נשואה לאספרגר

[פיסה אחת]

תהיי אסרטיבית,

מותר לו להיות מי שהוא (עם הרגישות לרעשים והאהבה לים וכו')
וגם לך מותר להיות מי שהינך!
רק ש(ויסלחו לי כל הגברים הרגישים בפורום, אבל אני מביעה דעתי)- אנחנו, הנשים, בעלות חוכמה רגשית גבוהה יותר - ולכן עלייך לקבוע את החוקים (במיוחד מול בעל אספרגר!)

 

[dina199]

יש לי בעבודה מתכנת גרוש

שלדעתי הוא אספי (הוא לא מודע לעניין ולא מבין למה אישתו התגרשה , כל השאר מבינים כי קשה מאוד להסתדר איתו).
בקיצור אם כלו כל הקצים , אפשר גם להתגרש.
גם אני למשל רגישה לרעשים ואין לי מושג מה הייתי עושה אם בבית לא היו מתחשבים בי.

 

[arana1]

אני לא סולח לך

ואני חי עם בת זוג שמבינה שמה שכל כך נפלא באהבה זה שאף אחד לא קובע את החוקים אלא הכל מתקיים כדיאלוג אין סופי
וזה לא אמור בהכרח חפירות אין סופיות על כל דבר ושטות אלא דווקא מתבטא בלדעת מתי ל"סגת" ולשתוק ובמבטים ובסתם כל אין סוף הדברים הקטנים והלא מדידים שלומדים לאט לאט בשהות משותפת

זה נכון שלנשים יש חוכמה רגשית יותר גבוהה מגברים אבל בדרך כלל אוטיסטים הם לא "גברים" כי בדיוק כמו בכל תחום אחר אז גם בתחום המגדר הם לא ממש מתאימים לסטראוטיפ ולכן אשה שבנוייה להבין ולהענות לזה יכולה להנות מטווח הרבה יותר רחב ועמוק של יחסים והתייחסיות מזה המתקיים בזוגית תקינה לכאורה

מה שכן,הבעיה הקשה של השתלבות האספים בחברה יכולה מאוד להעיק על החיים ביחד כמו למשל בנושאי פרנסה ,וחבל,גם אני הייתי ממש מעולה בתכנות לפי כל המדדים והעדויות אבל עצם היותי איש מאוד מוזר מנע ממני הזדמנויות שאנשים הרבה פחות מוכשרים ממני קיבלו בקלות,לדעתי כולם מפסידים מזה,אוטיסטים מצטיינים בכישורים בדיוק בגלל שהם לא מצטיינים במה שנחשב בטעות לקשרים חברתיים

 

[פיסה אחת]

גבר גבר..

מחקר של ביולוגית שקראתי בהארץ לפני כשנה, דיבר על האוטיסטים, מבחינה הורמונלית וביולוגית דוקא כגבר גבר (עם כל הרגישות- הרבה הורמון גברי).
ולמה בדיוק אתה לא סולח?

 

[arana1]

גם ברון-כהן מגדיר כך אוטיסטים

כהקצנה של מאפיינים גבריים
או הגדיר(באמת לא יודע כמו כל המומחים המובילים הוא משנה כל הזמן את דעותיו הסמכותיות מקצה לקצה)

אבל כיוון שמדובר באוטיסטים ולא באנשים נורמטיבים אז גם לממצא זה יש פירוש לא שגרתי ולמעשה בדיוק הפוך לנורמטיבי
חלקם אמנם נורא גברים,וגם נראים כך,וגם נוטים לתפישה אנליטית ומערכתית וסוג של דבקות בקווים ישרים,אבל בדיוק בגלל זה הם גם נוגעים בהגיון ובתפישה הנשית,כי אולי את יודעת מה שחוקרים כה רבים מחמיצים,שהמאפיין הגברי הכי מובהק ומהותי זה אהבה לנשים,ואהבה זה גם ידיעה כיכולת הזדהות,זאת שאמנם כולם טועים כחסרה לאוטיסטים אבל לא פעם דווקא בגלל שהיא יותר עמוקה היא פשוט מתבטאת אחרת מהמקובל,
זה נוגע בדיוק בטעות שהחוקרים דחפו במשך שנים שהציגה את האוטיסטים כחסרי אמפטיה בדיוק בגלל שרגישותם לסביבה כופה עליהם ישום הרבה יותר מובחן ועדין ורגיש שלה(שברגע שהוא מופר אמנם עלול להפוך לבלגן)

כיוןן שהדבר הזה הוא כל כך מהותי ושורשי אז הוא נוגע ומתבטא ומשפיע גם בהיבטים אחרים של הזהות כמו תפישה חברתית אחרת,הרבה יותר פתוחה ושיוויונית וכזאת שנותנת מקום ליחודיות כבסיס ליחד ולא כניגוד לו
זה גם מתבטא בשלמות התנועה שאוטיסטים רבים חשים בין האני לאתה מה שמוביל לראייה ושפה אחרת שלא מתאימה לצורה הנוקשה והחדה שבה הקיום החברתי מבטא את התנועה הזאת כיום
וכמובן בתפישת זמן ומרחב אחרת על כל המשמעויות שיש בכך כמו יחסים אחרים בין הנראה לנשמע ובין הגוף לסביבה
ובתפישה אחרת של מעגלי ההזדהות שלא במקרה אצל אוטיסטים נוטים להיות פחות היררכים כשהקרוב והרחוק והקטן והגדול והגבוה והנמוך הופכים למרקם אחד

היה נדמה לי שביקשת מכל הגברים האספים הרגישים לסלוח לך אז על האמירה שנשים הן יותר חכמות מבחינה רגשית ולכן הם צריכות לקבוע את החוקים
אז על זה איני סולח
אבל אני לא מתכוון לזה באמת כמובן
אני סולח על הכל לכולם
פשוט לא מקבל דברים מסויימים ושואף להציג דברים כמו שהם,או לפחות כמו שהם נראים לי

 

[פיסה אחת]

ארנה, אני לא מבקשת סליחה ומוסרת לך רק אהבה

קודם כל, אני חשבת שנשים הרבה יותר בעלות אינטלגנציה רגשית- הרוב
היוצא מהכלל - זה שיש נשים ממש לא כאלה
וגברים שהם מאוד כאלה - והאוטיסטים בתוכם!(לא כולם).

אני האחרונה שאשפוט אוטיסט באשר הוא, מאחר ויש לי ילד כזה והוא נשמת אפי ושמחת חיי. (למרות שאני כל הזמן מתמודדת עם הנ"טתים).

הדברים שכתבת בסיפא הם המעידים על הרגישות האוטיסטית- לעולם הם סולחים.

אני אוהבת אותך ומצטערת אם פגעתי.

מירה

 

[דנה 105]

בעל אספרגר לא אוהב לקבל הוראות

אלא לעשות רק מה שהוא רוצה (או לא רוצה)

 

[abashel13]

מי בכלל אוהב לקבל הוראות?

אשה נ"ט? איש שנמכר לעבדות?...

מי שאוהב לקבל הוראות הוא מי שאוהב את זה שנותן הוראות...

וקשר כזה בין נותן הוראות למקבל הוראות הוא קצת סאדו-מאזוכיסטי בקצה שלו....

אהבה לא קשורה בהוראות... והוראות לא קשורות באהבה...

 

[דיא]

כמה נעים לקרוא אותך

תמיד, אבל עכשיו זה היה חייב להאמר.

 

[arana1]

אפילו מאוד

אגב,
אפילו אני,
שכמו הרבה א"ס לא מסוגל לסבול הוראות וסמכויות לא מנומקות,
מסוגל להבין שלמרות שקיום נטול הוראות הוא השלמות עצמה,
יצירתיות מבוססת אהבה שאין עליה ואין שיעור ליופיה ולאפשרותיה,
נמצא עדיין מעבר לתפישתנו ויכולתנו ואפילו יכולת הדמיון של רוב האנשים,
הכיוון ברור,
אין ספק שלשם אנחנו הולכים וגם אפשר אפילו להבין למה,
אבל הסיבות והמנגנונים וההסברים שמתארים התפתחות מקיום מבוסס הוראות חד משמעיות וחד כייווניות לקיום דיאלוגי עדיין חסרים הרבה,
בכל מקרה זה נושא מרתק ויפה להפליא,
ולפחות בעיני,
אפילו הכי.

 

[kagome10]

 

[אמא של דפנה]

את מוזמנת לקומונה שאני מנהלת - זוגיות עם אספ'

 

[דנה 105]

מה הקישור לקומונה?

 

[אמא של דפנה]

בבקשה קישור

http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=35935


נשמח לראותך בין שורותינו.
ברוכה הבאה.

 

[פיסה אחת]

תחשבי שאחד מילדייך

הוא בעל התסמונת ואז תביני שאינו "לוקה"בה. אולי קשה יותר להתמודד כאשה עם בעל שכזה, אך נראה לי שהתשובה מצויה אצלך- שהרי את מיטיבה לראות את המיוחדות של בעלך ואף מעריכה אותה!
אך בעלך אינו נמצא במקום בו הסביבה תספר לך כמה את ברת מזל (שהרי אינו פועל לפי כל מוסכמה חברתית, כמו לעבוד באופן משעמם ויציב).
ולכן- הקשיבי לליבך
כי כאמא לילד כזה, אני יכולה להבטיח שכשהוא יהפוך לבחור וגם אם לא יהיה בקונצנסוס, הרי שהאשה בה יבחר-( אני מקווה בשבילו שתהא מספיק אמיצה לראות ללב הדברים ותתמוך בו ואין ספק שתיתמך גם היא על ידו)- תהא העזר כנגדו ותוכל להסתכל אל תוך לבבו ולהבין שזכה!.
כי המדובר הוא באנשים נשגבים באמת ואת זה, אני מאמינה שאת יודעת בעמקי ליבך שהרי לא סתם נישאת לו.

שיהיה לך ערב טוב

 

[אמא של דפנה]

חיה ככה כבר 21 שנה איתו

כן הוא מחפש עבודה כל שנה מחדש.

אבל - ואבל גדול גם אני אספרגר.
לי לעומתו יש עבודה קבועה כבר שנה שניה ואני כבר 18 שנה באותו התחום
מה שהתחלף זה רק המקומות של הסניפים (בגלל מעברי דירה) אחרת הייתי נשארת
בסניף אחד 18 שנה.

השאלה לא למה מחפשים עבודה כל שנה, אלא האם משתפים את הבוס
שיש קשיים והם יש בוס "טוב" שמגלה אכפתיות וחום כלפי העובדים שלו המיוחדים
ועושים את המקסימום להשאיר אותם בעבודה?

 

[bambina האחת]

אבא שלי אספרגר

הוא לא מתפקד בתפקידים של בעל ואב ואף פעם לא תפקד בתחומים אלו. דווקא עם עבודה אף פעם לא היו לו בעיות. אמא שלי די סובלת ואין שם זוגיות באמת.
מצד שני יש לכם יתרון עצום - אתם יודעים על האבחון (אבא שלי בחיים לא אובחן ולא מודע בכלל למצבו). אני חושבת שברגע שיודעים אפשר לעשות הרבה דברים, כמובן אם בעלך ואת מעוניינים לעשות שינוי (כי שניכם תצטרכו להשתנות וזה שינוי זה אף פעם לא קל). אני חושבת שאת צריכה לפתוח מולו את הקשיים שלך ולראות יחד איתו מה אפשר לשנות.
לגבי עניין חברתי, לא חייבים שיהיו לו חברים כדי שלא תהיו מבודדים. מספיק שלך יהיו חברים. גם לבעלי אין חברים, אבל יש לי את החברות שלי שאיתן אני נפגשת לבד. ויש כמה זוגות שהם חברים שלנו (במקור גם באו ממני) ואיתם אנחנו נפגשים עם המשפחות לבילוי משותף מידי פעם ובעלי זורם עם זה.

 

[פיסה אחת]

נראה לי שלפעמים אתם משליכים את כל

בעיות העולם על האוטיזם. ואין זה כך.
אני ממש לא משוכנעת שאביך אכן אוטיסט- אולי הוא פגוע נפש, או אישיות אנטי סוציאלית או כל אפשרות אחרת. מדוע החלטת שהוא אוטיסט ואילו כלים יש בידייך לאבחן כך את אביך?

 

[dina199]

אני אתן דוגמה מהמקרה שלי.

הגעתי למסקנה שאבי ואחי הם אספים כי ניתחתי את ההתנהגות שלהם (דברים שאני מכירה במשך כל החיים, החל מהילדות שלי) . היו המון קשיים, מריבות ואי הבנות. ורק אחרי שהיה לי ידע בספקטרום (אחרי האיבחון של הבן שלי , וזה כבר בערך 10 שנים) אני משוכנעת כל פעם יותר ויותר שהכל שייך לספקטרום (ואין שום בעיות נפשיות למשל) . ומאז שהבנתי הכל והתחלתי להתנהג בהתאם (ז"א מאז שאני מבינה את סיבות ההתנהגות שלהם ) המצב הרבה יותר טוב.
אין סיכוי שהם יילכו לאיבחון מקצועי כי אין להם מודעות בכלל (למרות שרמזתי בתקופה הראשונה) , וובגיל שלהם זה כבר לא משנה

 

[bambina האחת]

אני ממש לא מתכוונת לשכנע אותך במשהו