נוטמג

[freedom rider]

נוטמג

שמעת איך מנחם בן ריפא את הבן שלו מהתקף פסיכוטי בעזרת אהבה והליכה בשדות?

 

[shellyland]

מנחם בן הוא התקף פסיכוטי בעצמו.

לא סובלת אותו. (למדתי אצלו פעם).

 

[קֶרֶן יער]

גמני! גמני! למדתי אצלו והוא פסיכוטי

ופוגעני. תגידי שזה היה במשכנות...

 

[shellyland]

כן!

יחד עם יהודה עמיחי. מתי היית שם? בסוף יסתבר שלמדנו יחד... הוא אמר לי כמה דברים, שבעקבותיהם הפסקתי לכתוב לכמה שנים רעות. ואני גם זוכרת שימוש-יתר מעצבן בשורש קס"מ.

 

[קֶרֶן יער]

את צוחקת עלי???

במשכנות. עם יהודה עמיחי. הוא אמרלי כמה דברים שבעקבותיהם הפסקתי לכתוב להרבה שנים רעות שטרם נגמרו. הרס חלק חשוב מחיי. בהבל פיו. אחרי סיפורי "איך כתבתי שירים על LSD עם אבידן". מתי? אמממ, בגיל שעוד היו צריכים להסיע אותי לשם. שנה? איך את מצפה שאזכור. היה איתנו גם רמי סערי, אם זה מצלצל לך. ושם יהודה עמיחי, לעומת, אמר כמה משפטים שנגעו לליבי ונוגעים עד היום.

 

[shellyland]

לא נכון!!!!

בדיוק באתי לשאול אותך אם רמי סערי גם היה איתך בקורס! זה היה בסביבות 90-91 ככה... אני זוכרת סיפורים על איך הוא מל את בניו בלבבו (במקום בסכין ומוהל), שירים של אחת שכתבה על החתולים בשכונת רחביה (תיכף תגידי לי שזאת היית את...) ובעיקר סיפורים על איך הוא הזדנב אחרי כל המשורררים השווים בשנות השישים, והם כולם נורא הצליחו ורק הוא נשאר דביל. ואני גם זוכרת שיהודה עמיחי, בניגוד אליו, היה מתוק ורגיש ונורא הזכיר לי את סטנלי משלושה בדירה אחת. איזה עולם קטן.

 

[shellyland]

סליחה - 89-90

ב-91 כבר הייתי בברזיל, וזה היה בדיוק בתקופה שבין ברזיל לצבא.

 

[קֶרֶן יער]

כן

זה הקורס שלי. הייתי "הילדה הקטנה" ולא כתבתי על שום חתולים ברחביה. אז את היית מהשאקליות האלה המבוגרות שהסתכלתי עליהן בהערצה? ואני חשבתי שרק אני הפסקתי לכתוב אז כי מנחם בן טרח להגיד לילדה בת 13 שהשירה שלה "לא בשלה". שנקים קבוצת תמיכה?

 

[קֶרֶן יער]

ולא. זה היה לפני המלחמה. אני כמעט

בטוחה.

 

[shellyland]

לפני המלחמה. כשתחילה המלחמה

כבר הייתי בצ'ילה. חזרתי הרבה אחרי שהיא נגמרה.

 

[קֶרֶן יער]

תוקנתי. 14.5 ככל הנראה. בשלה לגמרי

 

[shellyland]

ככל שאני חושבת על זה, מרגיז אותי

לשמוע שגם את הפסקת לכתוב בגללו. איכשהו הצלחתי כל השנים לראות בזה גם את האשמה שלי, שנתתי לו להשפיע עלי בצורה כזאת ושאולי הוא צדק ועוד כל מיני שטויות שבפירוש החזיקו אותי מאחור מבחינת הביטחון שלי בכתיבה. עד היום אני חוששת לחשוף שירים שלי בגללו. איש מטומטם. אני מקווה שלא נותנים לו יותר להתקרב לתלמידים, או לבני-אדם בכלל. הדבר הטוב היחיד שיצא לי מזה הוא שכשאני מלמדת כתיבה יוצרת, אני יודעת איך לא להגיב לתלמידים. שתחסם לו הנשמה כמו שהוא חסם לאחרים את היצירה!

 

[קֶרֶן יער]

גמני

מהבוקר טרודה מזה מאוד. כל הזמן האשמתי את עצמי (גם השירה שלי חרא וגם הבטחון העצמי שלי אז היה חרא). אם זו את, ואותך אני אשכרה מעריכה, כנראה שהוא אשם. בא לי לעשות עם זה משהו ואני לא יודעת מה. אוף.

 

[shellyland]

לפי מה שכתוב על הבן שלו

כנראה שאת העונש שלו הוא כבר קיבל. חבל רק שאבות אכלו בוסר והבנים מפתחים נוירוזות.

 

[קֶרֶן יער]

אבל אבל אבל

אני לא בעניין של להעניש. אני בעניין של להגיד לו "יא אימפוטנט אחד, זה שאתה לא כתבת דבר ראוי מימיך, שכתבת רק על LSD ורק חומר שהועתק מאחרים, לא אומר שאתה צריך להגיד לכל מי שאתה רואה שהוא לא מוכשר. רבאק. הרסת חיים לאנשים." זה למה? כי אני לא חושבת שהוא מודע לגודל ההשפעה שהייתה לו על חיינו.

 

[shellyland]

אה, את בעניין של

להעליב. סבבה. אני גם בעניינים האלה לא מעט.

 

[צימעס]

יש דרך שלישית - לשפר. לתת משוב.

 

[קֶרֶן יער]

אבל זה מה שאני כתבתי.

משוב. בדיוק כמו שהוא נוהג לתת. מהסוג שהוא מסוגל לשמוע בלי זלזול.

 

[אטיוד5]

תגדנה, את וקרן ...

על העניינים האלו לא אומרים תמיד שאם זה בוער בעצמות אז בשלב זה או אחר זה יהיה חייב לצאת לאויר העולם ולא משנה כמה מחסומים ומכשולים וכו'?

 

[החטא והשופטת]

כן.

בגלל זה בסופו-של-דבר זה יצא. אצלי לפחות. לא מסוגלת לדמיין את עצמי לא-כותבת. זה חלק מאוד משמעותי ממי שאני.