נישואין כמלכודת
אני מבקש לשתף אתכם בתהיות שיש לי מתוך קריאת הפורום. כבר כתבנו לא מעט על הסיבות שמתוכם שני אנשים בוחרים להתחתן. הפעם לא אתעכב על החלום, הציפיה, האכזבה, ההתפכחות, שברון הלב, הילדים שבאמצע, נקמות, אובססיה וכדומה... יש לנו את זה כאן ביום יום. הפעם אתיחס לגירושין, "פירוק שותפות" והממסד [בליווי צבא עורכדינים, ארגוני נשים, עובדים סוציאליים ודומים] שמנהלים את זה. במובן הזה, לגברים, נישואין הם אשכרה מלכודת. לא לכולם. אבל ככל שהגבר מוצלח יותר במובן המעשי... מסוגל להשתכר כסף מהותי, יש לו יומרה לנהל יחסים על בסיס של הגינות, אדם שיש לו אלטרנטיבות ורצונות להפיק את הטוב שבכל תחומי חייו. [קריירה, אהבה, אבהות, ביטוי עצמי... ככל שהוא יותר כזה... כך הנישואין הם מקום מסוכן יותר בשבילו. כשהנישואין ממוצים [והם ממוצים, הנסיבות לא חשובות] זה הרגע שבו נופלת הרשת. לנשים כ-ד-א-י להתגרש. יש בעיר עיסקה טובה יותר מלסלק אותו מהחיים ועדיין להיהנות מאמהות, מרב הנכסים, מהכנסה שוטפת וסיוע ממסדי שהמצב מאפשר? כל מה שצריך זה עורכדין שמבין עניין, התגברות על "כמה בעיות ערכיות אישיות", והדרך סלולה. הגברים ה"פחות מוצלחים" [במובן המעשי] הם מטרה לא אטרקטיבית מי יודע מה. זה לא שהמערכת לא מנסה, אבל באמת קשה להוציא מהם הרבה. הייתי אומר שרב הכתיבה כאן בפורום, עוסקת בחוסר היכולת של הנשים למצות את "הזכויות" שהושגו במאמץ רב כלכך. הבעיה היא בעיקר במסוגלות של הגברים לעמוד בזה. חלקם מפרפרים ברשת עד שתש כוחם, הרבה מהם פשוט מרימים ידיים. זה המקום שעל תוצאותיו אנחנו קוראים הכי הרבה פה בפורום. אבל נניח שהגבר מסוגל. המערכת תוציא ממנו את המיץ. הוא יחוייב לתחזק את אשתו לשעבר ולא משנה מה, המערכת עושה את זה אפשרי. זה מצב שבו האישה צריכה להיות "פסיכית" בכדי לעבוד בכלל. ככל שהוא מנסה "לעשות את המעשה הערכי הנכון" ככה הוא ישלם מחיר כבד יותר. מיעוטם עומד בזה, אבל הם כאמור מיעוט. נקודת ההתחלה לשיקום של גבר גרוש ממוצע כלכך ירודה שחלקם פשוט מניחים לעצמם להיות מובלים לתוך איזה גילגול של כדור שלג שבו הם רק מסתבכים יותר ויותר. מתחתנים שוב, מפסיקים לעבוד או מסתפקים במשהו שרק יאפשר להם לצוף, גם מוותרים לעצמם בעניינים שבזמן רגיל לא היו היו אולי נופלים בהם. קריירה, אבהות, ביטוי עצמי וכאלה. במקביל... חלקם עסוקים בהשרדות מנפילה חוזרת לתוך אותו פח שוב. כי הרי כולנו רוצים קצת חום אנושי, הבנה, זיון אבל... בלי לשלם את המחיר שיהיה [ויהיה] בסוף. זו בדיוק "מולדת המניאקים" שגם עליהם אנחנו קוראים כאן שוב ושוב. כולללה... הישרדות. בקיצור, נראה לי שהפיצוץ החברתי בעניין הזה קרוב. [מתחיל להיות מספיק רע] כולנו מוזמנים לתפוש מקום או ביציע או בזירת הקולוסיאום. יהיה מעניין.
אני מבקש לשתף אתכם בתהיות שיש לי מתוך קריאת הפורום. כבר כתבנו לא מעט על הסיבות שמתוכם שני אנשים בוחרים להתחתן. הפעם לא אתעכב על החלום, הציפיה, האכזבה, ההתפכחות, שברון הלב, הילדים שבאמצע, נקמות, אובססיה וכדומה... יש לנו את זה כאן ביום יום. הפעם אתיחס לגירושין, "פירוק שותפות" והממסד [בליווי צבא עורכדינים, ארגוני נשים, עובדים סוציאליים ודומים] שמנהלים את זה. במובן הזה, לגברים, נישואין הם אשכרה מלכודת. לא לכולם. אבל ככל שהגבר מוצלח יותר במובן המעשי... מסוגל להשתכר כסף מהותי, יש לו יומרה לנהל יחסים על בסיס של הגינות, אדם שיש לו אלטרנטיבות ורצונות להפיק את הטוב שבכל תחומי חייו. [קריירה, אהבה, אבהות, ביטוי עצמי... ככל שהוא יותר כזה... כך הנישואין הם מקום מסוכן יותר בשבילו. כשהנישואין ממוצים [והם ממוצים, הנסיבות לא חשובות] זה הרגע שבו נופלת הרשת. לנשים כ-ד-א-י להתגרש. יש בעיר עיסקה טובה יותר מלסלק אותו מהחיים ועדיין להיהנות מאמהות, מרב הנכסים, מהכנסה שוטפת וסיוע ממסדי שהמצב מאפשר? כל מה שצריך זה עורכדין שמבין עניין, התגברות על "כמה בעיות ערכיות אישיות", והדרך סלולה. הגברים ה"פחות מוצלחים" [במובן המעשי] הם מטרה לא אטרקטיבית מי יודע מה. זה לא שהמערכת לא מנסה, אבל באמת קשה להוציא מהם הרבה. הייתי אומר שרב הכתיבה כאן בפורום, עוסקת בחוסר היכולת של הנשים למצות את "הזכויות" שהושגו במאמץ רב כלכך. הבעיה היא בעיקר במסוגלות של הגברים לעמוד בזה. חלקם מפרפרים ברשת עד שתש כוחם, הרבה מהם פשוט מרימים ידיים. זה המקום שעל תוצאותיו אנחנו קוראים הכי הרבה פה בפורום. אבל נניח שהגבר מסוגל. המערכת תוציא ממנו את המיץ. הוא יחוייב לתחזק את אשתו לשעבר ולא משנה מה, המערכת עושה את זה אפשרי. זה מצב שבו האישה צריכה להיות "פסיכית" בכדי לעבוד בכלל. ככל שהוא מנסה "לעשות את המעשה הערכי הנכון" ככה הוא ישלם מחיר כבד יותר. מיעוטם עומד בזה, אבל הם כאמור מיעוט. נקודת ההתחלה לשיקום של גבר גרוש ממוצע כלכך ירודה שחלקם פשוט מניחים לעצמם להיות מובלים לתוך איזה גילגול של כדור שלג שבו הם רק מסתבכים יותר ויותר. מתחתנים שוב, מפסיקים לעבוד או מסתפקים במשהו שרק יאפשר להם לצוף, גם מוותרים לעצמם בעניינים שבזמן רגיל לא היו היו אולי נופלים בהם. קריירה, אבהות, ביטוי עצמי וכאלה. במקביל... חלקם עסוקים בהשרדות מנפילה חוזרת לתוך אותו פח שוב. כי הרי כולנו רוצים קצת חום אנושי, הבנה, זיון אבל... בלי לשלם את המחיר שיהיה [ויהיה] בסוף. זו בדיוק "מולדת המניאקים" שגם עליהם אנחנו קוראים כאן שוב ושוב. כולללה... הישרדות. בקיצור, נראה לי שהפיצוץ החברתי בעניין הזה קרוב. [מתחיל להיות מספיק רע] כולנו מוזמנים לתפוש מקום או ביציע או בזירת הקולוסיאום. יהיה מעניין.
