ניגודים

drall

New member
אם אתה חותם בנאמסטה

סימן שגם קיימת שושלת רוחנית וגם קיימת המסטוליות. אבל אני התכוונתי לדבר אחר לגמרי , מה שמגדיר את האני הוא המיינד והמיינד מסתכל אח ורק כלפי חוץ ז"א שאתה קיים רק במידה שמישהו יודע על קיומך. כל זה כמובן לא נכון בצורה שאני מציג את זה. מה שנכון הוא שקיימים אני אמיתי ואני מזוייף. האני מהמזוייף הוא מה שתארתי קודם. האני האמיתי הוא אותו מקטע בלתי מוגדר מסך כל אינסוף האנרגיה הגולמית שאתה מסוגל לתפוס כשאתה מזהה את הפוטנציאל שלך. כלומר: "האני המזוייף" קיים כל זמן שהאנשים מכירים אותך. "האני האמיתי" קיים כל זמן שאלוהים מכיר אותך. כלבים זה כמו אנשים לצורך העניין. דרול
 

chataka

New member
שאלה

הנסיון שלי עם תפילה הוא של חוויה אינטימית ומבודדת, התייחדות אני משליכה אל זה את התיאור שלך של - זמן שאלוהים מכיר אותך (מבלי להתחייב בפניכם על חווית האני האמיתי) לא משנה מה חוויתי או איך פירשתי, לאחר חוויה יחד עם אנשים אחרים, אני לא יכולה מצליחה לשמור את האיכות הזו כדי לתקשר עם אנשים, צריך את האני המזוייף, זה הגיג מעציב האם אפשרי לשהות באני אמיתי תוך כדי תקשורת עם אנשים אחרים? כמו כלבים, לצורך העניין :) בכתיבה, עוד מילא, הספונטניות וחלקיות התקשורת מספקות תנאים מאפשרים אבל בחיים המלאים? יש עודף אינפורמציה רועשת מזויפת מערפלת, וישר אתה נדרש לזייף גם כדי להשתתף בהמולה האם בכלל אפשר לבקש כזה דבר? דרול, מה אתה אומר, איך חיים באמת, ביחד עם אנשים אחרים, בעולם שרק מזייף כל הזמן? ולגבי ההבנה- חוסר הבנה- יש שיר של קארבר שהוא כותב לאישתו.. על עדינות כתחליף להבנה (או פיצוי לאי הבנה ?). אני מבינה את זה :) ואולי זאת התשובה לשאלה שלי
 

drall

New member
very nice

ובכן ,אלוהים לא ברא שאלות בלי תשובות וכדי להחמיר את המצב הוא גם ארגן שהתשובות ישתנו תוך כמה דקות , ואולי גם השאלות . אבל זה מאוד פשוט. האדם שכח את קיומה של האנרגיה הגולמית והוא שכח אותה במתכוון. כל זה משום שאין דרך שיטתית , תהליכית שמובילה אליה ואילו מערכת המודעות ששולטת באדם היא מערכת שיודעת רק לפתור בעיות . הדרך אל האנרגיה הגולמית אינה פתירה ולכן האדם מתעלם. עם כל זה קורה שהאנרגיה הגולמית מופיעה אצל האדם ומפתיעה אותו. אלה רגעים של חסד , של התעלות. הרגעים האלו נעלמים ותמיד ייעלמו , ברגע שנכנסת אל האדם אנרגיה שיתופנית. המנגנון טיפה יותר מורכב מזה , אבל אני לא רוצה להלאות אותך סתם במונחים טכניים שכרגע לא יגידו לך כלום. והפיתרון פשוט. לא לקבל אנרגיה שיתופנית ולסרב לה. לדחות אותה. פרקטית זה אומר ככה. אם את נמצאת בחברת אנשים , הדבר שאת צריכה לשים את הדגש עליו הוא לא לנסות לקבל מהם כלום. לא עידוד , לא כבוד , לא מחמאות , לא כסף ולא שום דבר. ואם את מקבלת , תתעלמי. כלומר , תהיי במודעות שכל מה שקורה לך , שכל מה שאת מקבלת או נותנת , את לא נותנת לאנשים , את לא נותנת לחברה. את מקבלת ונותנת רק מהקיום עצמו. רק איתו יש לך עסקים. ולא תתלכלכי דרול
 

chataka

New member
תודה

התשובה הזו קשה, כלומר- ההשלכות הביצועיות שאני יכולה לדמיין, נדמות לי קשות. תודה שענית בהרחבה ובהירות.
 

danigl

New member
ניגודים יש ביחסי-במוחלט הכל מאוחד

שששלום יקירי. נכון יש ניגודים בכל. בכל? לא! רק בעולם היחסי. אם אנחנו מסתכלים על פרח, אנחנו רואים כל כך הרבה ניגודים: עלי כותרת, רכים, חלקים, ורודים או צהובים או אדומים. גבעול, קשה, ארוך, מעוגל, חום. עלה, מחוספס, שטוח, ירוק.[ וקוץ..... כל כך הרבה שוני. אבל מה שברור, שהפרח כולו מורכב ממוהל (מיץ חיות). המוהל איננו ירוק ולא ורוד ולא שטוח ולא עגול, לא רך ולא דוקר. המוהל חסר צבע, חסר ריח, חסר צורה הוא בלתי נגלה. אין שום דבר בפרח שאיננו מוהל! המדעים מסבירים לנו שהכל בנוי שכבות שכבות, רבדים רבדים, רמות רמות. יש רמות גסות של פני השטח, יש רמות מעודנות יותר, עוד יותר, עוד ועדו עד שאנחנו מגיעים לרמה המוחלטת, הלא משתנה, הנצחית למה שפיסיקת הקוונטים קוראת השדה המאוחד של כל חוקי הטבע. כשאנחנו מסתכלים יותר לעומק על הצהוב (או הורוד או האדום) של עלי הכותרת, ברמה יותר מעודנת זה מעט פחות צהוב, וברמה עוד יותר מעודנת, עוד פחות צהוב.... עד שאנחנו מגיעים לרמה של המוהל, שאין לה צבע. כך גם כשאנחנו מסתכלים יותר לעומק על הירוק של העלים, ברמה יותר מעודנת זה מעט פחות ירוק, וברמה עוד יותר מעודנת, עוד פחות ירוק.... עד שאנחנו מגיעים לרמה של המוהל, שאין לה צבע. כל הפרח, עלים, גבעול, שורש, קוץ ועלי כותרת, איננו שום דבר אחר מאשר מוהל. מהרישי נשאל פעם על ידי אקזיסטנציאליסט מושבע: איך אפשר לא להיכנס לדיכאון? הכל כל הזמן משתנה. כל הזמן משתנה. אין שום דבר קבוע בחיים, כל הזמן שינוי (היי טומי). מהרישי השיב לו: אני יכול להראות לך שיש גם מוחלט, בשתי דרכים. הדרך הראשונה היא דרך מבדחת, והשניה בהתנסות שלך עצמך. הדרך המבודחת: אתה אומר שתמיד, כל הזמן, לעולם ועד הכל משתנה? הנה לך מוחלט – המוחלט של השוני. כל הזמן, תמיד. אבל ברצינות, בוא למד את המדיטציה הטרנסנדנטלית ומייד תתנסה במוחלט. עכשיו לפני שכולם מתנפלים עלי שהמוהל הוא גם יחסי. גבירותיי ורבותיי! זו רק אנלוגיה. לכל אנלוגיה יש הגודל שלה. לא ניתן לתת דוגמה יחסית למה שהוא מוחלט. את קחו את זה בקלות. כשאנחנו מסתכלים על גלים באוקיאנוס (או היום באיילון), יש גלים גבוהים ויש נמוכים, יש גלים עגולים או שטוחים, יש גלים עם קצץ וגלים חלקים. מה שברור הוא שכל גל, נמוך גבוה, קטן גדול הוא שום דבר אחר מאשר אוקיאנוס. הפלא של החיים הוא איך הטיפה של הגל יכולה לכלוא בתוכה אוקיאנוס שלם? איך זה אפשרי שבחיים שלנו כשאנחנו מסתכלים על פרח, בית או אפילו על בחורה יפה, כל התודעה שלנו היא האובייקט בו אנחנו מתנסים. והמוחלט, זה שנמצא בכל, שתמיד היה, שהוא הווה ושתמיד יהיה - נעלם, נשכח. אפשר להשוות זאת גם למסך של קולנוע: כשאנחנו צופים בסרט, אנחנו רואים סרט. אנחנו לא רואים את המסך עליו מוקרן הסרט. בלי מסך אין סרט. רק עם סרט, בלי מסך, החיים שלנו הם סבל, לחץ, מתחים, מחלות, פשיעה, מלחמות, אלימות וכל אותם דברים נוראיים שאנחנו חיים כשאנחנו מתנסים רק בעולם היחסי. מה שעושה המדיטציה הטרנסנדנטלית היא לעמעם כל פעם מעט יותר את הסרט. עוד פחות סרט, עוד פחות – עד שאנחנו שמים לב שיש מסך. ושוב מסך, ושוב מסך... עד שיום יפה מגיע – הארה – שבו אנחנו חווים את המסך במלוא התפארת שלו, גם כשאנחנו נהנים במלואו מהסרט. זה סופם של החיים הדואליים של הכפילות והתחלת חיים של איחוד – איחוד מלא של המוחלט עם היחסי. 200% של החיים – 100% מוחלט - ביחד (לא במקום, או על חשבון) עם 100% יחסי. זהו סופם של החיים בשעבוד, תחילתם של חיים בחופש מוחלט, אמיתי ולנצח. זהו סופו של הצורך לחזור לעולם הזה שוב ושוב כדי לשלם עבור הקארמה שאגרנו בכל הגלגולים שלנו. אנחנו משוחררים מהכבילה של קארמה. את זה עושה המדיטציה הטרנסנדנטלית, (שוב, אני לא אומר שאין שום דרך אחרת שעושה זאת) באופן מעמיק, שקט, נעים, מהיר ועם הרבה הצלחה. זהו המצב של הגשמה עצמית אז אני מאחל לכולנו הגשמה מהירה. דניאל
 

שששלום

New member
אכן הגשמה מהירה לכולנו

הלוואי בימנו אנו
. בסימן פסח מעבדות לחרות ד"א מתרגל זן בודהיזם וברמה האישיץ לא אשנה זאת בשלב זה.
 

KEiN

New member
דעתי?

הניגודים- או פלוס ומינוס- כמו במתמטיקה, כדיי שהמשוואה תהיה הרמונית- על כל פלוס חייב להיות מינוס ואם מחברים אותם מגיעים לנק ה-0. נק' ה-0 היא באמצע, הרמוניה מוחלטת- הארה. לא ניתן להימנע מפלוסים ומינוסים- כי על כל פלוס יבוא מינוס בדרך זאת או אחרת- מה שנקרא איזון קוסמי. מה שאפשר לעשות זה להקטין את כמות הפלוסים- ואז תקבל פחות מינוסים- והתנודות סביב ה-0 יהיו פחות קיצוניות. מתיי שהתנודות סביב האפס יהיו זניחות- תגיע להארה. לפי ידיעתי הדרך היחידה לנטרל את קיצוניות ה+- היא ע"י הבנה שלא קיים דבר כזה טוב או רע, רק הגדרות שאינן קשורות קשר אמיתי למציאות... אלא רק בראשינו... בהצלחה!
 
למעלה