נשואה לאספרגר

גלית 371

New member
נשואה לאספרגר

לפני שנה לערך התגלה כי לבעלי יש תסומנת אספרגר, הרגשתי שהשמים נופלים עליי, מאד קשה לי שהחינוך לשני ילדים שאינם לוקים בתסמונת נופל עליי. מאד קשה לי שכל שנה בעלי מחפש עבודה, וגם הוועדה בביטוח לאומי לא צלחה כי היא קבעה כי לבעלי אין מספיק אחוזי נכות, הייתי רוצה לדעת האם יש עוד נשים החולקות את אותה הרגשה כמו שלי, איך מתמודיים עם לחיים לצד בעל הלוקה באספרגר? האם אין רצון לשבור את כל הכלים ולעזוב. או פשוט להאמין כי זהו האדם שעמו התחתנת ואת נשארת לצידו. מחכה לתגובות.
נ.ב אני לא מתביישת בבעלי להפך הבנתי איזה אדם מדהים ונפלא הוא, אך הקשיים הכלכלים לצידו והעובדה כי קשה לו לטפל בילדינו ביחד, מקשה עלי מאד, העובדה כי אין לו חברים ואנו מבודדים חברתית גורמת לייאוש הרב שלי.
 

dina199

New member
לדעתי ההחלטה הוא כמו בכל מקרה

שמגיעים להחלטה להתגרש. האם לדעתך המצב שלך ושל הילדים (ואולי גם של הבן זוג) יהיה יותר טוב אם תתגרשו ?
אם כבר מדברים על קשיים כלכליים : האם לדעתך המצב הכלכלי שלך ישתפר אחרי הגירושין?
זו לא ביקורת , אני מנסה להציג שאלות שהתשובות עליהן יכולה לעזור בניתוח המצב.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
את לא לבד
יש לנו אפילו קומונה סגורה (זוגיות עם א"סים) למרות שהיא די נרדמה בזמן האחרון.
נכון, זה לא פשוט.
איך מתמודדים זו שאלה גדולה, רחבה.
תלוי מי ועם מה בדיוק, כי הקושי הרי מורכב מכמה סוגי קשיים.
יכולה לומר שמבחינתי, אני מתחילה מזה שאני לא חושבת עליו כלוקה במשהו, אלא פשוט יש דברים שקשה לי שקשה לו.
פעם, קראנו יחד איזו כתבה ודובר בה על "הסובלים מאספרגר" אז בעלי אמר בחיוך:"הכוונה למי שנשוי לאספים
" (הם אלה שסובלים מהאספרגר).
אבל אני לא רק סובלת מהא"סיות שלו, אני גם מרוויחה ממנה, הוא מעשיר את חיי בראיה המיוחדת שלו.

אולי באמת הגיע הזמן להחיות את הקומונה

(חברות שקוראות- נפגש שם?)

ובינתיים, שיר שאני מאד מתחברת אליו
http://www.youtube.com/watch?v=lYSm8GPDrxo&feature=related
 
מה אני חושבת

אספרגר זו כותרת שיש בה מגוון רחב, יש אנשים עם קשיים רציניים בתפקוד, ויש אנשים עם תפקוד די רגיל בתור מבוגרים, מלבד קשיים במצבים עדינים. אני למשל, כנראה אספרגר או על הגבול, מפרנסת לא רע, זוגיות די טובה, וכמובן שחלק משמעותי מאוד בחינוך הילדים וגידולם נופל עלי-פשוט כי אני אישה-אבל בעלי גם מעורב מאוד. ואגב יש לי יותר חיים חברתיים מלבעלי.
אני מסתבכת בעיקר במצבים ש"צריך ללכת בין הטיפות", או להשתתף בישיבות מרובות משתתפים, אבל יש לי מספיק יתרונות כדי להיות מסוגלת לשמור על מקום עבודה. הילדים שלי גם עם אספרגר, ולפחות לגבי הבת אני בטוחה שהיא תלמד להסתדר וכנראה גם הבן (גם היום, זה לא שאין להם חברים בכלל). לעומת זאת אבא שלי שכנראה גם היה עם אספרגר, הצליח מאוד מקצועית-והיה בתפקיד בכיר במשק אבל היה בעל ואב גרוע ביותר, וכאן בפורום אני שומעת גם על אנשים שנכשלים בשני התחומים.
אני מניחה שיש לבעלך גם תכונות חיוביות, בגללן בחרת בו, ואם הוא הלך לאבחון הוא בטח פתוח גם לטיפול.
למה לא לנסות לטפל במיומנות החברתיות שמפריעות לו לשמור על מקום עבודה, או לנסות לעקוף את הקשיים-למשל למצוא עבודה שאנטראקציות פחות חשובות בה (כמו מחשבים-ויש גם קורסים ייעודיים לאספרגר בבדיקת תוכנה)? לנסות לעבוד עם מטפל מנוסה על הורות וזוגיות?
אם אין לכם כסף, אולי תנסו לפנות לתחנה לבריאות הנפש. יש שם תור ומטפלים פחות מנוסים, אבל לפחות זה בחינם.
 
לגבי העניין החברתי

כמו שכתבתי למטה, דווקא אני על קצה הספקטרום או קרוב לו, אבל אני יוזמת קשרים חברתיים ובעלי לא.
אז אנחנו מזמינים לארוחות, חברות שלי עם הילדים והבעלים, וככה יש לנו חיי חברה. את לא צריכה שיהיו לו חברים בשביל חיי חברה. תצרי את את הקשרים.
ולגבי מצב כלכלי-איך גירושים ישפרו את זה.
וחוץ מזה, אולי הוא פשוט במקצוע לא מתאים. תנסו למצוא עבודה שמתאימה ליכולות ולמגבלות.
 

דנה 105

New member
לפני האיבחון שלו - לא חשדת בכלום?

יש לך מזל שלפחות הילדים בסדר.
זה עלול להיות גנטי.
 

גלית 371

New member
המשך

לא חשדתי כי זה אספרגר. הילדים שלי לבכור יש קושי שפתיי, והשני עדיין איני שמה לב כי הוא צעיר מידי, הוא רק בן שנה וחודש. בראשון חשדתי בגלל כל מיני סימינים אבל הם הופרכו גם על ידי הקלינאית וגם על ידי המרפא בעיסוי.
 

דנה 105

New member
המציאות לא תשתנה

הדבר היחיד שאת יכולה לשנות הוא את עצמך. עצתי לך היא להתרכז במה שאת מסוגלת לעשות. נסי לפתח את עצמך. את בעלך לא תוכלי לשנות, ולכן אל תבזבזי מאמצים בכיוון הזה. אני מבינה שהילדים שלך קטנים, ואת עסוקה מאוד בגידולם. אל תצפי ואל תבני על עזרה מבעלך. אני לא פסימיסטית אלא מנסה לומר לך שתשקיעי את הזמן, הכוח והמאמץ במה שייתן תוצאות. אם אמא של בעלך לא הצליחה לשנות אותו - גם את לא תצליחי. יש לך 2 ילדים לגדל - ולא שלושה. אל תתני לאף אחד לשכנע אותך שאת צריכה "לטפל" בבעלך.
 

dina199

New member
בעל יכול לעזור. אבל לפעמים

(או אפילו על פי רוב , תלוי בבן אדם) צריך לתת לו הוראות מדוייקות מה לעשות ולא לצפות שיבין לבד.
וגם לתת לו לעשות דברים מסויימים בדרך שלו (כולל בטיפול בילדים) . לא תמיד נשים צודקות באופן מוחלט , ולא תמיד יש רק דרך אחת נכונה (אני לא המצאתי את זה , אמרו לי את זה במהלך טיפול כשהתלוננתי על בעלי
)
 

גלית 371

New member
עזרה

גם בעלי עוזר וצריך גם לתת לו הוראות מדוייקות אבל אז הוא קורא לי רודנית ושלתטנית ושאני מנסה להסביר לו כי אם אני לא אגיד לו אז הוא לא יידע אז הוא אומר שאני אניח לדברים והוא יעשה את הדברים כמו שאמרת בדרך שלו
 

dina199

New member
אם הוא עושה מה שצריך (כשאת אומרת )

שיגיד מה שהוא רוצה

בעלי ביקר אותי מאוד על עצם פניה לאיבחון , ועל קבלת האבחנה ובכלל על כל הדברים הטיפוליים אבל תמיד עשה מה שביקשתי . כנראה שיש צורך (וזה לא בהכרח שייך לספקטרום) להוצאת קיטור.
אם ההסברים רק מעצבנים אותו, אפשר להפסיק עם ההסברים. לא בהכרח יש צורך שיבין ויפנים (גם כאן, הגברים והנשים הרבה פעמים מדברים בששפות שונות) ,העיקר שיעשה מה שצריך. אז תהי רודנית ושתלתנית , לא קרה שום דבר . אני יודעת שזה קשה , בל ביצוע דברים יותר חשוב מדיבורים.
 

דנה 105

New member
תדאגי לעצמך ולילדים

עניתי לך כבר קודם, ו"חטפתי" על הראש מ"פרח לי ורוד" ומעוד מישהי ("אמא של מלאכית").
הם אמרו שצריך לתת הוראות מדוייקות, אבל אני לא מתפלאה שהוא לא רוצה לקבל הוראות.
שמרי על הכוח והאנרגיה שלך למען עצמך והילדים - אל תבזבזי אותה על הבעל.
מעניין אם כל זה מעניין בכלל את חמותך.... (אמא שלו...)
הבעיות של האספרגרים הן, בין היתר, חוסר אמפתיה, חוסר רצון לשתף פעולה ועוד "תכונות יפות" למיניהן.

כפי שאת רואה, אני מגנה עליך, אז עני בבקשה לשתי האימהות שציינתי.
 

abashel13

New member
ולדאוג לילדים

זה לחשוב ולהתייחס לאבא שלהם כחדל אישים שלא יצא ממנו דבר?

אהבה והדדיות זה פיתרון רחב יותר וחכם יותר אם כי ההרגל

ההגנתי נוטה להטיל בו ספק והולך על בטוח... הופך את השותף ליריב גמור

ומוצא את כל ההצדקות לסכסוך... אז גם סכסוך ופרידה זה פיתרון וגם שלום ואהבה...

זה שהוא מאובחן כאספרגר חסר משמעות סופו של דבר הוא. כרגע הוא בן הזוג ואבי הילדים

השינוי בכל מקרה יתרחש רק בזוגיות... או לכיוון פרידה... או לכיוון שיתוף פעולה והדדיות.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בשירשור תמיכה יש להתמקד בפותח השירשור ולא להכנס לויכוחים.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בשירשור זה נמחקו הודעות. מזכירה לכולם: בשירשור תמיכה יש להתמקד בפותח השירשור ובמצוקתו,
ולא להתחיל להתווכח זה עם זה (או איתו).
שלא לדבר על זה שבכל שירשור ניתוחי-אישיות הדדיים וגידופים נמחקים.
 
את טועה ומטעה

לא אני ולא הילדים שלי סובלים מ"חוסר אמפטיה" או מחוסר רצון לשתף פעולה.
זה נכון לפעמים לא תמיד.
ובכלל התפיסה שלך את האנשים בספקטרום מאוד גועלית.
התחושה שלי שיש כאן קושי משני הצדדים, ושכדאי שהם ילכו לייעוץ זוגי.
אם ישאלו את בעלה אולי למשל הוא יגיד "אשתי יורדת לי לחיים, כל הזמן נותנת לי הוראות כאילו שהיא אמא שלי, לא מכבדת אותי כאדם בוגר ומסוגל, ואפילו מפריע לה כשאני חושב על כל מני דברים והיא טוענת שאני "בוהה""?
 

dina199

New member
גם אני ממליצה לתת הוראות מדויקות.

זה הרבה יותר מעשי מאשר להאשים אספים ב'חוסר אמפטיה'.
 
אל תהיי "רודנית ושטלתנית"

הרבה גברים שונאים שנותנים להם הוראות, וגם אם ימלאו אחריהן זה יהיה בחוסר רצון ויפגע במוטיבציה לעזור, וגם במוטיבציה לשנות משהו בכלל, ובוודאי שבזוגיות.
וזה לא קשור לספקטרום.זו תכונה גברית נורמלית.
כשבעלי מרגיש שאני מנחיתה עליו הוראות הוא פשוט נאטם ומתנתק (וכבר אמרנו שהקושי התקשורתי הוא שלי, נכון?).
אני נותנת לו לעשות דברים בדרך שלו, גם אם זה לא מושלם, וגם אם רק חלק מהמשימות בוצעו. מצאתי שככה גם לטווח ארוך יש יותר עזרה, וגם הזוגיות טובה יותר.
 

dina199

New member
אני רוצה להסביר את עצמי

בקשר ל'הוראות מדוייקות'.
אני מתכוונת שצריך לתת הוראות מדוייקות למה צריך לעשות , ולא לדרוש איך לעשות את זה. את האיך כל אחד עושה לפי ראות עיניו.

רשימה של הוראות מדויקות של מה לעשות עוזרת לתכנון (ובמקרה הזה אין צורך שתהיה הבנה והסכמה מוחלטת עם בת זוג לכל סיבה של כל מעשה)
דרישה של איך לעשות כל דבר (ובמיוחד שיהיה בדיוק כמו בת זוג רוצה) בהחלט עלולה להביא להרגשה של אנטי והאשמה בשתלטנות.

ועדיין אם הבן זוג מאשים בשתלטנות ועושה מה שצריך (ובאיזו צורה שהוא רוצה) , זה בסדר
 
למעלה