ועדיין זה מוזר מאוד
אני כמובן נוטה להסכים לדעתו של אליק כי גם אני מעדיף כמה שיותר גיוון בהרקדות ומרגיז אותי מאוד שריקודים נפלאים נשכחים בבויידם רק בגלל שיש ריקודים שנרקדים שוב ושוב מדי שבוע ולא משאירים מקום לריקודים נוספים. אני לא חושב שהסיבה נעוצה בהכרח בריקודים עצמם אלא זה שילוב של אופי הרוקד עם אופי הריקוד. ריקוד שטחי עם הרבה גימיקים יעורר הרבה התלהבות בהתחלה אך יכול להימאס בהמשך אם הוא גם קשה מדי או לא יושב מספיק טוב על המוסיקה ולעומתו ריקוד שעשוי טוב וממש נעים לרקוד אותו יכול להישמר לאורך זמן גם אם הוא לא בדיוק ריקוד לבמה. אני למשל אוהב מאוד את הריקוד "בוא בשלום" שחיבר יואב אשריאל בגלל הזרימה שבו והשיר המקסים עם המילים הנהדרות של רחל שפירא שמאוד מדברות אליי ואני חושב שריקוד כזה למשל אפשר להשמיע לעתים קרובות אך לעומתו יש ריקודים רבים שאני אוהב לרקוד אותם רק לפעמים ולא בכל שבוע או אפילו בכל חודש ואצלי בכל אופן ריקודים כאלה הם הרוב. יחד עם זאת אין ספק שישנם רוקדים שכן היו מעדיפים שהרפרטואר דווקא יחזור על עצמו כמה שיותר וזה יכול לנבוע משתי סיבות: 1.הם אנשים שבאופיים אוהבים קביעות ויציבות ומחפשים זאת גם בריקודי-עם. 2.הם מתקשים בלימוד של יותר מדי ריקודים ונוח להם לחזור שוב ושוב לאותם ריקודים שהם כבר מכירים. אני לא בטוח שאנשים כאלה הם הרוב בין הרוקדים כי אני מכיר בחיי הרבה יותר אנשים לא מקובעים מאשר להיפך ומן הסתם זה אמור להיות כך גם בהרקדות. כנראה שכמו שאליק אומר מי שמקובע בסופו של דבר הוא המדריך עצמו אשר מתעקש לחזור שוב ושוב על אותם ריקודים שכנראה יותר מדברים אליו. עובדה שיש הבדלים עצומים בין מדריכים לגבי היקף הרפרטואר שהם משמיעים ואולי זאת גם סיבה טובה שלא כל רוקד מתאים לרקוד אצל כל מדריך.
אני כמובן נוטה להסכים לדעתו של אליק כי גם אני מעדיף כמה שיותר גיוון בהרקדות ומרגיז אותי מאוד שריקודים נפלאים נשכחים בבויידם רק בגלל שיש ריקודים שנרקדים שוב ושוב מדי שבוע ולא משאירים מקום לריקודים נוספים. אני לא חושב שהסיבה נעוצה בהכרח בריקודים עצמם אלא זה שילוב של אופי הרוקד עם אופי הריקוד. ריקוד שטחי עם הרבה גימיקים יעורר הרבה התלהבות בהתחלה אך יכול להימאס בהמשך אם הוא גם קשה מדי או לא יושב מספיק טוב על המוסיקה ולעומתו ריקוד שעשוי טוב וממש נעים לרקוד אותו יכול להישמר לאורך זמן גם אם הוא לא בדיוק ריקוד לבמה. אני למשל אוהב מאוד את הריקוד "בוא בשלום" שחיבר יואב אשריאל בגלל הזרימה שבו והשיר המקסים עם המילים הנהדרות של רחל שפירא שמאוד מדברות אליי ואני חושב שריקוד כזה למשל אפשר להשמיע לעתים קרובות אך לעומתו יש ריקודים רבים שאני אוהב לרקוד אותם רק לפעמים ולא בכל שבוע או אפילו בכל חודש ואצלי בכל אופן ריקודים כאלה הם הרוב. יחד עם זאת אין ספק שישנם רוקדים שכן היו מעדיפים שהרפרטואר דווקא יחזור על עצמו כמה שיותר וזה יכול לנבוע משתי סיבות: 1.הם אנשים שבאופיים אוהבים קביעות ויציבות ומחפשים זאת גם בריקודי-עם. 2.הם מתקשים בלימוד של יותר מדי ריקודים ונוח להם לחזור שוב ושוב לאותם ריקודים שהם כבר מכירים. אני לא בטוח שאנשים כאלה הם הרוב בין הרוקדים כי אני מכיר בחיי הרבה יותר אנשים לא מקובעים מאשר להיפך ומן הסתם זה אמור להיות כך גם בהרקדות. כנראה שכמו שאליק אומר מי שמקובע בסופו של דבר הוא המדריך עצמו אשר מתעקש לחזור שוב ושוב על אותם ריקודים שכנראה יותר מדברים אליו. עובדה שיש הבדלים עצומים בין מדריכים לגבי היקף הרפרטואר שהם משמיעים ואולי זאת גם סיבה טובה שלא כל רוקד מתאים לרקוד אצל כל מדריך.
