ניתוח משפט שמני

[יאקים2]

מהו ניתוח מסורתי? ולאיזה ניתוח את

מתכוונת? כבר כתבתי כאן ש"זה" כאוגד אמנם משמש בלשון הדבורה, ואיכשהו התקבע במשמעות אוגד, אך מכאן ועד הכשרת "פירושה" כאוגד רחוקה הדרך...
אולי מדובר בתהליך שעשוי להימשך שנות דור, אבל ברור מצד שני שלא מדובר במשהו תקני...

 

[trilliane]

הניתוח התחבירי שמלמדים בביה"ס

אין כאן עניין של תקן, האקדמיה ללשון לא עוסקת בניתוח תחבירי ולא מתקננת אותו (ולמעשה נדיר שהיא דנה בסוגיות תחביריות, כך גם לפי הצהרתה). אתה מחפש כל הזמן "הכשרה" ושופט את הדיון בכלים פוסקניים, בשעה שזה דיון בלשני תאורטי שמנסה להתחקות אחר תופעות לשוניות, בלי שום שאלת "הכשר" כזה או אחר.

 

[יאקים2]

או-קיי, באצטלה של חקר בלשני-אקדמי

תייסדי תחביר חדש, גם אם הוא נראה-נשמע תמוה.
אם את מכירה את משפט הייחוד, הרי זו דוגמה קלאסית למשפט כזה.
כל פרשנות אחרת למשמעות "פירושה" (ולטעמי, גם מובנה, משמעותה, הוראתה וכיו"ב) - דוגמת אוגד ומשפטי זהות/השוואה
אינה מחזיקה מים, כך על פי תפיסתי.
שבת שלום

 

[trilliane]

אני רוצה להזכיר לך שבעצמך הצעת לקבל את "מנינו" כאוגד

במשפט שבו היה שקול ל"היינו":
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=1072&messageid=175317104
אף שהוא נחשב לפועל ולא לאוגד באופן רשמי.
אז מה, רק לך מותר לייסד תחביר "חדש"?

 

[יאקים2]

אכן, הצעתי זאת, ואינני מתכחש לכך.

דא עקא, מנינו = היינו, ולא ספרנו, לכן אינו נחשב לפועל, ואין זה בכלל דומה לענייננו.
וכבר ציינתי שמדובר במשפט ייחוד, שאחד המרכיבים שלו הנו חלק ייחוד (בדרך כלל חלק משפט טפל
שמועבר לראש המשפט לשם ייחודו, הבלטתו, הדגשתו) וכן כינוי המוסב אל אותו חלק ייחוד.
מה זה בכלל שייך ל"מנינו"?
שבוע טוב לך ולילה טוב.

 

[יאקים2]

לגבי אותה תופעה שאת מזכירה כאן,

דהיינו ביטול האפשרות של משפט ייחוד והמרתו במשפט זהות והפיכת הסומך על הכינוי המוסב המצטרף אליו לאוגד,
ראוי לציין שכתרגיל בסיעוא מוחות ניתן בדוחק לקבל אותו, ותו לא.