אני חושב שמנקודת מבט בוגרת
בה אתה כבר רוצה זוגיות אמיתית ואמיצה ולא סטוץ חד פעמי וכיבוש חדש, אתה כבר לא מתעסק בזה כל כך.
אני לא נמשך לנשיים, אני הכי אוהב גבוהים, שריריים, עיניים כחולות, שיער פרוע וחלק ושפתיים דקות.
אתה יודע מה קבלתי רק?
שפתיים דקות!
והייתי עדיין מאושר איתו. למרות שלא היה לו שומדבר מההגדרה לעיל, נמשכתי אליו מאוד. הוא היה נמוך, שחום, רזה, עדין ששואף לנשי וקצוץ שיער (שסרב לגדל אותו בשבילי גם אחרי שנה ושמונה חודשי זוגיות).
אבל נראה לך שבזה התעסקתי?
לא. כי נתתי לו צ׳אנס והוא נתן לי (לפחות בהתחלה) דברים שאיש לא נתן.
הבחור פה מתאר אוצר קטן שיש לו ביד אבל הוא מתבאס כל כך משום שהאוצר הוא במלוא מובן המילה ״קטן״.
אני לא שללתי לצאת עם בחור שיש לו מחלה פיזית שמונעת צמיחת שיער בכל הגוף. זה אומר שלא שללתי בחור חסר שיער ראש, גבות וריסים. וזה לא כי אני בוגר או איש טוב, זה כי הוא היה מקסים, אינטליגנט והשרה משהו כל כך חיובי - שכל השאר לא היה חשוב.
מה אני אומר בעצם?
שאם אתה הולך על פי פרמטרים מסויימים כי לזה אתה נמשך - אז בסדר.
אבל חודש וחצי לצאת עם גבר ועדיין לקטר שהוא נמוך?
אלוהים באמת נתן אגוזים למי שאין שיניים.
יצאה הודעה מבולגנת כי אני באייפד. לא כל כך נוח פה.
