נושא לדיון:

[ירון מישר]

נושא לדיון:

כידוע לכולנו ריקודים חדשים מיוצרים בכל יום וגם הדיונים בנושא האם זה טוב או לא - אינם יורדים מהפרק. לדעתי כדאי לשאול את עצמנו שתי שאלות: 1. איזה רצון/צורך מניע את התהליך. 2. מי האנשים ומה האינטרסים הפועלים למען המשך תהליך זה. כמובן שאין מניע אחד ואין גורם אחד בלבד הדוחף את העגלה בכיוון זה ובכל זאת ה"תמהיל" של המניעים חשוב להבנת המצב. להלן חלק מהמניעים האפשריים: 1. רצון להתפרנס. 2. רצון לפתח תרבות ישראלית. 3. רצון להתפרסם. 4. רצון לגרום לרוקדים אושר. והנה חלק מהגורמים שאולי יש להם אינטרס שיהיו עוד ריקודים חדשים: 1. ירון מישר שרוצה למכור וידיאו, CD ו-DVD. 2. משה אסקיו שמייצר דיסקים בארה"ב. 3. הרוקדים (ז"א אנחנו) הרוצים כל פעם עוד ועוד גירויים חדשים. 4. המרקידים שמרגישים צורך בריקודים חדשים כדי למשוך את הרוקדים. 5. הזמרים והמלחינים שרוצים ששירים שלהם יתפרסמו באמצעות הריקודים. 6. מנהלי המחנות בחו"ל שרוצים למשוך רוקדים למחנות 7. מנהלי ההשתלמויות בארץ הרוצים עוד ועוד ריקודים חדשים להשתלמויות. 8. מחברי הריקודים הרוצים פרסום, הזמנות לחוגים בארץ ובעיקר הזמנות לחו"ל. אשמח לשמוע את דעתכם.

 

[ZEEVS1970]

הכל נכון וזאת הבעיה!

דווקא משום שכל כך הרבה גורמים לוחצים לעוד ועוד ריקודים חדשים נוצר מצב שהכמות עולה אך האיכות יורדת. אינני הראשון שאומר שב15 השנים האחרונות איכות ריקודי העם שלנו ירדה פלאים. אמרו זאת רבים וטובים לפני. בשבוע שעבר דיברתי עם כמה מדריכים על הריקוד הבעל שם-טוב שחיבר מאיר שם-טוב וכולנו הסכמנו שהריקוד הזה היה צריך להירקד בהרקדות נוסטלגיה ולא בהרקדות רגילות כי הוא פשוט ריקוד .... טוב מדי!!! צר לי שאני נשמע ציני אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם המצב שהגענו אליו באמת רצוי לעולם ריקודי העם בכלל ובלי קשר לקבוצות לחץ כאלה או אחרות. בעולם הטלוויזיה למשל ישנה הרשות השניה אשר תפקידה לדאוג שהשיקולים לשדר תוכנית כזו או אחרת לא יהיו רק מסחריים נטו אלא גם שיקולי איכות כי החכמה היא לא רק להצמיד את כל האנשים למקלט הטלוויזיה אלא גם(לפחות במידה מסויימת) מה מראים להם. עבודת הרשות השניה והבקרה שלה כלפי הזכייניות וערוץ 10 רחוקה מלהיות מושלמת אך בכל זאת טוב שהיא שם כי אחרת אני לא יודע כמה נמוך עוד היינו יורדים ברמת התוכניות. גם בריקודי עם נדרש משהו דומה. גוף שיפקח על איכות הריקודים החדשים ויקבע איזה שהוא מינימום ויציב איזה שהם סטנדרטים. נדמה לי שגוף זה לא יכול להיות חלק מארגון המדריכים אשר גם לו יש אינטרס כלכלי להפיק כמה שיותר השתלמויות ולחבר כמה שיותר ריקודים שהרי חברי הארגון הם בעצמם מדריכים. לדעתי הגוף המבקר צריך להיות שילוב של מומחי מחול מהאקדמיה,מדריכי אולפנים בכירים שאינם מרקידים בפועל,וגם מדריכים רגילים אשר יביאו את תמונת המצב בשטח. אם לגוף כזה תהיה סמכות לבקר את הריקודים החדשים ולהתערב לפני שהריקודים מגיעים להשתלמויות אין ספק שיהיה שיפור משמעותי באיכות הריקודים ובמידה מסויימת גם ירידה בכמות שלהם. אינני יודע אם פתרון זה הוא אידיאלי אבל כל פתרון שישפר את המצב הקיים עדיף לדעתי על מה שקורה עכשיו.

 

[ירון מישר]

זאב תודה על התגובה,

אך לא לכך התכוונתי. תאור המצב והצעות לפתרון כבר שמענו וקראנו רבות. נראה לי שהשלב הראשון הוא לנסות ולהבחן מה ומי גורם לחיבורם של ריקודים חדשים ולזאת ביקשתי להתיחס. האם נכון שהרוקדים עצמם רוצים עוד ועוד ריקודים חדשים? נכון ה"רוקדים" אינם גוף מונוליטי ובכ"ז האם הם גורם מדרבן? אנא השתדל אתה ואקווה לקרוא גם דעות של אחרים להסביר את דעתך בהקשר לאפשרויות שהעליתי בראש הדיון.

 

[ZEEVS1970]

לדעתי,אין ספק שכן וכבר הסכמתי

איתך גם בתגובתי הראשונה. הרוקדים ובמיוחד אלה הרוקדים פחות מ15 שנה מורגלים לכך שכל הזמן יוצאים ריקודים חדשים והם כבר נכנסו לשוונג ומבקשים עוד ועוד חידושים. בעצם זה מעגל קסמים המזין את עצמו: הרוקדים מקבלים 5 ריקודים חדשים בחודש מבקשים 10 מקבלים 20 מבקשים 40 וכן הלאה... כל קבוצות הלחץ שציינת משתפים פעולה עם מעגל הקסמים הזה כי כולם מרוויחים ממנו כלכלית. השאלה האמיתית לדעתי היא מה קורה בינתיים לאיכות הריקודים אבל כמו שציינת לא לכך כיוונת בשרשור זה ולכן אסתפק בדברים אלה. אגב,מעגל קסמים מסוג כזה מתקיים בשנים האחרונות לא רק בריקודי עם אלא במרבית התחומים בחיינו והוא משקף שינוי מאוד משמעותי(ולדעתי גם מדאיג) שחל בחברה המערבית בכלל אשר כבר מזמן הקריבה את האיכות על מזבח הכמות.

 

[סתיו לבן]

הגורמים להיווצרות ריקודים חדשים

לפי דעתי לא הרוקדים, כי אם המרקידים הם הגורם הישיר להיווצרות הריקודים החדשים. הרוקדים (אני מעידה בשם עצמי, אבל גם שמעתי פה ושם דעות זהות בנושא מרוקדים נוספים) אינם באים בדרישה לריקודים חדשים - להפך. זו משימה לא קלה עבור הרוקד הממוצע לעמוד במבול היצירה האדיר - ללמוד ולזכור את הכל, להקדיש ללימוד הריקוד זמן הרקדה יקר - ולא להיות בטוחים כלל שהריקוד עדיין ירקד בחלוף שבועיים... ועדיין זה לא מספיק! אם מישהו מגיע כאורח להרקדה מסויימת הוא יגלה פתאום (גם אם הוא רקדן מעולה) שחלק מהריקודים כלל אינם מוכרים לו... כל זה נובע מקצב היצירה המטורף, שגורם לרובנו רצון לצעוק "די! מספיק! עד כאן!!!" היוזמה לדעתי באה מהמרקידים, וכאן אני יכולה רק להעלות השערות ותו לא: א. הרצון ליצור כשלעצמו (ללא כוונת רווח או רצון להתפרסם) פשוט חדוות היצירה (המוזה) בוערת בדם ובנשמה, כמו משורר שמרגיש פתאום צורך עז, בלתי נשלט כמעט, להעלות את יצירתו על הכתב. ב. הרצון לגעת בתהילה ובפרסום - בד"כ זה בא ביחד עם ה"המרשרשים" והפיתוי גדול... זו רק דעתי והשערתי האישית בלבד בנושא, וכמובן שהיא יכולה להתגלות כלא מבוססת ושגויה מיסודה.

 

[eyalis3]

תוסיף לגוף הזה גם כמה רוקדים רגילים

סתם בשביל הנציגות

 

[1נבוט בראש]

זו דעתי לגבי המניעים

1 ו-3 הם המניעים העיקריים היום. סעיף 2-לפתח תרבות?נו באמת, התרבות מאתנו והלאה. הרוקדים(לפי מיטב ידיעתי)לא רוצים ריקודים חדשים. כל הסעיפים משם והלאה:מנהלי המחנות,מנהלי ההשתלמויות,מחברי הריקודים היום הכל ביזנס, מי חושב בכלל על המורשת.

 

[szvi]

מכת וירוסים

אפשר להשליך ממכת הוירוסים הנוצרים כמעט כל יום למכת הריקודים החדשים כל מרקיד חש כי אם הוא לא יטביע את חותמו הוא יבלע במחשכי האולמות

 

[נחמה פ]

לדעתי הגורם הגורף הוא...

לעמוד מול גל שירים שמתחדש מיום ליום על מנת לעצור את הסטיגמה שריקודי עם זה דבר מיושן שרוב הריקודים הם בסגנון צדיק התמר ודומיו... בנוסף יש את הצורך לשייך קבוצת רוקדים צעירה יותר. לדעתי רוב הריקודים החדשים שיצאו אינם מאתגרים יותר מבחינת רמת המורכבות שלהם רובם הם אותם 4 צעדים ורק הופכים את הסדר שלהם לאן נעלמו אותם ריקודים שלפעמים לקח לנו 4 פעמים עד שהצלחנו לרקוד אותם בשלמותם או להעתיק אותם היה הישג נשגב.

 

[איתן שמידט]

פרסום וכסף, כסף ופרסום

ניתן לנקז את כל שכתבת לתוך אלמנט עשית הרווחים שכן גם הפרסום שווה בסופו של יום לרווח כלכלי. כל יתר האלמנטים שהעלית אינן סיבות אלא תירוצים ולא מוצלחים. שכן איני מכיר יוצרים רבים בתחום בעת הזו, שכל מעייניהם נתונים למטרה הנעלה של תרומה תרבותית ואומנותית. הסיבה שנקבת בה כרצון לפתח תרבות ישראלית אינה אלא לעג לרש שכן אופי הריקודים עם תנועותיהם התזזיתיות מחד והשאולות מתרבויות אחרות מאידך אינן מצביעות על כך כלל ועיקר. גם לא יצא לי להכיר ריקודאים שיוצרים ריקוד וכל מאוויים באותו הזמן הוא לגרום אושר עילאי לרוקדים. אז לפחות על פי תפיסתי ודעת מספר רוקדים "מצומצם" שאני מכיר, אין ציבור הרוקדים תאב ל"עושר" הריקודים הנופל עליו ואין הם "לוחצים" על המרקידים לחבר ולהביא ריקודים חדשים, היוזמה היא יוזמת נטו של המרקידים. יכול אני להניח במידה רבה של ודאות כי רוקדים רבים היו מסתפקים בשני ריקודים חדשים מידי חודש והיו שמחים לרקוד ריקודים אחרים שנעלמו כלא היו.

 

[yovano]

מבול הריקודים ביוזמת המרקידים

לימוד ריקוד חדש בכל שבוע או שבועיים, מחייב את הרוקדים הרוצים להישאר מעודכנים, להתמיד ולא ל"פספס" הרקדות.אינטרס כספי מובהק של המרקידים לקשור את הרוקדים אליהם. יש מעט מרקידים שההרקדה זו לא פרנסתם היחידה, המוכנים לסנן ולבחור ללמד רק ריקודים איכותיים ולא בריצה מטורפת, בידיעה ברורה לירידה בכמות הרוקדים. הלחץ לחדש ללא גבול, מופעל על המרקידים גם ע"י רוקדים חדשים יחסית המבקרים במספר הרקדות. בגלל הרצון לא להפסיד רוקדים אלה הם נענים,שוב אינטרס כספי.

 

[free young spirit]

שמה שכפ"ץ, עונה ושואלת:

שמתי את השכפ"ץ אחרי הפעם הקודמת שעניתי כי יש מישהו פה שהרגשתי שהיה מוכן לירות לעברי חץ אחרי הפעם הראשונה שכתבתי בפורום. אני משאירה את השכפ"ץ. בביצפר במגמת חברה למדנו לנתח תהליכים כאלה ואני מנסה את הניתוח על מה שראיתי מאז שהתחלתי לרקוד. האינטרסים ברורים והתהליך ברור. 1. מרקיד-ריקודאי עם מעט ריקודים רוצה לעלות בדרגה ולהיות כמו חברו הריקודאי עם הרבה ריקודים. בחוג שלו כולם יעריצו אותו, יזמינו אותו לחוגים אחרים וילמדו את הריקוד שלו. הוא צריך גם להוסיף כמה סיבובי לחץ, דפיקות ברצפה, וכמה צעדים מסובכים כדי שהריקוד לא יהיה למתחילים והרוקדים לא יחשבו שהריקוד לא למתקדמים. חוץ מזה הוא יודע לחבר צעדים כמו הריקודאי השני ואפילו יותר טוב. אולי פעם שמו יהיה בפנתיאון התהילה של ריקודי העם. הזמרים רוצים ל"דחוף" את השיר ולפעמים כשהשיר ידוע לא אכפת להם או הם לא יודעים. במילה אחת: כבוד בכמה מילים: "פרץ של יצירתיות והשראה אמנותית שאי אפשר לחסום אותם." 2. הריקודאי דוחף את הריקודים החדשים בחוג שלו ואצל כל החברים שלו המרקידים. פה יש אינטרס כפול של כבוד וכסף. כשמלמדים כל פעם ריקוד חדש הרוקדים לא יכולים להפסיד אף פעם כי הם לא ידעו לרקוד אותו. המרקיד דואג שהרוקדים יגיעו כל פעם-כסף. הרוקדים המתקדמים מרגישים שהם "רקדני על". הם יודעים את כל הריקודים החדשים. יותר טוב: הם רצים לכמה חוגים כדי ללמוד טוב את הריקודים החדשים-עוד כסף לעוד מרקידים. אחרי ההשקעה וידיעת כל הריקודים החדשים הם רקדנים מתקדמים למהדרין.

3. הריקוד עובר השתלמות- כסף למארגנים, ארגון שנותן חופש יצירה. פרדוקס. אחד מאלה שמרויחים חי בדמו את ה"ציונות" ואת אהבת ריקודי העם . כמו נביא ומוכיח בשער הוא מבקש לעצור את השיטפון. הוא פועל נגד האינטרסים שלו למרות שאם יהיו הרבה ריקודים כמה רוקדים יקנו קלטות ודיוידי והמרקידים קונים את הדיוידי. ירון מישר: אני לא מכירה אותך אבל אתה כנראה אדם ישר עם הרבה ציונות ואידיאלים. 4. חוץ לארץ הוא רווח נטו כי גם שם אפשר לארגן מחנות וריקודים, אבל פעם קראתי התמרמרות קשה שלהם על איכות כמה שירים שחיברו להם ריקודים. אני חושבת שגם להם הכל מוגזם ויכלו להרויח גם בפחות ריקודי עם. ועכשיו השכפ"ץ: למרקידים ולריקודאים יש אינטרסים ברורים. אפשר לפתור את המצב אבל יש אינטרסים. לרוקדים האינטרס הוא רק להיות רקדני העל המתקדמים. אם יזמינו מישהו/מישהי לרקוד המוזמן/מוזמנת לא יוכלו לסרב לרקדן/רקדנית המתקדם/ת

מדוע הרוקדים לא יושבים בצד כשמלמדים כמה ריקודים חדשים? מדוע רצים מחוג לחוג ואח"כ בוכים? "יורים ובוכים"?

 

[זז מצד לצד]

הרצון ליצור ! למה בעצם ?

לדעתי, סיבה אחת עיקרית " תפוס כפי יכולתך " פעם נערך כאן דיון לגבי אופן "תפיסת" השירים,והועלתה שאלה מי קודם למי, מי שקיבל אישור מבעל זכויות היוצרים של השיר, או מי שכבר בא עם ריקוד מוכן. ועד שלא ייעשה סדר בבלאגן, ויקבעו חוקים ברורים בנושא נמשיך לסבול ממבול בלתי פוסק של ריקודים שללא ספק האיכות מוקרבת על מזבח הכמות ואולי, אולי גם הרצון להיכנס לספרי ההסטוריה כמחבר הריקודים הפורה ביותר ? חבל, באמת חבל, כל כך הרבה אנרגיה מוצאת על יצירה, לימוד , תרגול, השתלמויות, וכו' ולאחר כל זה, הריקוד נשכח כעבור זמן קצר

 

[אנדי54]

ירון, עליך להפנות את השאלה

גם למחברי הריקודים שמחשבים היום ל'נוסטלגיים'. ריקודים שחיברו שטורמן, חרמון, זאב חבצלת, ועוד רבים וטובים, היו פעם ריקודים חדשים. במקביל לאותם ריקודים חוברו עוד ריקודים רבים שלא זכו להצלחה ונעלמו. התהליך לא השתנה. מה שהשתנה זה היחס בין ריקודים חדשים שיזכו לשנים ארוכות טובות, לבין ריקודים חדשים שכמו פרפרים בטבע, ירחפו בין החוגים וימותו ואף אחד לא יצטער על כך.

 

[אליק 31]

אנחנו הרוקדים יש לנו פיצול אישיות:

50% מאיתנו רואים בדאגה ובתיסכול כיצד רמת הריקודים יורדת ככל שמספר הריקודים גדל, ועל כך נכתב רבות, על הקשר שבין כמות לאיכות. 50% מאיתנו משוגעים לדבר אחד: רק תן להם עוד ועוד ריקודים חדשים, אם אפשר 2 לשבוע, מינימום. את הסכיזופרניה הזאת של קהל הרוקדים מנצלים באופן חיובי אמנים שרוצים ליצור ריקודים יפים, אבל גם הרבה חלטוריסטים, שכותבים ריקודים בסיטונות, מתנפלים על כל שיר חדש ורצים כדי לרשום אותו אצל מזכיר הארגון ולהשיג את הבלעדיות על כתיבת הריקוד לשיר. קודם אנחנו הרוקדים צריכים לעשות סדר בבית ולהחליט מה אנחנו רוצים. וכמו שכתב איתן, המניע הוא פרסום ורווח, שכן שני יסודות אלה הולכים ביחד. לדוגמה מהזמן האחרון: ברגע שהזמר משה עפיה התפרסם בגין העלמת מס, מאותו יום ואילך כוכבו דרך.

 

[אליק 31]

הצעה לפעולה:

הרוקדים שהם בעד איכות, באופן הפגנתי יעמדו בצד ולא ירקדו, ברגע שהמרקיד התזזיתי מתחיל ללמד את הריקוד החדש. הם יעיפו מבט מלגלג כלפי אלה שדוהרים בשקיקה ללמוד את הריקוד החדש ( מאיפה יש להם זמן לקפוץ ל 5 הרקדות בשבוע, ותאמינו לי יש גם כאלה שרוקדים 6 פעמים בשבוע). לא לתת לגיטימציה לרוקדים הקפצנים. מישהי כינתה אותם "רקדני-על". זהו ביטוי נאה מדי בשבילם, לטעמי הם "קפצני על", שאין אצלם איזון נכון בין הערכים השונים בחיי אדם, ויש להם רק דבר אחד בראש: ריקודים. לא משפחה, לא ילדים, לא עבודה, לא חיי חברה, לא ספורט, לא תרבות של ספרות, מוסיקה, תיאטרון, וכו'. אז נעמוד בצד, נביט בהם מגבוה, הם יהיו מרוכזים בטבורו של האולם,איפה שהם אוהבים להידחק, לדחוף אחד את השני, העיקר שיהיו ממש ממש באמצע, כולם יזהו אותם, ואז, אולי, אולי, הם יתחילו להתבייש בהתנהגותם.אולי יקלטו את הרמז, ותבוא ישועה לישראל. המלחמה החלה.

 

[עצי הצפצפות]

אבל בסופו של יום הרוב מפסידים

נכון המניע הוא כסף פרסום ורוח היצירה אבל בסופו של יום הרוב מפסידים מריבוי הריקודים ולהלן הסברי: היוצרים -רובם בסופו של יום מתוסכלים שאחרי שהשקיעו מאמצים די מהר הריקוד שלהם נשכח ואף אחד לא רוקד אותו -אכזבה (הלך הפרסום). הרוקדים -הרוקדים בסופו של יום גם כן מתוסכלים כי הם מבזבזים אנרגיה וזמן בהרקדות על לימוד ריקוד שדי מהר לא נרקד -אכזבה . מרקידים- המרקידים בסופו של יום גם כן מפסידים כי בגלל ריבוי הריקודים הם צריכים גם כן לבזבז זמן ללמוד את הריקודים בעצמם ודי מהר הם לא משמיעים את הריקוד . כמות הרוקדים רקודי העם - בסופו של יום גם כמות הרוקדים מצטמצמת כי רקודי העם נהיו ממוקצעים ואם אתה לא מוכן להקדיש את כול כולך ללימוד אין סופי של ריקודים אין לך בעצם מה לעשות ברוב ההרקדות. או שברוב ההרקדות אתה נאלץ רוב הזמן במקום להנות מעצם הריקוד לעסוק בהעתקת הצעדים .-תסכול ולכן הפרדוקס הגדול הוא שלמרות שהמניע הוא כסף אם יהיו פחות רקודים חדשים רקודי העם יחזרו להיות יותר עממיים ואז יבואו להרקדות יותר רוקדים וכולם ירוויחו יותר כסף. כלומר מהניתוח הנ"ל בעצם האינטרס של כולם הוא לצמצם את כמות הריקודים החדשים. טוב שרקודי-העם לא קופאים על השמרים -אבל האינפלציה הנוכחית מזיקה לכולם ומתסכלת רבים.

 

[ירון מישר]

בנעורי למדתץי בשיעור ספרות

משהו משל ביאליק בשם "גילוי וכיסוי לשון". עיקרו של המאמר היה שהלשון שלנו (השפה) ככל שיש בה יותר מילים כך לכל מילה יש משמעות מצומצמת יותר. והוא התחיל להסביר מהאדם הקדמון שכאשר שמע רעם ביום סופה, הוא נבהל מאד וצעק משהו כמו "אוי!" וה"אוי" הזה ביטא פחד, קריאה לעזרה, קריאה לחבריו, קריאה לאלוהים שישמור עליו, בקשת רחמים מבורא עולם, חשש ל"סוף העולם" ועוד ועוד משמעויות שנכנסו לתוך צליל בודד, כאשר לא היתה לו עוד "שפה עשירה במילים" כדי להביע משפטים שלמים. וכך, לאט לאט, יצרו בני האדם את השפה, הוסיפו עוד ועוד מילים ונתנו לכל מילה משמעות. וכשאר המילה הכילה כמה מסרים קצת שונים, באו החכמים והמציאו מילה נפרדת - נוספת - כדי שה"מסר" יהיה מדוייק ולכל דבר תהייה מילה יעודית משלו. משהו דומה קורה לנו בריקודים. והנה מה שקורה לנו בפועל: ככל שיש לנו יותר "ריקודים על הנייר" - ז"א ריקודים רשומים - כך בפועל אנו רוקידם פחות ריקודים. לכאורה יש כאן פרדוקס, אך שימו לב למה שקורה לנו במציאות ותיווכחו שככל שמלמדים אותנו יותר ריקודים כך למעשה אנו זוכרים פחות ריקודים ורוקדים פחות ריקודים. בסופו של דבר אנו אוהבים את המעטים (נכון ליום ה"מעטים" האלה הינם די רבים, אך הם הולכים ומתמעטים) אותם אנו רוקדים בתדירות גבוהה. אני רוקד בהרקדה קבועה, מאד גדולה, ששם רשימת הריקודים השבועית חוזרת על עצמה ב-80% לפחות. יותר מכך, פעמים רבות גם הסדר דומה (יעידו בנות זוגי איך לא פעם אני אומר בדיוק את שם הריקוד הבא בתור), וראו זה פלא - הקהל ברובו אוהב את החזרות האלה ומצביע ברגליו בעד! לפני כשנתיים סיפרתי שגם בהרקדה ב-Y בניו יורק ראיתי את אותה התופעה ואמרתי לעצמי שזה סוד ההצלחה של ההרקדה הזו בניו יורק כמו זו שאני רוקד בה בארץ.

 

[אליק 31]

ירון, האם אתה מגנה או משבח את

הרפרטואר המשעמם שחוזר על עצמו אצל מרקידים? עד כדי כך שאתה אפילו מנחש מה יהיה הריקוד הבא? האם אמנם ניתן להעלות על הדעת כי הצלחה של הרקדה, בישראל או בניו יורק, היא תוצאה של רפרטואר תקוע? שהמרקיד לא מחליף אותו? אני טוען שצריך לגנות בכל לשון את התופעה שמרקיד לא מרענן את הרפרטואר מהרקדה להרקדה. יש ריקודים שאני לא מסוגל לרקוד אותם, בגלל שהם נלעסו עד זרא: גחליליות, הגשם בענייך, סמל האהבה, חבקי אותי, ועוד. עד היום איני מבין מדוע מרקידים מתעלמים מ 70% מהמאגר של הריקודים, וכל אחד בורר לעצמו רק כ 30%. המהדרין מגיעים אולי ל 50%

 

[עצי הצפצפות]

אליק -גינוי או שבח ?

אתה אומר שיש רקודים שאתה כבר לא מסוגל לרקוד אותם בגלל שהם נלעסו עד זרא כהגדרתך. לעומתך ירון טוען שזה נפלא שרוקדים אותם ריקודים עובדה ההרקדה שהוא הולך אליה למרות החזרות על אותם הריקודים מלאה רוקדים. אז האם יש פה פרקודס ? לדעתי לא . התשובה היא הריקודים עצמם. יש ריקודים ומנגינות שאנו ממצים אותם די מהר ונמאס לנו מהם כי הם לא מחדשים לנו דבר כשאנו שומעים אותם שוב ושוב ושוב. אבל יש ריקודים ושירים שככל שאתה שומע אותם יותר אתה אוהב אותם יותר אתה מגלה בהם משהו חדש הם גורמים לך כל פעם מחדש שמחה.