפך הבנתי איזה אדם מדהים ונפלא הוא, אך הקשיים הכלכלים לצידו והעובדה כי קשה לו לטפל בילדינו ביחד, מקשה עלי מאד, העובדה כי אין לו חברים ואנו מבודדים חברתית גורמת לייאוש הרב שלי.
