ניגודים

[בארס]

ברוכה הבאה....

....צ'אטאקה. ובכן, אנחנו קהילת כלאיים וירטואלית ש...דבר לא מגדיר אותה וכלום לא קורה בה. יש לנו שפות פנימיות (הרבה!) והשפות החיצוניות הן בעיקר איפרוביזציות פרועות שנובעות (אצלי לפחות) מהצורך לדבר אל אנשים בשום שפה...ועוד שהם יבינו אותך...בלי לדעת לקרא סנסקריט או את כתביו של הרמס טריסמגיסט או להיות בקיא ברזיה הכמוסים של שפת הקודש. אז משתמשים כאן בשפה השראתית מאולתרת, שמיד מחוללת פלאים....לא ניתן לחלוטין להבין אותה!!!! באמצעות עולם המושגים המוכר לכל אחד. וזו ברכה גדולה מאוד...כי השיעור הראשון הוא שהבנה אמיתית בצורה הראשונית שלה היא לא אחרת מאשר......חוסר הבנה כך...נדרש מאדם שלא מבין מה שואלים אותו...לענות. וזה מבחן גדול מאוד....מאוד. זו הזדמנות לבחון מחדש את כל "הידוע" לך וכל "המובן וברור" לך. זו הזדמנות לעורר את הרגישות הבלתי מותנית שלך אל עצמך ואל מי שאת מדברת איתו, שכן אין דבר שקל יותר להסחף אליו מאשר מלחמות ואין דבר נוח יותר לאגו שלנו מאשר להשאר מטומטמים אז את מוזמנת להתייחס לסוגיות כמו שושלת רוחנית ואנרגיה גולמית, ככל עולה על רוחך הרגישה והסקרנית....האיזונים מסביב לא יאחרו להופיע. נמסטה.

 

[בארס]

אני חוזר ומזכיר

הטמטום כמו שאני מתייחס אליו הוא לא עצם היותנו בעלי דעות מוטעות ומופרכות אלא עצם האמונה העיוורת בהם!!!

 

[chataka]

יופי אז נתחיל משיר

'Locking Yourself Out, Then Trying to Get Back In' by Raymond Carver You simply go out and shut the door without thinking. And when you look back at what you've done it's too late. If this sounds like the story of a life, okay. It was raining. The neighbors who had a key were away. I tried and tried the lower windows. Stared inside at the sofa, plants, the table and chairs, the stereo setup. My coffee cup and ashtray waited for me on the glass-topped table, and my heart went out to them. I said, Hello, friends, or something like that. After all, this wasn't so bad. Worse things had happened. This was even a little funny. I found the ladder. Took that and leaned it against the house. Then climbed in the rain to the deck, swung myself over the railing and tried the door. Which was locked, of course. But I looked in just the same at my desk, some papers, and my chair. This was the window on the other side of the desk where I'd raise my eyes and stare out when I sat at that desk. This is not like downstairs, I thought. This is something else. And it was something to look in like that, unseen, from the deck. To be there, inside, and not be there. I don't even think I can talk about it. I brought my face close to the glass and imagined myself inside, sitting at the desk. Looking up from my work now and again. Thinking about some other place and some other time. The people I had loved then. I stood there for a minute in the rain. Considering myself to be the luckiest of men. Even though a wave of grief passed through me. Even though I felt violently ashamed of the injury I'd done back then. I bashed that beautiful window. And stepped back in.

 

[בארס]

אחלה שיר

חוץ מהסיומת הגחלילית שלו...לטעמי. הדימוי של האדם שנמצא מחוץ לבית הוא חביב אבל משהו בו חוטא למציאות האמיתית. דמו את עצמכם כאילו הייתם אתם הבית בעצמו ! תרגישו את החלל הפנימי ואת האיש המשווע להכנס פנימה משקיף מהחלון. ואז דמיינו אתכם מכילים אותו...

 

[בארס]

אגב..מישהו ניסה?

בית...חלל ריק..איש בחלון... הופס...הוא קופץ פנימה ?

 

[drall]

היהו

שושלת רוחנית זה רעיון שקיים כבר המון שנים אבל מי שתאר אותו באופן מפורש זה גורודייף. מה שהוא אמר זה שיש רמה רוחנית מסויימת שאדם אינו יכול להגיע אליה בעצמו אלא שאדם אחר שכבר נמצא בה צריך לבייע לו להגיע אליה. מה שזה אומר הוא שאם מצוי אדם ברמה הזאת סימן שהיה מישהו ברמה הזאת לפניו ואותו אדם שני אפשר לו להגיע. מה שנוצר הוא מבנה שושלתי שבו אדם מעביר לאדם את הידע או יותר נכון את המצב האנרגטי. זה המודל של גורודייף ולפעמים הוא נכון ולפעמים לא. לגבי השאלה השניה. ובכן האדם יכול להכיל (או לקבל) שלושה סוגים של אנרגיה. א.אנרגיה שיתופנית שהמקור שלה הוא בני אדם אחרים. ב.אנרגיית ביניים שנקראת גם "אור חוזר" שנובעת מדברים שאדם עושה בעצמו כמו מדיטציה , ספורט , טיולים וכן הלאה. ג.אנרגיה גולמית שלאדם אין יכולת לדגרוש אותה משום מקום אלא שהיא חודרת אל תוכו כשמתחשק לה. דרול

 

[chataka]

ומה מקורה, של האנרגיה הגולמית?

הממ.. הטאו הגדול? אתה מתייחס לזה כאל "אינטליגנציה זרה"? = לא אנושית ובאיזה תנאים היא חודרת אל תוכו ומשום מה ולמה?

 

[chataka]

עוד קצת

מצטערת שאני קופצת עליך עם מליון שאלות, אני פשוט סקרנית מה היחסים בין האנרגיות האלו? נניח- איזה סוגי התמרה יש ביניהן- או הבעה? אנרגיה גולמית יכולה להיות מובעת כאנרגיה שיתופנית? או אור חוזר? אפשר להשתתף בה בכלל? האם זה מה שקורה ב"העברה" בשושלת רוחנית?

 

[drall]

גם זה די פשוט למעשה

האנרגיה הגולמית מגיעה מהטאו הגדול , היא למעשה הטאו הגדול. ברגע בו את חווה אנרגיה גולמית זה כאילו שנמתח חוט בינך ובין אלוהים , חיבור ישיר , נל"ן. האנרגיה הזאת באמת מתמירה את עצמה לכל דבר כי היא גולמית , אבל ברגע שהיא מותמרת היא כבר לא גולמית. זה סוד הלוחות השבורים. אנרגיה שיתופנית , כמובן , לא מתמירה עצמה לכלום. היא תמיד נשארת קבועה ויחסית. ז"א נניח שקיבלת מחמאה מהמורה שלך ובכיתה ג' זו הייתה אנרגיה שיתופנית בכמות גדולה. היום , נניח שאת לא חושבת שהמורה ההיא משהו , גם הכמות של האנרגיה הזאת פוחתת. כמובן , אין שום סיבה שתנוחי על זרי הדפנה של כיתה גימל , והמנגנון של האנרגיה ימנע ממך היום להנות מהמחמאה ההיא , כי זהו מנגנון שתמיד שואף לעוד ועוד. לכן מי שמקבל אנרגיה שיתופנית , מתמכר אליה. האנרגיה מהסוג של האור החוזר , מתמירה את עצמה בתוך המסגרת של עצמה. נניח , אוכל טוב הוא אור חוזר (עד גבול מסויים) הוא הופך לתנועה בריקודי עם שגם היא אור חוזר והופך לשינה טובה שגם היא אור חוזר. הלימוד השושלתי מתבצע בהרבה צורות שניתן לומר שהן סוג מסויים של השראה בין המורה לתלמיד. בקבלה מדברים על "לימוד מפה לפה" ובזן על "הפניית המודעות" ובמקומות אחרים ישנן שיטות אחרות מובהקות לא פחות. לדעתי חייב להיות איזשהו קשר אישי בין התלמיד למורה. חייבים הם להכיר זה את זה על מנת שהקפיצה תתבצע. אבל כל זה בהיסתייגות , אני לא חושב שבכל המקרים מציאותו של מורה היא מחוייבת המציאות. ברובם כן , אבל קיימות גם "מוארויות פרא" דרול

 

[drall]

אם אתה חותם בנאמסטה

סימן שגם קיימת שושלת רוחנית וגם קיימת המסטוליות. אבל אני התכוונתי לדבר אחר לגמרי , מה שמגדיר את האני הוא המיינד והמיינד מסתכל אח ורק כלפי חוץ ז"א שאתה קיים רק במידה שמישהו יודע על קיומך. כל זה כמובן לא נכון בצורה שאני מציג את זה. מה שנכון הוא שקיימים אני אמיתי ואני מזוייף. האני מהמזוייף הוא מה שתארתי קודם. האני האמיתי הוא אותו מקטע בלתי מוגדר מסך כל אינסוף האנרגיה הגולמית שאתה מסוגל לתפוס כשאתה מזהה את הפוטנציאל שלך. כלומר: "האני המזוייף" קיים כל זמן שהאנשים מכירים אותך. "האני האמיתי" קיים כל זמן שאלוהים מכיר אותך. כלבים זה כמו אנשים לצורך העניין. דרול

 

[בארס]

אה....יופי.

אז אני יכול להמשיך.... איפה אני לעזאזל ?????? ))))))))

 

[chataka]

בארס

איפה אתה?

 

[בארס]

רב תודות

 

[chataka]

חן חן לך

תבוא כל יום לגבי הבית- קצת נתקעתי בשלב הארכיטקטוני, נמשיך היום. הבחנה מוזרה (לי)-- יצא ככה בדמיוני שמבנה הבית התעצב סביב לחללים ריקים- קצת כמו כשמציירים את החללים הריקים ומזה מתהווים הגופים הקיימים? מכירים? בכל מקרה, כך התחוור לי שהחלל הפנימי הריק שלי, בדמיוני, אינו open space כלל וכלל. יותר כמו הרבה בועות סבון בהתקבצות מוזרה.

 

[בארס]

תנסי...

לדמיין דירת סטודיו כלומר חדר אחד, חלל אחד, ארבע קירות...גג רעפים... ו....תנסי להרגיש את זה סביב החלק המרכזי של הגוף שלך ולא לתת לראש לבנות קונסטלציות מורכבות בדימיון... על הירח . בכל אופן , כמו שאני רואה את זה ..זה עיניין להתנסות של מספר שניות בודדות...לא להפוך את זה למפעל חיים

דרול...any comments?

 

[שששלום]

דירת סטודיו והתפתחות

מנסיון דווקא מאוד מתאים.

ולא רק לשניות. כי אם בית אחד ללא חללים שהולך איתנו לכל מקום.

 

[chataka]

LOFT

אוקיי, אני עושה פו על הבועות

 

[שששלום]

../images/Emo3.gif

הלוואי ועם כל התנפצות בועה תעלם בקרבנו עוד אשלייה. הלכתי לנסות מקווה שיעבוד.

בזכות ההשראה

 

[בארס]

by the way !

לא לזלזל בכלום שעולה. אם עלו אילו בועות בטח יש שם איזה "צוללן" ! הא?

 

[שששלום]

בודאי

פשוט לנתק לו את החמצן ממנו הוא ניזון. בטוח לא זילזול אולי מטפורה