נוטמג
- פותח הנושא freedom rider
- פורסם בתאריך
shellyland
New member
בשביל ללמוד אצלי
צריך להיות מוכנים לעשות עבודה אמיתית. ממש כמו הבדיחה על הפסיכולוגים והנורה שצריכה להתחלף. אין לי "פטנטים" להעביר. אני רק יכולה להנחות אותך לעבודה-עצמית.
צריך להיות מוכנים לעשות עבודה אמיתית. ממש כמו הבדיחה על הפסיכולוגים והנורה שצריכה להתחלף. אין לי "פטנטים" להעביר. אני רק יכולה להנחות אותך לעבודה-עצמית.
פחד אלוהים
האמת? סכיזופרניה היא לא מחלה שנרפאים ממנה. זו מחלת מוח כרונית, עם מהלך דגנרטיבי (איטי יותר או איטי פחות). התרופות שהוא כל כך יוצא נגדן לא מרפאות סכיזופרניה אלא באות להקל על הסממפטומים שלה - ממש כמו שאקמול לא מרפא את הסיבה לחום אלא מוריד טמפ' בלי קשר למחולל. בסכיזופרניה יש סימפטום אחד שנקרא "פסיכוזה" - פסיכוזה מופיעה בהתקפים לכן אומרים "התקף פסיכוטי". אדם סכיזופרני לא פסיכוטי כל הזמן, אלא רק חלק מהזמן. מה שקורה בהתקף פסיכוטי הוא שהמוח מוצף בפעילות חשמלית וביוכימית - אדם רואה מראות שאף אחד לא רואה, שומע קולות שאף אחד לא שומע, ובכלל מפרש את המציאות בדרך מאוד פרטית ולא תואמת למה שבאמת קורה שם בחוץ. כל התקף כזה - כאילו שורף עוד כמה פיוזים במוח. אחרי כל התקף יותר ויותר קשה לחזור למסלול חיים רגיל, ותפקודי יום יום רגילים הופכים למטלה בלתי אפשרית. התרופות בעיקרון עוזרות לשמור על איזון כלשהו ומאריכות את תקופות הרמיסייה בין ההתקפים, ומי שלא נוטל אותן פשוט מוותר על האופציה הזו, זה הכל. זה כמו שאיש סכרתי יחליט לא לקחת אינסולין ורק לעשות דיאטה וללכת בשדות - ולדפוק לעצמו ביתר מהירות את כלי הדם (ובעקבות כך איברים פנימיים, עיניים גפיים) - שנדפקים גם ככה, עם האינסולין, רק יותר לאט. תכלס - רוב הסכיזופרנים שאני מכירה (ואני מכירה די הרבה), מקבלים קיצבת נכות מביטוח לאומי, גרים בדירות שכורות ע"י ההורים או בדיור מוגן או הוסטלים, נאבקים לקום בבוקר, עושים בלגאנים לפעמים ובאופן כללי השיפוט שלהם לא משו. ההבדל היחיד, הממסדי, בא לידי ביטוי בכך שבמקום אבא מנחם שכותב על הילד בעיתון והולך איתו בשדות, יש מדריכים, אם בית, תעסוקה נתמכת ומועדונים חברתיים ורשת שלמה של מערכת תמיכה כי באמת קשה להם לבד. אז שלא יאשפז אותו. עכשיו זה נשמע כאילו הוא עוד יכול להיות שם עבורו ולספוג את מלוא עוצמת ההתקפים הפסיכוטיים ולתת לילד לשרוף עוד ועוד פיוזים (גם הגראס הוא קטליזטור לא קטן לאנשים עם מוח רגיש). מעניין מה הוא יגיד בעוד 5-10 שנים כשהבן לא ירגיש יותר טוב, היכולות שלו יהיו עוד פחותות ממה שהן היום ומנחם עצמו יזדקן כמו כולנו. מאוד כיף לנגח ת'ממסד כשלא רואים את כל התמונה. גם כיף לנגח ת'ממסד כשיש כוח סבלנות וכסף. ברגע שמשהו מכל אלו ייגמר, אני והקולגות שלי כנראה נפגוש בבן של מנחם בן.
האמת? סכיזופרניה היא לא מחלה שנרפאים ממנה. זו מחלת מוח כרונית, עם מהלך דגנרטיבי (איטי יותר או איטי פחות). התרופות שהוא כל כך יוצא נגדן לא מרפאות סכיזופרניה אלא באות להקל על הסממפטומים שלה - ממש כמו שאקמול לא מרפא את הסיבה לחום אלא מוריד טמפ' בלי קשר למחולל. בסכיזופרניה יש סימפטום אחד שנקרא "פסיכוזה" - פסיכוזה מופיעה בהתקפים לכן אומרים "התקף פסיכוטי". אדם סכיזופרני לא פסיכוטי כל הזמן, אלא רק חלק מהזמן. מה שקורה בהתקף פסיכוטי הוא שהמוח מוצף בפעילות חשמלית וביוכימית - אדם רואה מראות שאף אחד לא רואה, שומע קולות שאף אחד לא שומע, ובכלל מפרש את המציאות בדרך מאוד פרטית ולא תואמת למה שבאמת קורה שם בחוץ. כל התקף כזה - כאילו שורף עוד כמה פיוזים במוח. אחרי כל התקף יותר ויותר קשה לחזור למסלול חיים רגיל, ותפקודי יום יום רגילים הופכים למטלה בלתי אפשרית. התרופות בעיקרון עוזרות לשמור על איזון כלשהו ומאריכות את תקופות הרמיסייה בין ההתקפים, ומי שלא נוטל אותן פשוט מוותר על האופציה הזו, זה הכל. זה כמו שאיש סכרתי יחליט לא לקחת אינסולין ורק לעשות דיאטה וללכת בשדות - ולדפוק לעצמו ביתר מהירות את כלי הדם (ובעקבות כך איברים פנימיים, עיניים גפיים) - שנדפקים גם ככה, עם האינסולין, רק יותר לאט. תכלס - רוב הסכיזופרנים שאני מכירה (ואני מכירה די הרבה), מקבלים קיצבת נכות מביטוח לאומי, גרים בדירות שכורות ע"י ההורים או בדיור מוגן או הוסטלים, נאבקים לקום בבוקר, עושים בלגאנים לפעמים ובאופן כללי השיפוט שלהם לא משו. ההבדל היחיד, הממסדי, בא לידי ביטוי בכך שבמקום אבא מנחם שכותב על הילד בעיתון והולך איתו בשדות, יש מדריכים, אם בית, תעסוקה נתמכת ומועדונים חברתיים ורשת שלמה של מערכת תמיכה כי באמת קשה להם לבד. אז שלא יאשפז אותו. עכשיו זה נשמע כאילו הוא עוד יכול להיות שם עבורו ולספוג את מלוא עוצמת ההתקפים הפסיכוטיים ולתת לילד לשרוף עוד ועוד פיוזים (גם הגראס הוא קטליזטור לא קטן לאנשים עם מוח רגיש). מעניין מה הוא יגיד בעוד 5-10 שנים כשהבן לא ירגיש יותר טוב, היכולות שלו יהיו עוד פחותות ממה שהן היום ומנחם עצמו יזדקן כמו כולנו. מאוד כיף לנגח ת'ממסד כשלא רואים את כל התמונה. גם כיף לנגח ת'ממסד כשיש כוח סבלנות וכסף. ברגע שמשהו מכל אלו ייגמר, אני והקולגות שלי כנראה נפגוש בבן של מנחם בן.
ידוע גם ידוע
ויש אנשים רבים שמצליחים לאזן את עצמם - הבעייה היא כשאי אפשר. לא כשאפשר. גם הליכה לאו דווקא בשדות (ובכלל פעילות גופנית) מאוד מועילה לאנשים הסובלים מדיכאון וכנראה גם מעוד אי אילו מרעין בישין. שוב - כשאפשר לאזן, אין בכלל ויכוח. מצידי אם אפשר למצוא אדם אחד עלי אדמות שהגורו ממהרישי מוריד לו את לחץ הדם - לא אתווכח. רק שבאמת קשה היה לקרוא את העדות של אבא-מנחם שנתן לבן שלו לעבור את כל הגיהנום הזה בלי אף הקלה מהסיבות הלא נכונות. אם מישהו חסר שיפוט אומר לך שהוא לא רוצה טיפול - החוק מתיר לחייב אותו לקבל טיפול, אבל מכיוון שמדובר היה בקטין - החוק נותן לאבא שלו להחליט עבורו... וככה האבא הזה החליט. די הזדעדעתי. אתה יודע שלא רואים כבר קטטוניה כמעט? יש באתר הזה סרט שצולם בשנות ה-40 שנקרא symptoms in schizophrenia. ככה המחלה נראית ללא התרופות. די ברור שאי אפשר לנהל חיים שמתקרבים לנורמה באופן הזה ושהאנשים הללו לא יכולים לדאוג לעצמם. כיום, אנשים עם אותה מחלה, תחת טיפול תרופתי עם רשת תמיכה נאותה, מתפקדים יותר. הם עדיין לא יכולים לגמרי לדאוג לעצמם, לעומת זאת, הם לא מבלים את כל היום וכל הלילה בתנועות חסרות תכלית ובדיאלוגים עם ייצורים פרי דמיונם. פעם, בהסטוריה של הפסיכיאטרייה שעוד לא היו תרופות, האנשים המסכנים הללו נכלאו שנים על גבי שנים במוסדות ענקיים הרחק מהעיין ומהמצפון החברתי. בעשרים השנים האחרונות חלה מגמה גורפת של יציאה החוצה לקהילה... כי ככה החברה המערבית החליטה -> עד ההחלטה הבאה.
ויש אנשים רבים שמצליחים לאזן את עצמם - הבעייה היא כשאי אפשר. לא כשאפשר. גם הליכה לאו דווקא בשדות (ובכלל פעילות גופנית) מאוד מועילה לאנשים הסובלים מדיכאון וכנראה גם מעוד אי אילו מרעין בישין. שוב - כשאפשר לאזן, אין בכלל ויכוח. מצידי אם אפשר למצוא אדם אחד עלי אדמות שהגורו ממהרישי מוריד לו את לחץ הדם - לא אתווכח. רק שבאמת קשה היה לקרוא את העדות של אבא-מנחם שנתן לבן שלו לעבור את כל הגיהנום הזה בלי אף הקלה מהסיבות הלא נכונות. אם מישהו חסר שיפוט אומר לך שהוא לא רוצה טיפול - החוק מתיר לחייב אותו לקבל טיפול, אבל מכיוון שמדובר היה בקטין - החוק נותן לאבא שלו להחליט עבורו... וככה האבא הזה החליט. די הזדעדעתי. אתה יודע שלא רואים כבר קטטוניה כמעט? יש באתר הזה סרט שצולם בשנות ה-40 שנקרא symptoms in schizophrenia. ככה המחלה נראית ללא התרופות. די ברור שאי אפשר לנהל חיים שמתקרבים לנורמה באופן הזה ושהאנשים הללו לא יכולים לדאוג לעצמם. כיום, אנשים עם אותה מחלה, תחת טיפול תרופתי עם רשת תמיכה נאותה, מתפקדים יותר. הם עדיין לא יכולים לגמרי לדאוג לעצמם, לעומת זאת, הם לא מבלים את כל היום וכל הלילה בתנועות חסרות תכלית ובדיאלוגים עם ייצורים פרי דמיונם. פעם, בהסטוריה של הפסיכיאטרייה שעוד לא היו תרופות, האנשים המסכנים הללו נכלאו שנים על גבי שנים במוסדות ענקיים הרחק מהעיין ומהמצפון החברתי. בעשרים השנים האחרונות חלה מגמה גורפת של יציאה החוצה לקהילה... כי ככה החברה המערבית החליטה -> עד ההחלטה הבאה.
ב-מ-ק-ר-ה
מצאתי את הכתבה הזו הבוקר. כל פעם אני נדהמת להיזכר שכולה מדובר על 50 שנים של פיתוח תרופתי. הסרט מההודעה למעלה היה בתקופה טרום תרופתית. פשוט חשוב שידעו למה מתנגדים כשמתנגדים לתרופה... ולא שהתרופות הן קסם ולא שאין פאשלות ולא שאפשר להתנגח מפה עד הודעה חדשה. העמדה שלי היא כזו שמי שלא לוקח, שידע נוכח מה הוא עומד ויהיה מוכן לשאת בתוצאות - אותה עמדה שיש לי מול מי שכן לוקח.
מצאתי את הכתבה הזו הבוקר. כל פעם אני נדהמת להיזכר שכולה מדובר על 50 שנים של פיתוח תרופתי. הסרט מההודעה למעלה היה בתקופה טרום תרופתית. פשוט חשוב שידעו למה מתנגדים כשמתנגדים לתרופה... ולא שהתרופות הן קסם ולא שאין פאשלות ולא שאפשר להתנגח מפה עד הודעה חדשה. העמדה שלי היא כזו שמי שלא לוקח, שידע נוכח מה הוא עומד ויהיה מוכן לשאת בתוצאות - אותה עמדה שיש לי מול מי שכן לוקח.
shellyland
New member
אני השנייה,
אבל רק בהקשרים מסויימים (מחלות-נפש, למשל, או הפרעות נוירולוגיות).
אבל רק בהקשרים מסויימים (מחלות-נפש, למשל, או הפרעות נוירולוגיות).
אבל מוסקט, לפני התרופות ולפני
המוסדות, קראתי אצל פוקו, כל מי שהיום נקראים "חולי נפש" הסתובבו בכפרים כמשוגעי הכפר, הקהילה או דאגה להם (בתקופות מוקדמות יותר) או סילקה אותם למקומות אחרים, אבל הם הסתובבו ואיכשהו דאגו לעצמם יותר מאשר קורה היום. גמני אגב בעד טיפול, אבל כמובן, לטרנטיבי.
המוסדות, קראתי אצל פוקו, כל מי שהיום נקראים "חולי נפש" הסתובבו בכפרים כמשוגעי הכפר, הקהילה או דאגה להם (בתקופות מוקדמות יותר) או סילקה אותם למקומות אחרים, אבל הם הסתובבו ואיכשהו דאגו לעצמם יותר מאשר קורה היום. גמני אגב בעד טיפול, אבל כמובן, לטרנטיבי.
צימעס זה נורא מורכב
מצד אחד אפשר בקלות לבקר ואי אפשר בקלות ליישם שומדבר. האנשים הללו חשים ניכור גם אם יהיו בתוך החברה. בעשרים השנים האחרונות נמצאים בתהליך מתמיד של פינוי בתי החולים הפסיכיאטריים ומעבר לקהילה. אבל מה שקורה למטופלים בקהילה הוא שהם חשים יום יום שעה שעה - כל פעם שהם יוצרים לרחוב עד כמה גדול הפער בינם לבין "החברה". דבר פשוט כמו להיכנס לספר להסתפר, לקנות לחמנייה במכולת או להגיע בכוחות עצמם לסניף קופת החולים השכונתי הוא מבצע לוגיסטי נורא קשה. וזו באמת שאלה מה יותר טוב. להיות בקהילה ולחוות את הפער כל פעם שאתה יוצא החוצה, או לגור בחברת אנשים כמוך ולא לדאוג כל פעם איך אתה נראה ומה אומרים עליך מאחרי הגב. לפעמים ההרחקה היא מטעמי נוחות - לשני הצדדים.
מצד אחד אפשר בקלות לבקר ואי אפשר בקלות ליישם שומדבר. האנשים הללו חשים ניכור גם אם יהיו בתוך החברה. בעשרים השנים האחרונות נמצאים בתהליך מתמיד של פינוי בתי החולים הפסיכיאטריים ומעבר לקהילה. אבל מה שקורה למטופלים בקהילה הוא שהם חשים יום יום שעה שעה - כל פעם שהם יוצרים לרחוב עד כמה גדול הפער בינם לבין "החברה". דבר פשוט כמו להיכנס לספר להסתפר, לקנות לחמנייה במכולת או להגיע בכוחות עצמם לסניף קופת החולים השכונתי הוא מבצע לוגיסטי נורא קשה. וזו באמת שאלה מה יותר טוב. להיות בקהילה ולחוות את הפער כל פעם שאתה יוצא החוצה, או לגור בחברת אנשים כמוך ולא לדאוג כל פעם איך אתה נראה ומה אומרים עליך מאחרי הגב. לפעמים ההרחקה היא מטעמי נוחות - לשני הצדדים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.