מתלבטת...

[איילת1210]

לבקשתכם,

אני אכן עוזבת אותכם בשקט וזה אחרי שקבעתם שאני מגעילה, תלותית, נרקיסיסטית, מנהלת את הזמן של החבר שלי ועוד כמה מחמאות מקסימות בניתוח פסיכולוגי מאלף. אז למיטב ידי אין לי אף אחת מבעיות האלו, יש לי חיים מלאים (ותודה לאלו שמציעים לי לבנות חיים ולמלא אותם באנשים יקרים, לשמחתי יש לי די הרבה כאלו בחיים). הבעיה היחידה שלי הייתה שאני "ויתרתי" על פגישה שבועית עם ההורים שלי כיוון שבשלב מסוים הקשר שלנו התהדק וזה הפך להיות לא הגיוני לבלות יומיים שלמים בשבוע אצל הורי. אני הנחתי שגם בן הזוג שלי יעשה שינוי מסוים. לא התכוונתי שיפסיק להפגש עם הוריו או להגיע לארוחות משפחתיות. וממש אין לי בעיה עם כמה פעמים בשבוע הוא רואה את משפחתו (והוא רואה בדר"כ יותר מפעם) אלא עם העיתוי, נראה לי מוזר שספציפית בימי שישי בערב (זמן שהוא חשוב בהרבה בתים ולפחות במשפחות שלי ושל בן זוגי) הוא ימשיך להתנהג בצורה שהוא נהג כשהיה רווק - מה לעשות שהוא כבר כמה שנים לא רווק. תודה למי שבאמת ניסה לתת עצות זה עוזר לפעמים לקבל זווית ראיה של מישהו אחר. ולגבי כמה נשמות טובות פה, אני חושבת שאולי תהנו יותר בפורום סאדו-מאזו.... עם העצות המקסימות שלכם.

 

[pasa24]

לפחות הזמנה לחתונה נקבל?

 

[pasa24]

עוד דבר קטן אחד

לפחות החג הזה לא נשארת לבד. קיבלת ארוח.

 

[גל1 האחת]

../images/Emo140.gif

 

[אייבורי]

../images/Emo6.gif

 

[תמבר]

לא הבנו פשוט

למה ספציפית ביום שישי בערב את רוצה שהוא ישאר איתך לבד ולמה זה מפריע לך כל כך שהוא הולך להוריו ומזמין אותך לבוא איתו. לא ברור.

 

[nowonder]

חבל שאת נעלבת

זה כמובן יותר קל להעלב, מאשר להקשיב ולהשתנות. אבל זה פחות יעיל באופן כללי בחיים. לבן זוג שלך יש סדרי עדיפויות נכונים מאוד. ההורים שלו הם אלו שגידלו אותו, דאגו לו, טיפלו בו, והם אלו שתמיד יהיו לצידו. הוא מבין את זה, הוא מכיר להם תודה, והוא חש איתם בנוח. טוב להיות עם המשפחה שלו. את צריכה לשמוח שהוא כזה, את צריכה לשמוח שיש לו משפחה כזו, ואת צריכה להבין שאם באמת תתחתנו בסוף, ויהיו לכם ילדים, ככל שיש יותר אנשים שאוהבים אותכם ואותם סביבכם, ככה יותר טוב. תוותרי על הסצינות. במקום לריב איתו על העניין הזה, תתמכי בו. תלכי בעצמך למשפחה שלך (יש עכשיו 3.5 ימי שבתון, זה מספיק זמן לסוע מראש הניקרה לאילת ולחזור כך שמרחק זה רק תירוץ). או שתצטרפי איתו למשפחה שלו, ותשמחי שאת מתקבלת בזרועות פתוחות. (ולא, את לא צריכה להיות החברה הכי טובה של אמא שלו. את רק צריכה לכבד אותה ולהעריך אותה על שהיא גידלה גבר נפלא מספיק בשביל שתאהבי אותו). בהצלחה. נ.ב = אם באמת היית מרגישה כל כך בטוחה בקשר הזה, ובעתיד שלו, לא היית נלחצת מהעובדה שיש אנשים אחרים שהוא מעדיף לבלות איתם את ימי שישי וערבי החג. ב 90% מהמקרים אצל זוגות נורמלים, ריבים נובעים מפחד וחוסר בטחון עצמי של צד אחד, וממאבק על שליטה.

 

[B l u e D e v i l]

למה

היא נעלבת? כי יש כאן לאחרונה מגמה שמנוהלת ע"י גל וpasa שהנטייה שלה לתקוף ולענות בצורה מבחילה, מזלזלת ומעליבה. חבל שזה הטון שניתן פה בפורום בחודש-חודשיים האחרונים. כדאי שנתחיל להנהיג את הטון התומך והעוזר שהונהג פה עד כה. צריך פה תגובות כמו שלך ולא תגובות נוסח התגובות שהצמד חמד עונה.חבל שחן מוחקת חלק מהתגובות שלהם במקום לחסום אותם לצמיתות מהפורום. (כי מסתבר שגם פניות אישיות אליהם לא עזרו)

 

[nowonder]

זה הרעש

שעושה דמוקרטיה. אפשר להתעלם ממנו, רצוי לא להשתיק אותו.

 

[B l u e D e v i l]

אני ממש לא מסכימה

לכל דבר יש זמן ודרך. גם נאציזם זה דמוקרטי. כשאנשים פונים לבקש עזרה רצוי לתת להם תגובה רצינית ולא לצחוק וללעוג. ואם אכן, זה נעשה 10 -20 פעם הגיע הזמן כנראה לעשות קצת יותר משלוח מסרים בפרטי ולמחוק תגובות לא הולמות. לא כל יומיים צריך למחוק פה תגובות מלאות קללות.

 

[seeyou]

"ביחד כבר שלוש וחצי שנים "../images/Emo24.gif

...."הוא האיש שאני רואה את עצמי מתחתנת איתו והאבא של הילדים שלי "

אלו המילים שאישתי אמרה לי גם. לפעמים הסבלנות משתלמת גם אם הוא בן 30 זה לא אומר שהוא מבין מה זה להקים מסגרתחדשה ולא להיות תלותי בהורים. לא הבנתי למה את לא מצטרפת לביקורים שלו להורים הייתי ממליץ לך להריד את הלחץ מסביב לנושה-הוא יבין לבד. תשתדלי להבין מה הוא מקבל אצל ההורים שלו ועדיין לא מקבל אצלך או להיפך מה מציק לו בקשרים איתך. בהצלחה יוסי

 

[גארוטה]

את זוכרת מה כתבת?

"אני באמת אשמח לתובנות מאנשים אחרים..." את בטוחה? קיבלת כאן תובנות ודיעות מאנשים אחרים שמשום מה כולם חושבים אותו הדבר, אך מכיוון שזה לא תאם את הציפיות שלך בחרת להיעלב, להיפגע ולפגוע חזרה ובעיקר לברוח חזרה ולהתחפר לתוך המקום ששמת את עצמך בתוכו עם המחשבות והדיעות שלך שכל כך מקובעות ואינך מוכנה אפילו להרים מבט לתוך המראה ששמו לך מול הפנים. אם את כל כך בטוחה בדרך שלך, תישארי שם ואל תבקשי עיצות, אך אם את כבר מבקשת עיצות תהיי מספיק בוגרת לפחות לשמוע ולדעת לבחור מה שמתאים לך. הבעיה הכי גדולה שלך היא שאת בחרת להתנתק ממשפחתך וציפית שהוא יעשה בדיוק כמוך וזה מה שיוכיח לך שהוא איתך ומפרגן ותומך, למה? למה הוא צריך להתנתק ממשפחתו ולהיות רק איתך 24/7. כל הדיבורים על מרחק נסיעה, רכב או אוטובוס, זה הכל שטויות שאת מספרת לעצמך, כי אם באמת משפחתך הייתה חשובה לך היית הולכת גם ברגל כדי להיות איתם... את מוזמנת למשפחתו וגם רצויה שם אך בוחרת להישאר לבד רק כדי שתרגישי טוב עם עצמך שעל פיך יישק דבר ולא שמה לב איך את רק מרחיקה אותו ממך יותר ויותר. תתבגרי!

 

[תמבר]

../images/Emo45.gif

 

[I C E M A N 7]

לבקשתך

אני דווקא מבין אותך. פה בארץ מקובל שסדרי עדיפויות נכונים הם שהמשפחה תקועה בתחת. כל ערב שישי להיות ביחד, כל חג להיות ביחד, את אולם החתונה קובעים ביחד, כנל הקייטרינג והדיג'יי, את גידול הילדים, וכן כל משבר עד הגירושין. את כל הזוגיות מלווה המשפחה. ככה זה פה ומי שחושב קצת אחרת הוא דגנרט. משפחה זה יופי והם באמת בדכ האנשים שיעמדו מאחוריך באש ובמים. אבל לפעמים זה מעיק ופוגע בזוגיות. לא כל יום שישי צריך לעשות אצל ההורים. אפשר לוותר על כמה לטובת האינטימיות. אבל אנחנו במיעוט מינורי. אין ברירה, תצטרכי ליישר קו ולקבל את בן זוגך כמו שהוא ולקוות שאולי בעתיד זה ישתנה (רוב הסיכויים שלא). או לוותר ולחפש מישהו שגם הוא "שרוט" כמונו. עדיף לחפש בצפון מערב אירופה עכשיו אני יוצא לחיפה, משפחה בכל זאת יש רק אחת שיהיה בהצלחה

 

[nowonder]

בדיוק חשבתי על זה לפני כמה ימים.

חשבתי שבעצם החרטה היחידה שיש לי בחיים (למרות שאלוהים עדי שעשיתי המון שטויות בחיי) היא האוסף של כל הרגעים שבהם יכולתי לבלות עם אבא שלי, ובחרתי שלא, כי חשבתי שיש דברים אחרים חשובים יותר. היום אני מבינה שהם לא באמת היו חשובים יותר. שיש סיפורים שלעולם לא אשמע עוד ממנו. ועצות שלעולם לא אזכה לקבל עוד. והשקפת עולם שלאף אחד אחר לא תהיה. ואהבה בלתי מותנית שלעולם לא תחזור. זה לא רק שמשפחה יש רק אחת. זה גם שזמן שהולך לא יחזור לעולם. ודרכו של עולם הוא שהם כמעט תמיד עוזבים את העולם לפנינו. ואז נשארים עם חור בלב. ששום דבר לא יכול למלא.

 

[I C E M A N 7]

החרטה שאת מתארת היא דבר נפוץ

זו הלקאה עצמית כחלק מתהליך האבל. את מה שאת אומרת אני מזכיר לעצמי בכל פעם כשאני הולך לבקר את ההורים כשלא ממש בא לי. אני לא יודע אם אובדן אביך קרה לא מזמן, בכל מקרה משתתף בצערך. אך לענייננו, זה לא חייב לבוא על חשבון הזוגיות. אפשר למצוא את הזמן לזה וגם לזה. במיוחד כשהם גרים שתי דקות ממך ובמיוחד בריבוע כשאתה מודע לזה שזה מוגזם ושבת הזוג סובלת מזה. במקרה שלה מתעורר אצלי החשד שלבן הזוג שלה קצת לא מתאים להיות איתה לבד וההורים הם רק אמצעי בריחה, תירוץ. אם זה כך אז זה ייתן אותותיו גם במקרים אחרים. למשל כשהם מתכננים לצאת לבלות ובן זוגה דוחף תמיד להצטרפות חברים נוספים לבילוי. איילת לא סיפקה לנו מספיק מידע על היחסים שלהם מעבר לסוגיית ההורים, אך אם זה אכן כך לדעתי צריכה להידלק לה נורת אזהרה חמורה.

 

[nowonder]

לא הלקאה

עצמית. גם לא רגשי אשם. רק תחושה כואבת של החמצה. ותודה. לא יודעת בקשר לחשד שלך. יכול להיות. זה בא על חשבון הזוגיות כשהופכים את זה למשחק סכום אפס. או שהוא איתה (ואז זה לא על חשבון הזוגיות) או שהוא איתם. זה לא צריך להיות ככה. יש מיליון פשרות באמצע, שאי אפשר להגיע אליהן, בלי להתחיל מויתור.

 

[seeyou]

בארץ מקובל ../images/Emo6.gif "שהמשפחה תקועה בתחת"

אני מסכים איתך ש: לפעמים זה מעיק ופוגע בזוגיות אבל לרוב(לדעתי) הם יעמדו מאחוריך באש ובמים. תחשוב רק לרגע הבת הזוג(הרעיה) הכי נאמנה(אוהבת),היא שומרת רק על האינטרסים של עצמה ולא שלך. . ברגע שלא "תתפקד"

או תתנהג כפי שהיא רוצה אתה "אבוד".

. אמא תסלח לילד שלה גם אם הוא מפסיק לבקר אותה חודשים -האישה? לא תשכח לך שלפני הרבה שנים הלכת לבקר את האימא שלך לכמה שעות במקום להיות איתה ההצלחות או הכשלונות של הילדים הם ההצלחות והכשלונות של ההורים

 

[seeyou]

תפנים מה shiraneli1 כותבת

לא חשוב ש: "הוא עובד בערך 16-17 שעות ביום אין לו שעות מנוחה " חשוב לה

שהיא רוצה סקס.....או "מעצבן היחס שלו

נוראי אליי,חסר לי

המון חום ואהבה". אז מה התרומה שלה לנשואים?

 

[איילת1210]

תודה

דבר ראשון באמת תודה על ההבנה, הקושי שלי באמת לא בא על רקע תלותיות בחבר או סירוב ללכת להורים שלו. אני מבינה מה שאתה אומר לגבי המשפחה תקועה בתחת (אגב באופן משעשע זה רלוונטי למשפחות של שנינו וגם החבר שלי מאוד מבין). האמת היא שאין לי בעיה ללכת אל ההורים שלו בימי שישי מידי פעם (למרות שהאווירה שם לא תמיד נעימה על רקע חזרה בתשובה של חלק מהגורמים) וברור לי שהם אנשים מקסימים ושהם כבר עכשיו סבא וסבתא מתחשבים ואוהבים. אלא שאני לא אוהבת את העניין שהוצבה בפני עובדה שהוא שם כל יום שישי ואני צריכה לקבל את זה כדבר שחקוק באבן. נראה לי הגיוני שבסופי שבוע אתה צריך קודם כל לבלות עם בן הזוג שלך, לבשל בבית, לצאת למסעדה נחמדה וכן לפעמים גם ללכת להורים ואולי אפילו להתפצל (אלא שאלו אמורים להיות המקרים יוצאי הדופן ולא הכלל). המוזר הוא שגם הוא מסכים איתי שזה לא לעניין שהוא שם תמיד ואני יכולה או לבוא איתו או להשאר בבית לבד, אלא שביום שישי אחה"צ משום מה כשמגיע הטלפון מההורים קשה לו להגיד להם שהוא לא מגיע...