מסכימה איתך, אבל לפעמים זה בעוכרינו
אני מאוד מסכימה איתך שאוניברסיטה זה לא תיכון והאחריות היא על הסטודנט... ובכל פעם שהיה מרצה שדרש נוכחות חובה אני הודעתי בתחילת הסמסטר שאני לא גננת, לא קוראת שמות, מי שיבוא יבוא, מי שלא יבוא- בעיה שלו גם ברמת החומר, גם ברמת העבודות וגם ברמת היחס. בשלוש מתוך ארבע הקבוצות זה עבד נהדר, וככה זה צריך. אבל פעם אחת נשרפתי קשה-- נלחמתי עם מרצה חזק על נושא נוכחות חובה, ולא שכנענו אותו, אבל הוא הסכים לבטל את בחני הפתע על חומר הקריאה. באותו סמסטר הקבוצה (אחת מתוך שתיים מקבילות שלי) הורכבה ברובה מסטודנטים שזילזלו במרצה, במקצוע ובי- וכתוצאה מכך לא רק שהבריזו בסיטונאות (מה שלא מטריד אותי) אלא כשכשהם הגיעו, הם לא טרחו לקרוא את המאמרים, מתוך חוסר הקריאה הם העיזו לבוא ולהתווכח על דברים שהם לא ידעו או שלא היו רלבנטיים, ואח"כ עוד ביקשו דחיות והטבות אחרות כי "הם לא ידעו שהיה תרגיל להגשה". ניסיתי להיות מגעילה ועשיתי בוחן פתע על חומר הקריאה- יותר מ-60% מהכיתה נכשלו על שאלות פשוטות ! -- בהתחלה חשבתי לעשות עוד בוחן ומי שלא עובר לפחות בוחן אחד יקבל הורדה בציון (אחד ולא שניים, כי בסה"כ קורה שלא מספיקים לקרוא שבוע אחד וזה פייר). בסוף החלטתי לרדת מזה, בדיוק מהשיקולים שגרמו לי להלחם נגד זה בתחילת הסמסטר. אבל אני חייבת לציין שנשאר לי טעם רע מהקבוצה הזו, ברמה שלא תיאמן. אז נכון, אנחנו ילדים גדולים ואני לא רוצה לפגוע בכל הסטודנטים, אבל תאמיני לי שמי שנכווה פעם אחת לא סולח. אם אתם רוצים לשחק משחק של ילדים גדולים - אתם גם חייבים לקחת את האחריות. כל מי שמשחק איתי לפי הכללים, מקבל 200% יחס -- כולל לשבת שעות עם סטודנטים ולעזור להם, או לענות בסבלנות לטלפונים בשעות מוזרות. אבל כיוון שאין לי דרך אמיתית "להחזיר" לאלה שלא משחקים לפי הכללים, אני מבינה את הרצון של המרצים למצוא לפחות אמצעי אחד להשליט סדר- הרי למי שרציני ומגיע זה לא צריך להפריע או לשנות (תמיד מותר להחסיר פעם-פעמיים ותמיד אפשר לדבר עם המתרגל אם יש סיבה מוצדקת) ואת אלה שמבריזים באופן קבוע זה דופק קלות, ובעיני זה לגיטימי.