מתלבטת...
היי, מצטערת מראש על האורך... אני בת 27 והחבר בן 30, ביחד כבר שלוש וחצי שנים ומתוכן גרים ביחד שנה וחצי. אני מבולבלת, הוא האיש שאני רואה את עצמי מתחתנת איתו והאבא של הילדים שלי (שהוא כבר יודע שאני רוצה). אבל מצד שני אני מרגישה שדווקא כשקשה לי הוא לא פה בשבילי. הבעיה המרכזית היא שאני סטודנטית וגרה רחוק מההורים והוא "מקומי". בתחילת הלימודים הייתי נוסעת להורים שלי כל סופ"ש וכשהקשר בינינו העמיק מן הסתם התדירות מאוד ירדה. במידה מסוימת כנראה שציפיתי ממנו להחליף את המשפחה אלא שמבחינתו משפחה זה ההורים שלו ולא אני. למשל בימי שישי בערב היה לו ברור שהוא הולך אליהם ואם אני רוצה להיות איתו שאני אצטרף. ככה גם לגבי חגים. הוא יודע שזה מפריע לי מאוד ודיברנו על זה המון כולל על לעשות את החגים "הגדולים" ביחד. אלא שלפי מה שנראה לי מה שהשתנה זה בעיקר שלא נעים לו ללכת להורים שלו כל סופ"ש. למשל כשיש לו משמרת בעבודה ביום שישי בערב אז הוא אומר לי בשבוע שלפני כן שהוא חייב ללכת להורים שלו כי הוא לא יבוא שבוע אחרי, הוא רק שוכח שגם אני אהיה לבד בשבוע שאחרי. גם היום אני לבד, בשביל הגילוי הנאות אני אספר שרבנו אתמול ולא דיברתי איתו היום. אבל עדיין רע לי מאוד עם זה שהוא פשוט הלך להורים שלו והתעלם מקיומי בערב חג. נראה לי שלפעמים צריך להשאר עם הבן זוג גם כשהוא כועס ולא ללכת. אני טועה ? אני באמת אשמח לתובנות מאנשים אחרים. תודה, אני.
היי, מצטערת מראש על האורך... אני בת 27 והחבר בן 30, ביחד כבר שלוש וחצי שנים ומתוכן גרים ביחד שנה וחצי. אני מבולבלת, הוא האיש שאני רואה את עצמי מתחתנת איתו והאבא של הילדים שלי (שהוא כבר יודע שאני רוצה). אבל מצד שני אני מרגישה שדווקא כשקשה לי הוא לא פה בשבילי. הבעיה המרכזית היא שאני סטודנטית וגרה רחוק מההורים והוא "מקומי". בתחילת הלימודים הייתי נוסעת להורים שלי כל סופ"ש וכשהקשר בינינו העמיק מן הסתם התדירות מאוד ירדה. במידה מסוימת כנראה שציפיתי ממנו להחליף את המשפחה אלא שמבחינתו משפחה זה ההורים שלו ולא אני. למשל בימי שישי בערב היה לו ברור שהוא הולך אליהם ואם אני רוצה להיות איתו שאני אצטרף. ככה גם לגבי חגים. הוא יודע שזה מפריע לי מאוד ודיברנו על זה המון כולל על לעשות את החגים "הגדולים" ביחד. אלא שלפי מה שנראה לי מה שהשתנה זה בעיקר שלא נעים לו ללכת להורים שלו כל סופ"ש. למשל כשיש לו משמרת בעבודה ביום שישי בערב אז הוא אומר לי בשבוע שלפני כן שהוא חייב ללכת להורים שלו כי הוא לא יבוא שבוע אחרי, הוא רק שוכח שגם אני אהיה לבד בשבוע שאחרי. גם היום אני לבד, בשביל הגילוי הנאות אני אספר שרבנו אתמול ולא דיברתי איתו היום. אבל עדיין רע לי מאוד עם זה שהוא פשוט הלך להורים שלו והתעלם מקיומי בערב חג. נראה לי שלפעמים צריך להשאר עם הבן זוג גם כשהוא כועס ולא ללכת. אני טועה ? אני באמת אשמח לתובנות מאנשים אחרים. תודה, אני.