נזכור ולא נשכח🕯🕯🕯🕯🕯🕯

Harrington · 30/4/25

נכתב ע"י mיטלמן:
יזכור עם ישראל.

אף פעם לא הבנתי את הנוסח הזה. הלא מדובר בתפילה. אז מתפללים כאן שעם ישראל לא ישכח את נופליו? וכי יש אפשרות כזאת בכלל? זה עומד על הפרק? ואם אנחנו לא רואים את זה כתפילה (מה שאך הגיוני אם אנחנו מסרבים לשמור על הנוסח המקורי "יזכור אלוקים"), אז במה מדובר בדיוק? הכרזה? הדובר מצהיר בשם עם ישראל (מי הסמיכו לכך?) שהוא יזכור? קריאה? בקשה? מה?

למעוניינים, מאמר על השתלשלות העניינים בנושא הזה מתחילת קיומה של תפילה זו עד לשינוי שנערך לפני כמה שנים, כאשר הפרוגרס הרס גם את זה ושינה את התפילה העתיקה לקב"ה שיזכור למשהו מוזר ולא ברור, ובלבד ששם אלוקים לא יוזכר בו.

יזכור אלוהים, עם ישראל, או מי שזה לא יהיה - סרוגים

mיטלמן · 30/4/25

חורזת באהבה · 23/4/25

ביום זה, נקדיש את מחשבותינו ללבבות שנגדעו, למשפחות שנחטפו ולחלומות של מאות אלפי ילדים שלא זכו להגיע לבגרות. כל סיפור הוא עולם ומלואו: סיפור של כאב, של אובדן, אבל גם של חוסן ואומץ.

נזכור את הניצולים, את אלה שחזרו מהגהנום כדי לספר את הסיפור, כדי להבטיח שמה שקרה לא יישכח, לא נשכח גם נטבחי 7 לאוקטובר.

היום, עלינו גם להתחייב – להתחייב לחיים של סובלנות, לאהבה ולכבוד הדדי. עלינו להילחם בכל סוגי השנאה והאפליה, כדי שלעולם לא נחווה שוב זיכרונות אכזריים כאלה.

יהי זכרם ברוך.

boriska1 · 23/4/25

נכתב ע"י חורזת באהבה:
ביום זה, נקדיש את מחשבותינו ללבבות שנגדעו, למשפחות שנחטפו ולחלומות של מאות אלפי ילדים שלא זכו להגיע לבגרות. כל סיפור הוא עולם ומלואו: סיפור של כאב, של אובדן, אבל גם של חוסן ואומץ.

נזכור את הניצולים, את אלה שחזרו מהגהנום כדי לספר את הסיפור, כדי להבטיח שמה שקרה לא יישכח, לא נשכח גם נטבחי 7 לאוקטובר.

היום, עלינו גם להתחייב – להתחייב לחיים של סובלנות, לאהבה ולכבוד הדדי. עלינו להילחם בכל סוגי השנאה והאפליה, כדי שלעולם לא נחווה שוב זיכרונות אכזריים כאלה.

יהי זכרם ברוך.

מיליון וחצי ילדים נרצחו בשוא. ביד ושם יש גלעד מאוד מיוחד, נכנסים אליו בחושך, יש 6 נרות ומסביב עשוי מראות המשקף 1.500.000 אורות.
הקריין מקריא שמות ילדים.

חורזת באהבה · 23/4/25

נכתב ע"י boriska1:
מיליון וחצי ילדים נרצחו בשוא. ביד ושם יש גלעד מאוד מיוחד, נכנסים אליו בחושך, יש 6 נרות ומסביב עשוי מראות המשקף 1.500.000 אורות.
הקריין מקריא שמות ילדים.

לא תאמין, הייתי מחוץ ליד ושם מספר פעמים, לא יכולתי להכנס לשם, כך איני מסוגלת לצפות בכל התוכניות בטיוי על השואה.

boriska1 · 23/4/25

נכתב ע"י חורזת באהבה:
לא תאמין, הייתי מחוץ ליד ושם מספר פעמים, לא יכולתי להכנס לשם, כך איני מסוגלת לצפות בכל התוכניות בטיוי על השואה.

אני מכיר מישהו, היה ילד בשואה, היום קרוב ל90, עם פרוק ברה"מ התחיל עסק פרטי. לקחתי אותו ליד ושם, נכנס לשם, יצא בוכה, אמר - אני עולה לארץ. ואז לא היה לי קשר איתו. אחרי שנה התקשר אלי, אמר- הנה אני כבר חצי שנה בארץ, עובד בנגריה. היה לו מספיק כסף לקנות דירה בבת ים, אחר כך הסתדר לא רע במקצוע שלו - מהנדס.

חורזת באהבה · 23/4/25

נכתב ע"י boriska1:
אני מכיר מישהו, היה ילד בשואה, היום קרוב ל90, עם פרוק ברה"מ התחיל עסק פרטי. לקחתי אותו ליד ושם, נכנס לשם, יצא בוכה, אמר - אני עולה לארץ. ואז לא היה לי קשר איתו. אחרי שנה התקשר אלי, אמר- הנה אני כבר חצי שנה בארץ, עובד בנגריה. היה לו מספיק כסף לקנות דירה בבת ים, אחר כך הסתדר לא רע במקצוע שלו - מהנדס.

היסטורית עם היהודי מלא בכאב, מי ייתן ש-בהווה ועתיד לא נדע כאב.

חורזת באהבה · 23/4/25

נכתב ע"י חורזת באהבה:
היסטורית עם היהודי מלא בכאב, מי ייתן ש-בהווה ועתיד לא נדע כאב.

סיפור של ניצול שואה, עבר שואה פעם שניה.

mיטלמן · 23/4/25

נכתב ע"י חורזת באהבה:
היסטורית עם היהודי מלא בכאב, מי ייתן ש-בהווה ועתיד לא נדע כאב.

יאללה? אפשר להתחיל?
בקטנה, להתייחס בסבלנות סובלנות וכבוד לדעות האחרים גם אם הן הפוכות משלך ומהדעות והרעיונות שגדלת עליהם.
לאט לאט,
בלי כינויי גנאי משום סוג, לפיד לא בא לכם טוב? לא חייבים להסכים, אבל לקרוא לפידונים כמו יהודונים, מגונה בעיני.
מירב מיכאלי לא נושאת דגל בשם סבה,
הויכוח בקשר לאשמתו לעומת זכויותיו כנראה לא יסתיים לעולם,
מה היא אשמה?
לא טוב למישהו עניין הילדים, לא חובה להסכים,
ההשתלחות מגונה בעיני.
יש עוד, ואני מדברת על תפוז ושאר המדיה החברתית.
ואם חטאתי באותם עוינים ובטח חטאתי מתנצלת, בין עמי אני חיה (לא תירוץ) וצדיקה לא הייתי אף פעם.
מציעה להתחיל לכתוב ולדבר יפה.

נכתב ע"י חורזת באהבה:
ביום זה, נקדיש את מחשבותינו ללבבות שנגדעו, למשפחות שנחטפו ולחלומות של מאות אלפי ילדים שלא זכו להגיע לבגרות. כל סיפור הוא עולם ומלואו: סיפור של כאב, של אובדן, אבל גם של חוסן ואומץ.

נזכור את הניצולים, את אלה שחזרו מהגהנום כדי לספר את הסיפור, כדי להבטיח שמה שקרה לא יישכח, לא נשכח גם נטבחי 7 לאוקטובר.

היום, עלינו גם להתחייב – להתחייב לחיים של סובלנות, לאהבה ולכבוד הדדי. עלינו להילחם בכל סוגי השנאה והאפליה, כדי שלעולם לא נחווה שוב זיכרונות אכזריים כאלה.

יהי זכרם ברוך.

Harrington · 23/4/25

נכתב ע"י mיטלמן:
יאללה? אפשר להתחיל?
בקטנה, להתייחס בסבלנות סובלנות וכבוד לדעות האחרים גם אם הן הפוכות משלך ומהדעות והרעיונות שגדלת עליהם.
לאט לאט,
בלי כינויי גנאי משום סוג, לפיד לא בא לכם טוב? לא חייבים להסכים, אבל לקרוא לפידונים כמו יהודונים, מגונה בעיני.
מירי מיכאלי לא נושאת דגל בשם סבה,
הויכוח בקשר לאשמתו לעומת זכויותיו כנראה לא יסתיים לעולם,
מה היא אשמה?
לא טוב למישהו עניין הילדים, לא חובה להסכים,
ההשתלחות מגונה בעיני.
יש עוד, ואני מדברת על תפוז ושאר המדיה החברתית.
ואם חטאתי באותם עוינים ובטח חטאתי מתנצלת, בין עמי אני חיה (לא תירוץ) וצדיקה לא הייתי אף פעם.
מציעה להתחיל לכתוב ולדבר יפה.

לא רואה הרבה דברים שלא ניתן לחתום עליהם, אבל לא השכלתי להבין את הקשר בינם ל'כאב השואה' שחורזת דיברה עליה בתגובה שעליה בחרת להגיב את הנ"ל.

mיטלמן · 23/4/25

נכתב ע"י Harrington:
לא רואה הרבה דברים שלא ניתן לחתום עליהם, אבל לא השכלתי להבין את הקשר בינם ל'כאב השואה' שחורזת דיברה עליה בתגובה שעליה בחרת להגיב את הנ"ל.

היום, עלינו גם להתחייב – להתחייב לחיים של סובלנות, לאהבה ולכבוד הדדי.

Harrington · 23/4/25

נכתב ע"י mיטלמן:
היום, עלינו גם להתחייב – להתחייב לחיים של סובלנות, לאהבה ולכבוד הדדי.

ללא ספק. נכון בכל יום. רק לא מצאתי קשר בין זה ל'כאב השואה' כאמור. משהו אחר לחלוטין.

mיטלמן · 23/4/25

נכתב ע"י Harrington:
ללא ספק. נכון בכל יום. רק לא מצאתי קשר בין זה ל'כאב השואה' כאמור. משהו אחר לחלוטין.

אלה השורות האחרונות במה שכתבה חורזת.

boriska1 · 23/4/25

Before World War II, the 1.5 million Jews living in the Soviet republic of Ukraine constituted the largest Jewish population within the Soviet Union, and one of the largest Jewish populations in Europe
יהודי אוקראינה לא הגיעו למחנות ריכוז. רצחו אותם שכניהם, באכזריות.
1.500.0000 איש.

חורזת באהבה · 23/4/25

נכתב ע"י boriska1:
Before World War II, the 1.5 million Jews living in the Soviet republic of Ukraine constituted the largest Jewish population within the Soviet Union, and one of the largest Jewish populations in Europe
יהודי אוקראינה לא הגיעו למחנות ריכוז. רצחו אותם שכניהם, באכזריות.
1.500.0000 איש.

נזכור לא נשכח, ונספר.

ריקי זו אני · 23/4/25

בלילה אחד שיגרתי לגמרי, עברתי את המהפך הראשון בחיי. עברתי למעשה לצמיתות מבית קשה שניסה בכוחות דלים לשרוד... בבלוק צפוף מידי, בשכונה מרוכזת מידי - בעוני של עצמה. עברתי שם את שנות ה-70 של האלף הקודם... עד אמצע שנות ה-80... ואז
מהבית הטרפוליטאי עברתי לבית האשכנזי... מהבלוק שחולק ל54 מ"ר כל יחידיה, כל משפחה... לא חשוב כמה נפשות בה... לבית צמוד קרקע, מאוד ירוק, מאוד פרחוני - מטופח ביד אוהבת. 3 נפשות בבית - ארבע וחצי חדרים... כשכיוונו אותי לחדר 'שלי' חשתי כמו נסיכה בארמון... הכל היה משולם... חיכתה לי כותנת ונעלי בית... חדשים, מגבת מריחה נפלא... ומגוון סבונים ושמפואים... לבחירה... - ומקלחת. וואו. מים חמים ביום ובלילה... תנור מקלחת... ומים כמה שרוצים...
לא היה צריך להתחשב באף אחד.
מאור פנים לא היה שם בהתחלה. ממש לא.
ידעתי מעט. בבית ספר למפוני מעברות, כנראה שלא צורך מיוחד להסביר עניינים מסווכים.
ובבית שלא ידע דבר וחצי דבר... האזעקות לא היו 'עניין שלנו'...
והקונוטציות מ'הלכו כמו צאן לטבח' היו יותר בסיפורים בבית על איך המוסלמים... שוחטים בעיד א אדחה...
בתחילה התנגדתי לכל נסיון הידברות. נפגעתי עד עמקינשמתי ממה ששמעתי דרך דלת חדרי, או דרך חור המנעול בשירותים...
נשארתי כי אהבתי את אבי העובר שבי... דבקתי בו. רק בו!
מאחר שדבקתי נשארתי. בולעת את מה שהאוזניים שומעות ומבליגה. עד ששמנתי למימדי מפלצת.
אז חדרה בהורי אישי ההכרה שאולי אני כזו... ואפילו כזו... אבל מה שלא יהיה אני נושאת בי נכד שלהם. בשר מבשרם. והטונים בבית השתנו. לגמרי השתנו.
מי שניסה לגחך על המופקרת... מי שניסה להרים גבה... חטף מיד מבט חודר ומאיים. ממש גוננו עלי.
כך ערב אחד שאלה אותי אימו... שאלה בחשש גדול... אם אני מוכנה להקשיב לה. את המעמד ההוא אני זוכרת כמו היה לפני שעתיים.
אישי הוא בן זקונים. אחיו שנולד לפני מבוגר ממנו בתשע שנים... אחותו חגגה בת מצוה אחר שנולד...,
שאלה פקחה עיניים ענקיות וכמו קפאה...
וכך ערב ערב פתחה את עצמה אלי... מספרת עד שמתעייפת מאוד... ומבטיחה להמשיך למחרת. וכך אשה אחת גיבורת על אנונימית לגמרי... פתחה לפני סיפור שאין שום סיכוי שהיה... לא יאומן.
מח אנושי לא יכול להכיל... אין תא במח שיכול לעבד...
לקחתי את סיפור חייה, ולא רב לי... יהדות הונגריה ריתקה אותי. הייתי אוססבית להבין את הרקע... בלעתי ספרים... בלעתי סיפורים... ועדיין עומדת לא מבינה את מימדי ועומקו של הרע. רוע שחייב להעקר מעל פני האדמה.

חורזת באהבה · 23/4/25

נכתב ע"י ריקי זו אני:
בלילה אחד שיגרתי לגמרי, עברתי את המהפך הראשון בחיי. עברתי למעשה לצמיתות מבית קשה שניסה בכוחות דלים לשרוד... בבלוק צפוף מידי, בשכונה מרוכזת מידי - בעוני של עצמה. עברתי שם את שנות ה-70 של האלף הקודם... עד אמצע שנות ה-80... ואז
מהבית הטרפוליטאי עברתי לבית האשכנזי... מהבלוק שחולק ל54 מ"ר כל יחידיה, כל משפחה... לא חשוב כמה נפשות בה... לבית צמוד קרקע, מאוד ירוק, מאוד פרחוני - מטופח ביד אוהבת. 3 נפשות בבית - ארבע וחצי חדרים... כשכיוונו אותי לחדר 'שלי' חשתי כמו נסיכה בארמון... הכל היה משולם... חיכתה לי כותנת ונעלי בית... חדשים, מגבת מריחה נפלא... ומגוון סבונים ושמפואים... לבחירה... - ומקלחת. וואו. מים חמים ביום ובלילה... תנור מקלחת... ומים כמה שרוצים...
לא היה צריך להתחשב באף אחד.
מאור פנים לא היה שם בהתחלה. ממש לא.
ידעתי מעט. בבית ספר למפוני מעברות, כנראה שלא צורך מיוחד להסביר עניינים מסווכים.
ובבית שלא ידע דבר וחצי דבר... האזעקות לא היו 'עניין שלנו'...
והקונוטציות מ'הלכו כמו צאן לטבח' היו יותר בסיפורים בבית על איך המוסלמים... שוחטים בעיד א אדחה...
בתחילה התנגדתי לכל נסיון הידברות. נפגעתי עד עמקינשמתי ממה ששמעתי דרך דלת חדרי, או דרך חור המנעול בשירותים...
נשארתי כי אהבתי את אבי העובר שבי... דבקתי בו. רק בו!
מאחר שדבקתי נשארתי. בולעת את מה שהאוזניים שומעות ומבליגה. עד ששמנתי למימדי מפלצת.
אז חדרה בהורי אישי ההכרה שאולי אני כזו... ואפילו כזו... אבל מה שלא יהיה אני נושאת בי נכד שלהם. בשר מבשרם. והטונים בבית השתנו. לגמרי השתנו.
מי שניסה לגחך על המופקרת... מי שניסה להרים גבה... חטף מיד מבט חודר ומאיים. ממש גוננו עלי.
כך ערב אחד שאלה אותי אימו... שאלה בחשש גדול... אם אני מוכנה להקשיב לה. את המעמד ההוא אני זוכרת כמו היה לפני שעתיים.
אישי הוא בן זקונים. אחיו שנולד לפני מבוגר ממנו בתשע שנים... אחותו חגגה בת מצוה אחר שנולד...,
שאלה פקחה עיניים ענקיות וכמו קפאה...
וכך ערב ערב פתחה את עצמה אלי... מספרת עד שמתעייפת מאוד... ומבטיחה להמשיך למחרת. וכך אשה אחת גיבורת על אנונימית לגמרי... פתחה לפני סיפור שאין שום סיכוי שהיה... לא יאומן.
מח אנושי לא יכול להכיל... אין תא במח שיכול לעבד...
לקחתי את סיפור חייה, ולא רב לי... יהדות הונגריה ריתקה אותי. הייתי אוססבית להבין את הרקע... בלעתי ספרים... בלעתי סיפורים... ועדיין עומדת לא מבינה את מימדי ועומקו של הרע. רוע שחייב להעקר מעל פני האדמה.

חורזת באהבה · 23/4/25

נכתב ע"י ריקי זו אני:
בלילה אחד שיגרתי לגמרי, עברתי את המהפך הראשון בחיי. עברתי למעשה לצמיתות מבית קשה שניסה בכוחות דלים לשרוד... בבלוק צפוף מידי, בשכונה מרוכזת מידי - בעוני של עצמה. עברתי שם את שנות ה-70 של האלף הקודם... עד אמצע שנות ה-80... ואז
מהבית הטרפוליטאי עברתי לבית האשכנזי... מהבלוק שחולק ל54 מ"ר כל יחידיה, כל משפחה... לא חשוב כמה נפשות בה... לבית צמוד קרקע, מאוד ירוק, מאוד פרחוני - מטופח ביד אוהבת. 3 נפשות בבית - ארבע וחצי חדרים... כשכיוונו אותי לחדר 'שלי' חשתי כמו נסיכה בארמון... הכל היה משולם... חיכתה לי כותנת ונעלי בית... חדשים, מגבת מריחה נפלא... ומגוון סבונים ושמפואים... לבחירה... - ומקלחת. וואו. מים חמים ביום ובלילה... תנור מקלחת... ומים כמה שרוצים...
לא היה צריך להתחשב באף אחד.
מאור פנים לא היה שם בהתחלה. ממש לא.
ידעתי מעט. בבית ספר למפוני מעברות, כנראה שלא צורך מיוחד להסביר עניינים מסווכים.
ובבית שלא ידע דבר וחצי דבר... האזעקות לא היו 'עניין שלנו'...
והקונוטציות מ'הלכו כמו צאן לטבח' היו יותר בסיפורים בבית על איך המוסלמים... שוחטים בעיד א אדחה...
בתחילה התנגדתי לכל נסיון הידברות. נפגעתי עד עמקינשמתי ממה ששמעתי דרך דלת חדרי, או דרך חור המנעול בשירותים...
נשארתי כי אהבתי את אבי העובר שבי... דבקתי בו. רק בו!
מאחר שדבקתי נשארתי. בולעת את מה שהאוזניים שומעות ומבליגה. עד ששמנתי למימדי מפלצת.
אז חדרה בהורי אישי ההכרה שאולי אני כזו... ואפילו כזו... אבל מה שלא יהיה אני נושאת בי נכד שלהם. בשר מבשרם. והטונים בבית השתנו. לגמרי השתנו.
מי שניסה לגחך על המופקרת... מי שניסה להרים גבה... חטף מיד מבט חודר ומאיים. ממש גוננו עלי.
כך ערב אחד שאלה אותי אימו... שאלה בחשש גדול... אם אני מוכנה להקשיב לה. את המעמד ההוא אני זוכרת כמו היה לפני שעתיים.
אישי הוא בן זקונים. אחיו שנולד לפני מבוגר ממנו בתשע שנים... אחותו חגגה בת מצוה אחר שנולד...,
שאלה פקחה עיניים ענקיות וכמו קפאה...
וכך ערב ערב פתחה את עצמה אלי... מספרת עד שמתעייפת מאוד... ומבטיחה להמשיך למחרת. וכך אשה אחת גיבורת על אנונימית לגמרי... פתחה לפני סיפור שאין שום סיכוי שהיה... לא יאומן.
מח אנושי לא יכול להכיל... אין תא במח שיכול לעבד...
לקחתי את סיפור חייה, ולא רב לי... יהדות הונגריה ריתקה אותי. הייתי אוססבית להבין את הרקע... בלעתי ספרים... בלעתי סיפורים... ועדיין עומדת לא מבינה את מימדי ועומקו של הרע. רוע שחייב להעקר מעל פני האדמה.

לא ניתן להבין את הרוע.

boriska1 · 23/4/25

נכתב ע"י ריקי זו אני:
בלילה אחד שיגרתי לגמרי, עברתי את המהפך הראשון בחיי. עברתי למעשה לצמיתות מבית קשה שניסה בכוחות דלים לשרוד... בבלוק צפוף מידי, בשכונה מרוכזת מידי - בעוני של עצמה. עברתי שם את שנות ה-70 של האלף הקודם... עד אמצע שנות ה-80... ואז
מהבית הטרפוליטאי עברתי לבית האשכנזי... מהבלוק שחולק ל54 מ"ר כל יחידיה, כל משפחה... לא חשוב כמה נפשות בה... לבית צמוד קרקע, מאוד ירוק, מאוד פרחוני - מטופח ביד אוהבת. 3 נפשות בבית - ארבע וחצי חדרים... כשכיוונו אותי לחדר 'שלי' חשתי כמו נסיכה בארמון... הכל היה משולם... חיכתה לי כותנת ונעלי בית... חדשים, מגבת מריחה נפלא... ומגוון סבונים ושמפואים... לבחירה... - ומקלחת. וואו. מים חמים ביום ובלילה... תנור מקלחת... ומים כמה שרוצים...
לא היה צריך להתחשב באף אחד.
מאור פנים לא היה שם בהתחלה. ממש לא.
ידעתי מעט. בבית ספר למפוני מעברות, כנראה שלא צורך מיוחד להסביר עניינים מסווכים.
ובבית שלא ידע דבר וחצי דבר... האזעקות לא היו 'עניין שלנו'...
והקונוטציות מ'הלכו כמו צאן לטבח' היו יותר בסיפורים בבית על איך המוסלמים... שוחטים בעיד א אדחה...
בתחילה התנגדתי לכל נסיון הידברות. נפגעתי עד עמקינשמתי ממה ששמעתי דרך דלת חדרי, או דרך חור המנעול בשירותים...
נשארתי כי אהבתי את אבי העובר שבי... דבקתי בו. רק בו!
מאחר שדבקתי נשארתי. בולעת את מה שהאוזניים שומעות ומבליגה. עד ששמנתי למימדי מפלצת.
אז חדרה בהורי אישי ההכרה שאולי אני כזו... ואפילו כזו... אבל מה שלא יהיה אני נושאת בי נכד שלהם. בשר מבשרם. והטונים בבית השתנו. לגמרי השתנו.
מי שניסה לגחך על המופקרת... מי שניסה להרים גבה... חטף מיד מבט חודר ומאיים. ממש גוננו עלי.
כך ערב אחד שאלה אותי אימו... שאלה בחשש גדול... אם אני מוכנה להקשיב לה. את המעמד ההוא אני זוכרת כמו היה לפני שעתיים.
אישי הוא בן זקונים. אחיו שנולד לפני מבוגר ממנו בתשע שנים... אחותו חגגה בת מצוה אחר שנולד...,
שאלה פקחה עיניים ענקיות וכמו קפאה...
וכך ערב ערב פתחה את עצמה אלי... מספרת עד שמתעייפת מאוד... ומבטיחה להמשיך למחרת. וכך אשה אחת גיבורת על אנונימית לגמרי... פתחה לפני סיפור שאין שום סיכוי שהיה... לא יאומן.
מח אנושי לא יכול להכיל... אין תא במח שיכול לעבד...
לקחתי את סיפור חייה, ולא רב לי... יהדות הונגריה ריתקה אותי. הייתי אוססבית להבין את הרקע... בלעתי ספרים... בלעתי סיפורים... ועדיין עומדת לא מבינה את מימדי ועומקו של הרע. רוע שחייב להעקר מעל פני האדמה.

הסיפור הזה בחחיך לא כל כך מעניין. לא הצלחת להוציא ממני ולו דעה אחת. בלוק עם דירה54 מטר, זה יותר ממה שהיה לרובינו באותה עת.
מאידך מי אני שאבין לב המזרח.

נזכור ולא נשכח🕯🕯🕯🕯🕯🕯

Well-known member

Well-known member

יזכור עם ישראל.​

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

Well-known member

יזכור עם ישראל.