michal molcho
New member
האישי הוא הפוליטי...
תראי רו, אני לא מכירה אותך. אני לא יודעת איפה את נמצאת, כמה זמן את שם וכמה את פעילה. אני מקדימה ואומרת את זה כי ייתכן שסביר להניח שאת היית הרבה יותר מעורבת בפעילות הקהילתית בארץ. אני לא יודעת מה הקהילה עושה עכשיו. אני מודה שבשנים האחרונות הפרופיל של הקהילה הוא מתחת לאדמה. אבל אני גם זוכרת שבימים עברו, כשאני הייתי פעילה, עשינו המון מאמצים. אולי לא מספיקים לטעמך, אבל עשינו. כולל חשיפה יחסית מכובדת (אני, למשל, גיליתי לתדהמתי שכל העולם ואשתו, כולל אמא ואבא, מאזינים לדליה יאירי בבוקר). היינו פעילים פוליטית בתוך מספר מפלגות ומחוץ להם. אולי לא עשינו די, אולי לא עשינו נכון, אבל ניסינו. ואולי מבפנים זה נראה המון ומבחוץ פחות. ואולי באמת דברים השתנו לרעה. ואולי הקהילה ההומולסבית מרוצה ממה שכן יש לה בארץ - שזה חיים יחסית שקטים. ואולי יש בישראל כל כך הרבה דברים אחרים שיותר חשוב לטפל בהם ולוקחים מנשים הרבה אנרגיות (זכויות נשים, עובדים זרים, פלשתינאים). אני גם לא נמצאת במקום שמפגין יותר נראות או עשייה מאשר מה שהיה בישראל כך שאין לי יותר מדי חומר להשוואה. אבל, וזה אבל גדול. האישי הוא הפוליטי. התקדים של דנילביץ' היה רב ערך לקהילה, כך שאין לזלזל בתקדימים משפטיים. המאבק של טל ואביטל, גם אם לא נלקח לכנסת, יצר תקדים משפטי . הדרך לאימוץ הייתה ארוכה וקריטית עבורם. כל ערכאות המשפט ניסו להמנע מלקבל החלטה - ולמרות הכל הן ניצחו במאבק המשפטי. הן - ולא הקהילה שחלק לא מבוטל מהזמן ממש לא תמכה בהן. אז כן, זו הכרעה משפטית ולא חוק - אבל ראבאק רו - זה חתיכת הישג שכל הקהילה תהנה ממנו. אז עבורי ה"לפחות" הזה שווה לא מעט, ואם תשאלי את טל ואביטל, אז כן, אפשר לבנות על זה חיים מאד רציניים, ולהיות ממש הורים.
תראי רו, אני לא מכירה אותך. אני לא יודעת איפה את נמצאת, כמה זמן את שם וכמה את פעילה. אני מקדימה ואומרת את זה כי ייתכן שסביר להניח שאת היית הרבה יותר מעורבת בפעילות הקהילתית בארץ. אני לא יודעת מה הקהילה עושה עכשיו. אני מודה שבשנים האחרונות הפרופיל של הקהילה הוא מתחת לאדמה. אבל אני גם זוכרת שבימים עברו, כשאני הייתי פעילה, עשינו המון מאמצים. אולי לא מספיקים לטעמך, אבל עשינו. כולל חשיפה יחסית מכובדת (אני, למשל, גיליתי לתדהמתי שכל העולם ואשתו, כולל אמא ואבא, מאזינים לדליה יאירי בבוקר). היינו פעילים פוליטית בתוך מספר מפלגות ומחוץ להם. אולי לא עשינו די, אולי לא עשינו נכון, אבל ניסינו. ואולי מבפנים זה נראה המון ומבחוץ פחות. ואולי באמת דברים השתנו לרעה. ואולי הקהילה ההומולסבית מרוצה ממה שכן יש לה בארץ - שזה חיים יחסית שקטים. ואולי יש בישראל כל כך הרבה דברים אחרים שיותר חשוב לטפל בהם ולוקחים מנשים הרבה אנרגיות (זכויות נשים, עובדים זרים, פלשתינאים). אני גם לא נמצאת במקום שמפגין יותר נראות או עשייה מאשר מה שהיה בישראל כך שאין לי יותר מדי חומר להשוואה. אבל, וזה אבל גדול. האישי הוא הפוליטי. התקדים של דנילביץ' היה רב ערך לקהילה, כך שאין לזלזל בתקדימים משפטיים. המאבק של טל ואביטל, גם אם לא נלקח לכנסת, יצר תקדים משפטי . הדרך לאימוץ הייתה ארוכה וקריטית עבורם. כל ערכאות המשפט ניסו להמנע מלקבל החלטה - ולמרות הכל הן ניצחו במאבק המשפטי. הן - ולא הקהילה שחלק לא מבוטל מהזמן ממש לא תמכה בהן. אז כן, זו הכרעה משפטית ולא חוק - אבל ראבאק רו - זה חתיכת הישג שכל הקהילה תהנה ממנו. אז עבורי ה"לפחות" הזה שווה לא מעט, ואם תשאלי את טל ואביטל, אז כן, אפשר לבנות על זה חיים מאד רציניים, ולהיות ממש הורים.