ברוכה הבאה לומייר
קראתי את הבלוג שלך..ועל המאניה דיפרסיה שהיא לא קלה...נחרדתי לרגע על הרעיון לפתוח הדלת אני מקווה שלא תעשי את זה לעולם..לא בגלל שכועסים אלא כי זה מסוכן לך..(ואני ידע שבהיי קשה לך לראות את זה)..
אם אני מבין נכון את פה כי גם חברים כל כך אין לך?..על זה הדחיפות של העיניין?...
אהבתי שאת מציירת, כותבת שירונים, כותבת סיפורים אשמח לקרוא פה מהם אם תבחרי לשתף..
נהייה פה איתך בהיי ובדיכאון ובין לבין , שבת שלום וברכה